לקחו לי את הילד!!!!!!!!

אני בת 17, לפני 3 חודשים ילדתי תינוק, תינוק שנולד כתוצאה מגילוי עריות... אחי הגדול אנס אותי... ולמרות זאת החלטתי ללדת, פחדתי שאם אעשה הפלה אז יקחו לי את הילד, וגם הרגשתי שעצם ההפלה היא רצח של חלק ממני, בכל זאת- הילד שלי...ילד חף מפשע... עוד מלפני זה היינו מטופלים ע"י עו"ס ולפני חודש וקצת היא גילתה כיצד הריתי... היא הוציאה אותי מהבית אך לצערי גם לקחה לי את הילד... לא עזרו התחינונים ולא הבכי, כמה שניסיתי ובכיתי נעניתי ש"את עדיין ילדה, כל עתידך לפנייך. הנסיבות שהרית... זה ישפיע על התינוק, על ההתפתחות הנפשית... עזבי, תחיי את חייך, תתחתני ותביאי ילד כמו שצריך, אנחנו נמצא לו בית טוב ולא יחסר לו דבר. את לא מסוגלת לגדל ילד בגילך ובמצבך הנפשי-הטראומה ממה שעברת..." מה אני יכולה לעשות???!!! אני רוצה את התינוק שלי, אני האמא שלו!!!!

כמה קשה את מרגישה ועוד אחרי סחיבת כל ההריון והלידה. כואבת איתך ואין הרבה מה לומר כנגד הביוקרטיה והעו'ס שלא תמיד הצדק איתן .והן עושות את העבודה שלהן בגלל שהחוק הוא כזה. צריך לחוקק חוקים אחרים. במקרה שלך אם לקחו אין מה לעשות .ואת עוד צעירה. תוכלי ללדת עוד . אני לא יודעת אם זה עוזר לך אך גם לאחותי בת 48 לקחו את הילד. הבעל חולה בסכיזופ' והיא לא ידעה כל ההריון שזה התיכנון שלהם. ואז מהבית חולים במקום לבוא הביתה לחדר מלא צעצועים .לקחו אותו. היום כבר 4 שנים היא הסתגלה לזה קצת .היא מסיחה את דעתה בעבודה קשה ציור וכותבת יומנים ותעוד תמונות מהחיים. תשמרי על הכוחות שלך ותהיי אמיצה . חיבוקים גדולים אני שולחת לך . ורד.

רננה לא ממש יודעת איך להגיב...את נוגעת בהרבה מקומות כואבים אצלי.... תחזיקי מעמד דמעה

תודה על התמיכה האם אני מבינה ממך שקרה לך מקרה דומה? תסלחי לי על הבורות, אך רשמת זהירות טריגר, מה זה טריגר?

שלום חמודה, קראתי שוב ושוב את מה שכתבת... לפעמים נידמה לי ששמעתי את כל הסיפורים הקשים בעולם, אבל המציאות האכזרית עולה על כל דמיון. עם כל הכאב הבלתי אפשרי שלך, ואני מאד מבינה אותו... אני אמא בעצמי ויודעת איך זה לאהוב את הילד שלך שהוא חלק ממך מחייך, מכל ההויה שלך בעולם הזה... אבל רננה חמודה עד כמה שזה ישמע לך קשה, תני לזמן לחלוף, ותראי דברים מפרספקטיבה של זמן. אז ההגיון יתפוס מקום גדול יותר מעכשיו. כרגע את טעונה גם ההורמונים עושים את שלהם.... אם היה מדובר בתינוק שנולד מרומן עם חבר לדוגמא, זה היה סיפור אחר. כאן נולד תינוק מאחיך!!!!!!!!!!!!! זו התמודדות אחרת. עד כמה שקשה לשמוע, הילד שלך לו היית מגדלת אותו לבד מה שהיה אולי בלתי אפשרי מכל הבחינות, היה מהווה תזכורת כואבת מאין כמותה לדברים האיומים והנוראים שעברת.... תחשבי על הילד איך היה מסתדר לו שהאבא שלו הוא גם הדוד שלו? ואיזה תחושות קשות היו מלוות אותו כל החיים?... אני חושבת שכל הכעס שלך המופנה כלפי הרשויות בא ממקום מאד אמוציונאלי, אבל אני חושבת שהימצאות הילד בקירבתך היתה הופכת את תהליך הריפוי שלך לבלתי אפשרי. אני מציעה לך לגשת בהקדם, לעובדת סוציאלית במקום מגורייך, ולבקש הפנייה לטיפול נפשי, וכמה שיותר מהר יוטב לך.... ואיפה ההורים שלך רננה בכל הסיפור? האם הם יודעים? האם הם תומכים בך? מאחלת לך חיים טובים יותר. ליאור

