הריסות - ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הגעתי לשלב שאני מחבלת לעצמי. עד שסוף סוף הגיע לי משהו שאוכל יחד להקים משהו חדש וטוב.... אני עוקרת את היסודות. מרגישה שאני מתנהגת כמו הילד הקטן הולך בפעם הראשונה לגן עם אמא שלו. היא מנסה לשחרר אותו אבל הוא נדבק אליה וצורח ומקיא את הנשמה מפחד על הלא ידוע- מה יקרה מעכשיו?! אמא תחזור??! איך יהיה לי פה?! ועוד.... הילד בועט בקיר משתולל צועק לא נרגע.. בורח מהגננת ומתבודד מהחברים שנועצים בו מבטים. גם מאלה שמנסים לבוא ולצרפו למשחקים כדי להסיטו ממחשבות האימים.... בורח בורח ומסתגר כשנרגע אבל בפנים בלב מתכנן את הבריחה... אבל האמא יודעת שוא יהיה בסדר ורואה את הנתונים של הגן ובוכה איתו אבל מהתרגשות... אני אותה האמא ואותו הילד.. יש בי קול של פחד.. שצורח ומקיא המון כאב פתאום כמו גלים של פירקוסים ל"ע ובדרך אני מחבלת בדברים... פוגעת בעצמי (לא למוות אלא נפשי.. ודברים שעלולים להביא נזקים בעוד יום או בעתיד..) משתוללת ומכה ברגליים שלא הולך כמו שאני רוצה ושבעצם את כל מה שבניתי לי כקרקע יציבה אני חייבת להתנתק ממנה להרוס אותה ולהיות ללא קרקע בחיים שאין לי מושג איך יהיו מה יהיו האם אהיה האישה החברה והרעיה של חתני הטובה ושבריאה ויציבה בנפשה?! איך אתמודד מול קשיים נוספים שיקומו ועדיין ישנם הקשיים של העבר ואני מושפעת מהכל??? את המציאות הזו שיצרתי לי במשך שנה שלמה- הפכתי למציאות ממש- זה הקרקע שלי.. עליה אני עומדת!! איך להתנתק ממנה??? אני מ פ ח ד ת !! ומנגד ניצבת האמא (אני) שאומרת לעצמי זה בסדר החששות הללו. החתן המיועד יש בו מלא חן ואישיות טובה. הוא אחד שמוכן להשקיע את בחרת אותו כי ראית בו פוטנציאל מכל שאר הבחורים שראית בחרת דווקא בו! אבל זה נראה לי שונה כ"כ כי ה"אמא" מדברת בכללי. ו"הילד" מדבר על הקשיים. אי אפשר להתעלם מכל זה ולומר יהיה בסדר!!!!!!!!!!!! אני לוקחת את כל הפחדים ומממשת אותם למעשים כך שבעצם אני לא נותנת צ'אנס לבנות חיים אחרים :( אוףףף לא יודעת מה לעשות. רק שבמקום לבנות אני- הורסת........ ___________
מתמודדת יקרה, כל בן אדם, כולם בלי יוצא מן הכלל צוברים במשך חייהם כאבים כאלה ואחרים וסוחבים איתם את הכאבים האלו. לך בנוסף יש גם את הכאב על הפגיעה שעברת, אבל גם לבן זוגך יש את הכאבים שלו שאותם צבר בחייו. אני מאמינה ששניכם מגיעים לזוגיות הזו עם פחדים, כל אחד והפחדים שלו, כי ככה זה. זוגיות וחתונה וחיים משותפים מכילים בתוכם פחד מהלא נודע, מי מה יהיה ואיך יהיה והאם זה יצליח. זה לגיטימי ונורמלי לגמרי. יקח זמן עד שתתרגלו אחד אל השני ויהיו גם קונפליקטים בניכם, כי ככה זה בין אנשים וגם זה לגמרי נורמלי ובסדר גמור. הדרך להתמודד עם כל מיני מצבים מסוג זה שיקרו היא קודם כל להבין שזה בסדר שיקרו מצבים כאלה כי כל אחד מיכם הוא בן אדם ואתם שונים מעצם היותכם. דבר שני הוא להבין שכשיהיו קונפליקטים ניתן יהיה לגשר עליהם והכי חשוב, אל תקחי / תקחו אותם למקום שאומר שאת לא אהובה, לא שווה ולא מוערכת. אם תחברי את האותיות הראשונות יצא מזה: "א" - אהובה, "ש" - שווה, "מ" - מוערכת, כלומר "אשם". אל תקחי / תקחו את זה למקום של רגשי אשמה כלומר שתרגישי אשמה במה שקרה או שתאשימי את בן זוגך. אם תצליחו ביחד להבין את הדברים בצורה הזאת ולא להאשים אחד את השני או את עצמכם, תצליחו גם לבנות בניכם תקשורת בונה ומקרבת ולהתגבר על מכשולים שיקרו בדרך. מקווה שקצת עזרתי ושתרגישי יותר טוב. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת
אני איתך כאן ויותר אני שם :) אוהבת חיבוק ענק
