הכאב לא פוסק
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני נלחמת... נלחמת כל כך לשרוד!! אוףף קשה לי כל כך!! עובר יום ועוד יום.. ואני כמו נדנדה.. שנופלת למטה למטה ומתרוממת קצת.. כי רק אני בנדנדה.. לכן הכובד הוא מושך רק ללמטה. וכשאני מקבלת חוז אני מרימה את הרגליים אז היא מתרוממת מעט. אבל אני שוב נופלת .. איך משפרים את המצב?? איך מפסיקים את הכאב בלי פגיעה? האם זה אפשרי? איך אפשר לנטוש הכל מאחור ולהתחיל באמת חיים חדשים...??? מרגישה פתאום שכל החתונה הזו היא ניסיון לטייח דבר הרוס. כולם אומרים שיהיה בסדר ולכל כלה יש חששת וכו' אבל אני מרגישה שאני לא כמו כל כלה... אני מאבדת מהחיות שלי מיום ליום... והזמן להתאפס לא לרשותי.. דבר שמכנס אותי יותר ויותר.. מותשת. מתחזקת. נשברת. קמה. מציגה. נכשלת. ומתאמצת שוב.. בינתיים חג שמח וטוב לכולן. נסו לנשום ולזהות את האוויר הרענן שבא עם החג שיחזק לשנה שלמה מלאה בכוחות תקווה ואמונה. חיבוק. מתמודדת.
אני לא יודעת אם הכאב הזה יעבור אי פעם, אבל בהחלט אפשרי שהכאב הזה יפסיק לנהל אותך ואת תנהלי אותו, כלומר גם אם יהיו טריגרים, את תדעי להתמודד איתם ולא תפלי מהם, או פחות תפלי מהם, ונפילות הרבה יותר קלות. כל שינוי הוא מפחיד ומאתגר, בשבילנו חתונה במיוחד היא אתגר מאד גדול והתחלה חדשה ואחרת. אפשר לעבור את זה אם תבחרי להאמין בכוחותיך ולהאמין בעצמך שאת יכולה. זו עבודה קשה להגיע למקום הזה אבל אפשרית. אומרים ש"אין דבר העומד בפני הרצון".... ובמילים אחרות, כשרוצים באמת הכל אפשרי כי גם היקום כולו מתגייס לעזרה ושולח פתרונות... לא בטוחה שהבנתי את כוונתך ב- "החתונה הזו היא ניסיון לטייח דבר הרוס", אבל עוד לא נהרס שום דבר. החתונה עדיין לא התקיימה, החיים המשותפים שאחריה עדיין לא התחילו כך שכלום עדיין לא נהרס, וחייך בגלל הפגיעה אמנם ניפגעו קשות, אבל את יודעת שאפשר לתקן ולשפר. רק קצת סבלנות, אל תאיצי בעצמך, קחי את הזמן ותאפשרי לעצמך להרגע... מקווה שעזרתי, תרגישי טוב וחג שמח. מחבקת, שלך - מציאות אחרת
תודה שתמיד את מזכירה לי שאומנם ישארו זיכרונות אך אנו נעצב אותם להיות דבר שגדלנו ממנו. לגבי מה שהתכוונתי לטייח דבר הרוס: מרגישה שאני אוסף של רסיסים. של פגיעות ושל טעויות. לא פתרתי הרבה דברים וכבר אני "נדרשת" להקים חיים שמחים ומאושרים בטהרה. כמובן שאף אחד לא הכריח אותי להתחתן.. זה בא ממש פתאומי! בתחילה היה מאוד מרגש! אבל בעקבות זה שאני באה מרקע דתי חזק אין הרבה זמן בין האירוסים לחתונה... והלחץ הזה של זמן. עורר בי דברים שעדיין לא כולם עלו בטיפול. ובנוסף ההדרכה. ובנוסף ההלכות. ועוד ועוד... הזמן מתקצר והעיבוד של כל חלק קטן אורך זמן.. וזה מוטט אותי וגרם לי לעשות טעויות נוספות. לכן הרגשתי כמו שברים שאני מנסה להדביק איכשהו כדי לעבור את החתונה... ומה יהיה אחר כך??? עולים בי פחדים מכל דבר קטן. העבר לא טוב. העתיד- לא ידוע וכל דבר בו נראה הר ודבר שאני מפחדת לא להצליח בו. וההווה בעקבות זאת נהיה בלתי ניסבל... בכל אופן- קצת מתחזקת יותר ויותר. החיים הם 70/80 שנה... ננסה כמה שניתן להתגבר על מכשולים כדי לשמוח ולהנות. מקווה שיבוא יום ונרגיש שזה נעשה מתוכי בהבנה ובשמחה. כי רק זה מה שיתמוך בנו כשיש קשיים. הכאב לא ייעלם!!! אבל הבחירה בידינו כמה נילחם לסבול את הכאב או לגדול וללמוד ממנו. חיבוק מכל הלב! מתמודדת