ההורים לא ידעו בהתחלה, אך כשגילו העדיפו להסתיר לתת לאנשים לחשוב שנכנסתי להריון מרומן קצרצר ולשלוח אותי לתקופת ההריון, אנחנו ממשפחה "טובה" (כל כך מצחיק להגיד את זה... ממש!) וכנראה שיותר חשוב להם מה יחשבו בחברה האליטה שלהם מאשר הבת שלהם...אני, יש אנשים שמביאים ילדים רק כדי להגיד הייתי שם, עשיתי את זה אבל אני לא כזאת, חודש וחצי כמעט עבר מאז שהתינוק שלי דנאל (מהמילים האל דן...) נלקח ממני, והכאב לא רק שהוא נשאר הוא גם מתעצם מיום ליום, אני מבינה מה שאתן אומרות אך ליבי אומר אחרת, שלמענו אני אוכל לשכוח ולהתגבר, אני אוהבת אותו בכל מאודי, חודש וחצי הראשון לחייו הוא היה איתי, כל הזמן או בזרועותיי או שהבטתי בו בשנתו, הוא נתן לי מטרה לחיי, סיבה להמשיך ולא להתייאש- למרות כל מה שקרה!! ועכשיו אין לי כלום, לקחו ממני את הסיבה היחידה שהכניסה אוויר לאפי, ואני לא רואה עתיד, לא רוצה ללמוד, לא רוצה לעבודולא רוצה לעשות אם עצמי כלום

רננה יקרה ראשית ברוכה הבאה אליינו.... צר לי לשמוע על אשר עברת ועוברת.... כל כך הרבה דברים קשים.... גילוי עריות... אחייך.... הריון... לידה... תינוק חדש.... לעזוב בית.... להפרד מהתינוק.... כל כך הרבה.... כל דבר בפני עצמו הוא קשה וטראומטי בפני עצמו... עם מה מתחילים להתמודד...? מי איתך? מי מלווה? תמוך? מבין מה שעובר עלייך ןוכול להות בשבילך...ועבורך... אני מצטרפת להמלצה לפנות בהקדם...לרשויות הרווחה,ליועצת/עו"ס בית הספר....לטיפול.... את צריכה לעכל...לטפל ולעבד ....את אשר עברת וחווית... לעבור תהליך של קבלה... שיחזק אותך... שיהיה מי שיעזור יתמוך וגם ייעץ... מאחלת לך כל טוב ואנחנו כאן בשבילך אידה

קודם כל שלום, אני מבינה שאת מבין האחראיות כאן כרגע אני מרגישה שהטיפול היחידי, הדבר היחיד שיכול לעזור לי, ולתת לי סיבה להיות מטופלת הוא הבן שלי, אבל גם אותו, את הדבר היחיד שנתן לי כוח לחיות לאחר כל מה שעברתי, בלעדיו אני לא רואה שום סיבה לטפל בפצעים כי בלעדיו הפצע הכי גדול ישאר פעור לנצח... הוא הדבר היחיד שיגרום לי לנסות להציל את מה שנשאר ממני... אני מרגישה כל כך אומללה...בוכיה וכאובה אני שוקעת כל יום ברחמים עצמיים... האם יש דרך להחזיר אותו אלי? כי לא לקחו אותו בשל הורות לא טובה, תפקדתי מצויין, אני לא מבינה למה הוא ואני צריכים לשלם על חטאי משפחתי הארורה...שלנצח יהיו ארורים!!! אני ש-ו-נ-א-ת אותם!!! מה אני יכולה לעשות???

