אני תמיד מסתכלת על הפורום

ובא לי גם לשתף אך מפחדת מתביישת הרבה פעמים כתבתי ומחקתי לא תיארתי לעצמי שזה כל כך קשה בכל זאת אני אנסה לא לעצור ולצאת , אני היום בת 21 לא זכור לי בכלל אך זה התחיל אבל משכן זכור לי זה שטן ככה אני רואה אותו בתור שטן לא מסוגלת לראות את הפנים שלו חייתי איתו באותו בית לצערי הוא היה נשוי לאחת קרובת משפחה שלי שגרנו אצלה הייתי בת 6 בערך משאני זוכרת זה את המבט הזה של לכי לחדר הייתי הולכת בלי ברירה מפוחדת ובשנאה רבה הלכתי לחדר העינויים חדר אפל מלא בזכרונות מגעילים ודוחים אף אחד לא היה שם לב שיש משהוא לא תקין הייתי יושבת בחדר מחכה לשטן שיהרוס לי את הילדות ואת התמימות שיכניס לראש שלי דברים שיגרום לי להגעל מעצמי לדוחה הזה שרצה שילדה בת7 תממש כל פנטזיה מגעילה שלו נתן לי לגעת בעצמי מולו כדי שיתסכל ויהנה לו כל שנה שגדלתי ככל שזה החמיר אפילו פעם הבן שלו גם התעלל בי שפעם עזבו אותנו לבד לא היסס להתקרב אליי ולספק את עצמו ,הוא היה בן 20 ומשהוא אבל ראיתי אצלו משהוא שלא ראיתי אצל האבא ראיתי מבט עצוב ומאוכזב מין חרטה כזאתי והוא לא חזר על זזה שוב, פחדתי כל כך לספר פחדתי שמישהוא יגלה את כל משקרה לי וקורה לי עד שיום אחד הייתי בגיל 10 נראלי אשת השטן ראתה אותו בפעולה והתחילה לבכות והבשורה המשמחת נודעה גם לאימי ובה והיא גם בכתה שהיינו לבד שאלתי אותה למה היא בוכה והיא ענתה לי שכלום היא במצב רוח לא טוב ואז נכנס בי האומץ ושאלתי אותה זה בגללי? התפקעה מבכי ושאלה אותי איפה הוא נגע בי מה עשה לי חסכתי ממנה פרטים ואז אמרה לי שלא נדבר על זה יותר ושאשכח מזה מאוד שמחתי שהיא אמרה את זה זה משרציתי אבל רק לא לדבר על זה הצלחתתי לשכוח ? בלתי אפשרי אחרי שנות ההתעללות בגיל 12 ראיתי גם בגידות של אנשים שקרובים אליי אחת בעלה הלך לחול אז היא נכנסה עם מישהוא אחר למיטה וכן אני הייתי צריכה לראות את שניהם זרוקים בלי בגדים אחד על השני מסביבם חגיגה של סגריות ואלכוהול וסגריות עם חשיש וגם אבא שלי שהיה אמור לקחת אותנו לחופשה השאיר את אמא שלי בבית אמר לה אני וחבר נוסעים עם הילדים וזה נכון רק כנראה רק שהוא שכח לציין שהוא מצרף רוסייה למיטה שלו ושל חבר שלו , אני והבן של חבר של אבא שלי צפינו מפתח הדלת באמצע את הבלונדה מעל אבא שלי (איזה גאווה הרגשתי באותו רגע ) התחלתי לבכות הוא עידד אותי וחיבק אותי וישבנו במרפסת סוף סוף בן שלא נוגע בי עם כוונות מיניות! כמובן שלא סיפרתי לאמא שלי אבל אמרתי לאבא שלי ששמעתי קול של אישה והוא אמר לי בטח מהחדרים שלידנו (איזה שקרן גרוע) אחרי שנה של שקט עברנו דירה שם היה מחכה לי שכן צעיר שככל הנראה היה בן 14 או 13 לא זכור לי בדיוק שגם הוא מעוניין בלמרר לי עוד את החיים בהתחלה הוא היה נחמד ביומיים הראשונים עד שיום שיחקנו בכדור והוא תפס אותי מאחורה חזק ואמר לי זה משחק חדש אם אני תופס אותך אני זוכה ואמרתי לו שאני לא רוצה הוא התעצבן עליי והתחיל לקלל נורא פחדתי ממנו הכי פחדתי יותר מכל דבר בעולם אז הייתי חייבת להסכים שזאת הייתה תחושה נוראית שוב מנצלים אותי נכון שזה עם בגדים ושלו עדיין היה קטן אבל עדיין הרגשתי לא נעים והפסקתי לשחק מחוץ לבית עד שיום הוא בא אלי הביתה וביקש שאני אבוא אליו התנגדתי אבל הוא איים עליי שיכה אותי ובסוף נכנעתי והלכתי הלב שלי דפק בטירוף פחד נוראי הרגשתי כי יותר הבנתי את המשמעות של ההטרדה מינית אמרתי זהו עכשיו אנחנו לא ברחוב בטח הוא יעשה משבא לו להפתעתי הוא לא עשה לי כלום הוא התנהג אליי טוב שזה לא אופייני לו כי הוא קשוח עם כולם הוא כנראה גם עבר התעללות כי הרגשתי שהוא משדל לא לפגוע בי עוד פעם. אני מתנצלת מאוד על זה שכתבתי המון וזה ארוך מדי אבל טוב לי עכשיו שהוצאתי ורק משהוא אחרון שכל זה קרה כי ההורים שלי לא היו בבית גדלתי לבד חינכתי את עצמי לבד לא קיבלתי אהבה וחום היום אני ילדה טובה בסך הכל לא נתתי למשקרה לי שיהפוך אותי למה שאני לא אפילו סיגריה לא עישנתי למרות עם הזמן שאני לבד בבית הייתי יכולה לעשות משבא לי והחלטתי לשמור על עצמי וגם להשאר בתולה עד לחתונה ורציתי להגיד לבנות שפה וזה לא סוף העולם אז נפלנו קורבנות אין מה לעשות צריך לקום ולהמשיך ולחיות כמו שאנחנו רוצות הייתה לי ילדות קשה חוץ מזה שנוצלתי קרה לי עוד הרבה אבל הנה אני ממשיכה הצלחתי להגיע למצב שאני אזכר במשהיה ולא לבכות זה הישג עצום בשבילי

