פתאום כל הפחדים צפים שוב..

לבד בבית...מרגישה נטושה..מאוימת...כל הפחדים המוכרים צפים לשתח..זוכרת כשאמא שלי עזבה..הייתי קטנה..היא הסתכלה אל תוך עיניי והבטיחה שהיא תחזור..וכמה חיכיתי אבל היא לא חזרה...לא סומכת כבר כשאומרים לי שיחזרו..לא מאמינה כבר..והמטפלת שלי נוסעת ביום שלישי ומשהו בי מפחד שהיא לא תחזור..כי אמהות עוזבות ולא חוזרות..הן רק נוטשות..אני מפחדת דמעה

הלילה החושך מביא את כל הפחדים הישנים...חדשים.... חרדות... פחד להיות לבד... להנטש.... מקווה שהבוקר והאור יגעו עבורך מהר... שיסלקו את החושך והפחד... אחד הדברים החשובים בטיפול הוא לחוות חוויות מתקנות לעבר.... ומקווה שכך תרגישי כשהמטפלת שלך תחזור... שאת יכולה קצת יותר לסמוך... קצת יותר להפרד... להרגיש קצת יותר בטוחה לילה טוב אידה

אני יודעת שאת צודקת לגבי החוויה המתקנת של הטיפול אבל עכשיו..בחושך..קשה לי לראות את האפשרות שהפעם זה יגמר אחרת ושהפעם אני לא אנטש ושב...מרגישה בדיוק כמו הדמות הקטנה בתמונה http://images2.deviantart.com/i/2004/08/3/3/please_don__t_leave.jpg דמעה קטנה ומפוחדת

מקווה שהלילה עבר, אספת כוחות לעוד יום... תהיי חזקה, למענך ולמען הבנות שלך, המטפלת תחזור אני בטוחה. גם היא זקוקה לחידוש הכוחות שלה... אני רוצה להגיד לך משהו, וזה לא ממקום שיפוטי חלילה, אבל אני חושבת שאם תשימי את המטפלת שלך במקום בו היא צריכה להיות זאת אומרת מטפלת ולא דמות אימהית... הפרדה ממנה תהיה הרבה יותר קלה עבורך,אני רואה איך את מתייסרת כל פעם ש יש הפסקה בטיפול, ויודעת כמה זה קשה, אבל אני מבינה ש יש מה שנקרא השלכה בזמן הטיפול, עברתי את זה, עכשיו כל ההשלכות שאני עושה בטיפול הם השלכות של כעס, לזכותה יאמר שהיא סופגת... עד לאן השד יודע.... זה עדיף לדעתי מאשר לראות בה את האמא שאין לי... הלוואי ויגיעו אלייך ימים טובים ושקטים יותר... ליאור

ליאור לא יודעת איך להגיב למה שכתבת..אין בי כוחות להתחיל להסביר לך..מצטערת...רק רוצה לבקש שלא תשפטי רגשות של אחרים..לא כל אחד מרגיש כמוך..ולא לכולם יש את השליטה שיש לך על מה שאת רוצה או לא רוצה להרגיש בטיפול דמעה

דמעה יקרה וחשובה, כתבתי מראש שאני לא אומרת דברים ממקום שיפוטי, להיפך... רציתי לתת לך עוד מקום של נקודה למחשבה... לא היתה בשום מקום כוונה לפגיעה, חלילה, ואת יודעת כמה שאני דואגת לך... מבינה אותך... וגם לי יש ימים איומים, לא תמיד יש לי כח...