לא יודעת איך אני עוברת את היום הזה...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
רע לי עד לעצם, עצוב לי ומיואש... ובמקום שאני אקבל תמיכה, אתמול ישבתי עם שתי אחיות קטנות שלי ועודדתי, ליטפתי, חיבקתי, חיזקתי, ובפנים רציתי לצרוח.... אני אוהבת אותן, יודעת שקשה להן, אבל גם אני רוצה אחות גדולה להשען עליה.... והן בהריון, מתקדמות בחיים ורק אני תקועה....אולי לעולם?! אני הולכת אליה היום, שלוש פעמים בשבוע אני הולכת אליה, וכל פעם צריכה לאסוף את השברים מחדש, לנסות להדביק, להשאר בחתיכה אחת כשהיא לא שם לאסוף אותי.... וזה קשה.... ואני עובדת היום המון ואין לי כח. נגמר לי.
סערה יקרה אני שולחת לך חיבוק חזק ומוחץ כזה שמסוגל להדביק את שברים...וגם את יודעת אני למדתי שחולשה וכוח כמו הליכה ועמידה סטטית הם עולם של הופכים.מי שחזק ומוכיח לכולם שהוא מסתדר לבד הוא בעצם חלש ומפחד מהזולת,מפחד לחשוף את חולשותיו.מי שכל הזמן רץ מעצמו ונראה שיא המתקדם בחיים לפעמים הוא בעצם עומד כל חייו באותו מקום...אז תדעי שעם כל צעד קטן את גיבורה ענקית הרי את יודעת כמה הוא עלה לך הצעד הקטן הזה.כשאני מסתכלת איך תינוקת שלי עושה צעדים ראשונים בנעליים הפצפונות מידה 19 לבי מתמלא בשמחה וגאוה אמתית.אני לא יכולה ללמוד ללכת במקומה.לפעמים קשה לי כשהיא בוכה ונופלת ובא לי מהר לרוץ אליה ולחבק אך אני משתדלת לחכות שהיא תבוא אלי בכוחות עצמה.כי רק כך היא תלמד ללכת,לפול ולקום ותרגיש שזה שלה.היא למדה,היא הצליחה...אני משתדלת להיות בשבילה שם כשהיא בא בוכה וכואב לה...זה דרכו של עולם.נכון שכאשר אני מתרוצצת סביב השעון במידה 40 זה כמובן לא מרגש את אף אחד...את גיבורה ענקית בכל צעד קטנתן!!!!!!!!!!גם אם כלפי חוץ נראה שאת עומדת... שלך ים בחיבוק
התרגלנו להיות שמה בשביל האחר- לוותר על עצמינו ולרצות את הפוגע כי לא יכלנו אחרת. את ואני כמיהות לרפות מ"צורך" המתמדת להציל את העולם -התעייפנו- ואני ממש מבינה אותך שאת אומרת שאת רוצה שמישהוא יהיה שם בשבילך- אחות גדולה- מישהוא שיקשיב- יחבק- יהיה שם יחד איתך- . בנתיים מושיטה את ידיי אלייך-כאן יחד איתך-אם תרצי- ינשוף