כפי שלא בכיתי מעודי. התערטלתי נפשית-פיסית-מנטלית ומוראלית- טוטאלית!. אכן טריגר במלא עוצמתו ונשמתו.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והמציאות לא עלינו, עולה על כל דימיון, שיגעון ושיגיון! יקירה דברים שרואים מכאן, לא רואים משם! אף אני הריתי בגיל צעיר יחסית- כרונולוגית- 18+ הריון לאדם מאד לא רצוי- הייתי רצוצה, מושפלת, שבר כלי וכל שחפצתי היה להתאבד ולאבד את תינוקי בריחמי. איבדתי את שפיותי באופן זמני. היום אני מודה לא-ל שלא רצחתי תינוק חף מפשע ולא רחצתי את ידי בדם של חסר ישע ולא רצחתי וחמסתי לו את אמו- מולידתו. זה תובנה והבנה שניבטה וצמחה בי- שנים ! היום עם כל מנות הצער, הכאב, היגון והמרור אני גאה להיות אמא של בני יחידי מחמדי ומשתדלת להיות אמא במלא מובנה של המילה- מכילה, אכפתית, טובה, מעניקה חום ואהבה ואת כל צרכו, תומכת, מפרגנת ומדרבנת. אך בעבר הלא רחוק זה היה מעין "אגדה". חלום אוטופי. לא צלחתי לקבל את היותי אמא כתוצאה מחוויה וטעות איומה. בעודי רכה בשנים בעצמי. ללא תיכנון ראוי ורצוי, ללא כל הצדקה ומתהומות של יגון ונאקה. רננה יקרה. עברת טראומות איומות בזה אחר זה. את כעת מוצפת- שוצפת וגועשת ומאד לא כשירה לטפל בילד חמד שלך שמהווה תזכורת נמהרת לכל הטראומה המצטברת ושנולד מחוויה קשה ולהוויה אנושית- אנושה ומאד מאד לא בריאה. אם טובת ילדך הנה בראש מעיינך תשלימי עם הניתוק הזמני מהתינוק- פרי בטנך. לטובתו ולטובתך!!!ולטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר! וכשתתבגרי ותתגברי על החוויות הקשות ותטפלי בעצמך, תהיי אמא בריאה ועוצמתית, מכילה וגדולה בשבילו ולמענו. ראשית לכל ילדה יקרה את זקוקה לטיפול בהול! ויפה שעה אחת קודם.! התקשרי בבקשה ל1202- קו התמיכה לנפגעות תמיכה מינית לצורך תמיכה והפניה לגורמים מקצועים ובמקביל תפני לעוס"ית לנוער שתתמוך בך ותדאג לסידור הולם לך ולילדך, לפיתרונות מעשיים בכל המישורים ולהסדרי ראיה תקינים ומומלצים- בינכם. תשמרי על עצמך. אני אתך. שדה ניר- מוצפת, מבולבלת וטרם מעכלת!

אכן סיפור קשה ומעורר שדים מתוך הבקבוק, אף אני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי... אגב קיבלתי את המסרים שלך, שקלתי אותם לחיוב, לשמחתך כי רבה... אוהבת אותך ליאור

קודם כל ליבי בצערך, אני כל כך מצטערת על שגרמתי לך צער בהזכרות בעברך הכואב, הלוואי ויכולתי להמנע מכך... אני כל כך שמחה בשבילך שלפחות זכית בחסד לראות את בנך גדל, מחייך, הולך...חי ולגדלו, לפחות זכית בנחמה זו אני מודעת לעובדה שעברתי טראומה, אני מרגישה את זה על נפשי שבעבר הייתה חייכנית צוחקת...ומאושרת, אך אני לא יכולה בלי בני, לא האמנתי כמה מהר ניתן להתאהב ביצור קטן ועדין, לאהוב מישהו יותר מאשר את עצמך וחייך, לרצות להקריב למענו את חייך,לא האמנתי שדבר כה קטן ועדין ישכיח ממני את צרותיי, יחזיר את האור לעניי, חיוכי לשפתיי ואת האושר לחיי... אך מאז נלקח ממני דנאל שלי חזרתי למצב שלפני, לכאב, האומללות, הבכי הלא פוסק, הרצון להפסיק לחיות... ובוודאי שטובת ילדי היא בראש מעיניי, אך מה יותר טוב מאימו שכה אוהבת אותו ודואבת אליו??!! הלוואי והייתי יודעת שבבוא היום אקבלו בחזרה ושלבינתיים אוכל לראות אותו, לחבקו ולנשקו, אפילו הצהרתי שאלך לטיפול, שאעשה הכל רק שלא ינתקו אותו מחיי, אך חודש וחצי עבר מאז הוא נלקח ממני ומאז לא ראיתי אותו.... והבנתי שהוא בהליכי אימוץ... למה? מה עשיתי? הלא סבלתי מספיק, כל חטאיי היו ששתקתי, שסבלתי.... האם אני אדם כל כך נורא, כל כך רע ופוגע שזה מגיע לי? האם לא סבלתי מספיק כדי לכפר שצריך גם לקחת לי את הסיבה היחידה לחיי?? זה כל כך כואב, אני לא יכולה להסביר... רוצה לצרוח, לזעוק...אבל זה לא מקל, אני רק בוכה מנסה.... זה כל כך כואב!!!!