ברוכה הבאה לפורום. שמחה בשבילך שהצלחת לשמור על עצמך ולדאוג לעצמך למרות מה שעברת ושלא פגעת בעצמך, שאת חשובה לעצמך. זה המון ולא מובן מאליו. שמחה שכתבת ופרקת קצת מכל מה שעבר עליך. תמשיכי לכתוב אם נכון לך. לזה נועד הפורום. שיהיה בהצלחה בהמשך. שלך - מציאות אחרת

גם לא ישנתי בכלל וגם שתיתי קצת יין בארוחה משפחתית ,זכרתי שכתבתי כמעט את כל סיפור חיי פה . וקודם כל אני מודה לך תודה באמת תודה על התמיכה נכון הייתי מעדיפה שתמחקי את זה לא יודעת מה חשבתי לעצמי

אין לך במה להתבייש. זאת לא את שצריכה להתבייש, אלא מי שפגע בך.... כתבת דברים שהעיקו עליך, וזה טוב. לא חפרת ולא כתבת ארוך מידי, אלא כתבת במינון שהיה נכון לך, ולזה נועד הפורום. הוא נועד לאפשר לכל מי שצריך לפרוק כאב.... תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך ואיתך מציאות אחרת

שמחה לראותך כאן איתנו מוזמנת להיות חלק מהפורום להיות פחות לבד מצטערת על הפחד הפגיעה ועל כל כך הרבה דברים קשים. את צעירה והכל בפנייך אני מקווה שאת בטיפול בכדי לשחרר ולטפל בטראומה אנחנו כאן בשבילך מקווה לראותך כאן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש