רגע אחד.. והרגע השני...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מאמינה שזה תהליך... שהגיע הזמן בו אני לומדת את הדרך הכי טובה להתמודד.. היא קשה מאוד.. אני נאכלת על איבר איבר.. מנסה למצא כוח לעוד רגע קטן.. ובאמת מתחזקת. רק לרגע אחד בלבד.. וברגע השני כבר לא מצליחה לשרוד מול כל גלי הצונאמי שמאיימים להטביע.. וזה מוזר כי אני ממש חשה שלא יכולה יותר ב-כ-ל-ל!!! ומצד שני הנה- שבוע שלם של אבל עבו ואני עדיין בחיים ושרדתי אותו... אז מאמינה שיש כוחות למרות שהכאב שוחק סוחט ומאיים.. אישה חכמה אמרה לי: הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון אלא אם כן יש לו את הכוחות לעמוד בו! (עשיתי באותו הרגע עיווט בפנים כי איך ה' יכול להביא לי ניסיון כזה? לא הצלחתי בו. לא מצליחה בו. איפה הכוחות שנותן לי??? למה מביא עליי דבר כזה???? ועוד... היא המשיכה ואמרה: ..ואנו מתפללים להשם הטוב שלא יראה לנו את הנסיונות שאנו יכולים לעמוד בהם!! אני חונכתי לאהבת ה' לתפילה לאמונה... אבל הגיע שלב בו לא יכולתי יותר ונפלתי הכי עמוק... ועכשיו אני מבינה שלולי האמונה אין שום כוח שיכול לסייע לנו. אין משהו שיחזיר את התקוות. ה' מחכה לתפילות הללו מעומק הלב... "כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות" מאוד קשה לי עכשיו בלי הכוח הזה שהיה לי לשאת תפילה.. גם אם היא לא מתוך הסידור.. פשוט לפנות למי ששלח לי את הניסיון הזה... אין מי שיושיע מלבדו... עדיין איני באמונה חזקה כזו! עדיין אני רגע פה ורגע שני בתהומות הכי עמוקים.. מנסה לקום כל פעם ונופלת חזרה 10 פעמים.. צועדת צעד קדימה ושתיים אחור.. מבינה שזה המשך התהליך שצריך דווקא ככה לעבור. בבקשה אלוקים עזור לי לא ליפול עד שבאה אליי ההבנה שזה הדרך הטובה לי - לנטוש את כל העבר שבניתי לי כקרקע שתסייע לי אך בעצם היא לא טובה לי לעתיד... אין לכן מושג עד כמה זה תומך פה להיות.. כשהיה לי קשה בעבר לא הצלחתי לפרוק רק הסתגרתי ולרוב גם ברחתי למקום אחר.. אבל החתונה בעצם הכריחה אותי להתמודד מול הכל.. בלי יכולת לדחות או לברוח.. פשוט לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים!! לכאוב לבכות לצרוח להקיא... אבל להישאר! מחכה ממש לימים טובים... ולחוש שאני עושה את הדבר הנכון.. איתכן. אין לי מילים עד כמה כל מילה שלכן חיבוק ועידוד תורם המון! מתמודדת.
הגבתי לך למטה כרגע חיבוק ענק לשבוע מקסים
רוצה לצרף לך סיפור שברגעים הקשים הוא מאד מחזק, בעיקר כדי לזכור שאפשר להתמודד עם כל קושי, אחרת לא היו מעמידים אותנו בפני קושי שכזה. לפעמים לא רואים שיש כוחות, אבל הם תמיד שם. עובדה שאת קמה בבוקר, זה כבר נקרא להתמודד, וכל פעולה נוספת שאת עושה היא עוד דרך להתמודד, גם אם זה לבכות. בכי פורק ובכי מקל והוא דרך להתמודד..... והסיפור שעליו דיברתי הוא: עקבות בחול סיפור השראה לרגעים הכי קשים בחיים לילה אחד חלם אדם שהוא הולך על שפת הים ומטייל עם אלוהיו. מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמים, הבחין בשניי זוגות - עקבות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו, והשני של אלוהיו. הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמיים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר. פנה האדם לאלוהיו ושאל: "אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי כל הדרך, אך הבנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר עזבת אותי"! שיהיה יום נעים ומקסים. מחבקת, שלך - מציאות אחרת ענה לו אלוהים: "בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפי".
סוף התגובה שלי קפצה לאמצע הסיפור. זה בטעות....
תודה על שהזכרת לי את המשל הכל כך מוחשי.. כדי להזכיר לי שאינני לבד אלא בזרועותיו ל אלוקים. מצליחה ב"ה למצא עזר לרגע פה ולרגע שם.. אבל עדיין לא מתאמצת להתמקד בזרועות המחבקות. אלא חווה את הקושי והכאב הכי עמוק. תודה על שעוררת אותי לזכור את זה ולהתמקד בזה. אני ממש חייבת את התיזכורות הללו כל כמה רגעים.. שלך, מתמודדת