אני כבר כמה ימים רוצה להגיב לך ואני לא מצליחה,רק רוצה להגיד שקראתי וליבי איתך זה נגע במקומות רגישים אצלי אני אדבר עליהם בהמשך כרגע לא מסוגלת טוב שבאת לכאן וברוכה הבאה

תודה על קבלת הפנים החמימה אני רוצה לציין שפה מצאתי אוזן קשבת, מה שלא מצאתי אצל משפחתי- מקום לפרוק את הכאב,לבכות ולזעוק, לספר ודאגה... אני כאן בשבילך כשתרצי- אני תמיד מוכנה להקשיב

רננה אולי זה יכול לעזור לא מבטיחה כלום אבל תנסי עוללים בשבי ארגון של משפחות אשר ילדיהם נחטפו על ידי עובדים סוציאלים ופקידי סעד 04-9882574 055-387594 : [email protected] :e-mail

תודה, תודה, תודה...תודה!! תודה שנתת לי כיוון, עד כה לא היה לי שם או מספר- תודה

רננה יקרה, ראשית אני רוצה לאמר לך שליבי איתך באמת ובתמים, ואהבת אם לילד אף אחד לא ילמד אותי מה היא!!! אולי אני עכשיו בתפקיד הרעה, המוכיחה בשער... אבל אני חושבת שהחיזוקים מכאן אלייך לא צריכים לבוא ממקום של לעזור לך לחפש את הילד... היום את לא יכולה לראות את זה, ואולי התגובה שלי אפילו נשמעת מקוממת ואנטי... אולי אפילו פדגוגית (אני מורה...) אבל אין לי ספק,(מכירה את התנהלות הדברים מבפנים) שהאפשרות שיוחזר לך בנך יקירך היא לא ראלית. עד כמה ש קשה לשמוע את זה, ואני חושבת שיש משהו חסר אחריות בזה שמעודדים אותך כאן לכיוון הזה, כי המצב אצלך מאד מורכב!!!!!!!!!!! הילד שלך נולד כתוצאה מגילוי עריות. ולטובתך שלך לטובתו של התינוק מוטב כך... ואני לא אומרת דברים ממקום של ריחוק או חוסר רגישות... החברה הכי טובה שלי, חברת ילדות מגיל אפס. ילדה בת מחוץ לנישואים כשהייתה בגילך... עברתי איתה את יסורי התופת את ההתלבטויות... את הגעגועים לילדה שאינה... לאחר מכן אותה חברה שלי נישאה, והפכה בעצמה אם לשלושה ילדים מקסימים. האובדו הזה של הילדה מלווה אותה לאורך השנים. אבל עובדה שהיא הצליחה להשתקם ולנהל חיים בצל הטרגדיה. ולא מזמן דיברנו בטלפון והעלינו את הנושא הזה, והיא אמרה לי בפרוש שהיום היא לא מצטערת כמו בהתחלה שכן גידול ילדה בגיל הזה היה מונע ממנה הרבה חוויות כאלה ואחרות שעברה... זה נקרא פרספקטיבה, השקפה ממקום של זמן אחר... אין לי ספק שיגיע היום גם את תיראי דברים ממקום פחות כואב, יותר ראציונלי... כמה שזה נשמע בלתי אפשרי עכשיו... מתוקה ויקרה, הרפי מהחיפוש אחר הילד (אני לא נטולת רגשות כמו שזה נשמע). קחי לך את הזמן שלך להתאבל להפרד, לכאוב. את חיבת לעבד את הדברים עם אשת מקצוע, לבד בלתי אפשרי... הפני את כל האנרגיה שלך להחלמתך הנפשית. מאחלת לך חיים טובים, כמו כל בת נעורים בגילך. ליאור

אני מבינה את מה שאת אומרת אך כיצד אוכל להפרד לנצח מבני, שאותו נשאתי ברחמי 9 חודשים, הרגשתי אותו זז, שמעתי וראיתי את ליבו פועם, ילד שהענקתי לו חיים והוא העניק לי את חיי בחזרה... אני לא מסרתי אותו מרצוני, הוא נלקח ממני ללא כל סיבה מוצדקת, טיפלתי בו כראוי ולקחו לי אותו ללא אפשרות אפילו להפרד כראוי ליבי אומר לי שאני חייבת לעשות כל שביכולתי על מנת להחזיר אותו אלי, ולפחות, בתור התחלה, שיתנו לי להיות בקשר איתו כל מחשבותיי נתונות כל יום וכל היום רק אליו... הלוואי ויכולתי לדעת שבעתיד ארגיש אחרת, אך כרגע אינני רואה עתיד... לא בלעדיו...

כתבתי לך בשירשור של למה אני שברח לעמוד הקודם... מקווה שתקראי...