הכינוי המדוייק
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני שותקת כבר כמה ימים,לא חשבתי שיקח לי כל כך הרבה זמן לצאת החוצה,אני כל כך מנסה,אפילו רק למרפסת,בשביל אוויר,אבל איך שאני מוציאה עצמי למקום בו אפשרי שיראו אותי,אני מפסיקה לנשום ממש מפסיקה לנשום. אני מפחדת שלא אצליח אפילו לחזור ללונדון,לא מצליחה להבין למה זה קורה לי ככה.. ניסיתי להוריד את עצמי מהרעיון לחפש את אבא שלי,בתקווה שזה ירגיע אותי קצת אם אחליט לעשות דברים אחרים,כמו... סתם ללכת לסרט,או לקנות לי משהו או לחבר טוב מלונדון. אבל אני לא נרגעת וההפך הוא הנכון,אתמול לקחתי שניים וחצי זיפרקסה כי חשבתי שאחד וחצי יהיה כוסות רוח למת במצבי. כל כך קשה.. הרעש בראש שלי,כזה שאי אפשר להתרגל אליו..מרגישה שכאן אסיים את החיים שלי. זו הרגשה קבועה בחודש האחרון. מה שלא אעשה בסוף אמות איך שהו.. ואם עוד חיה פיזית,בקרוב גם זה יגמר
היי!! יקירתי את נמצאת בשלב בו את כבר זקוקה שישימו לב אלייך. שיבינו את הקושי שלך. שיתמכו בך. מאוד מובן שבשלב כזה תחושי את הכי גרוע כי אין באמת מי שיחווה איתך את אותם התחושות והמחשבות שעולות. את אפילו מתקשה להבין את עצמך... זה באמת נראה שחור. מאמינה לך שאת מרגישה שזה המקום האחרון. אבל תהיי בטוחה שזה יחלוף עם המאמץ שאת עושה לפי כוחותייך. קחי בחשבון לידה ראשונה- מי חולם בכלל שיהא מסוגל לעבור את זה?? תכלס כולן עוברות את זה! יש שיצאו מהחוייה הקשה הזו מהר ויש שיקח להן יותר זמן אבל זה יחלוף! את נפגעת כמו כולנו פה שתחת הכותרת הזו. לכל אחת תהליך וקצב שונה כי הנתונים שונים מאחת לשניה! אבל עם זמן מאמינה שנצליח לחיות באופן שהתחזק בעקבות הפגיעה ולא להיפך. אמרתי את כל זה לא בגלל שאני חושבת שזה בצ'יק יתקבל אצלך וכד' יש כרגע קושי- נסי לאט לאט לא לחזות את העתידות אלא להפחית בזה. (אני אישית גם חוזה לעצמי עתיד מסויים בעניין דומה ושונה ממך) זה לא קל בכלל!!! וזה צריך להיות עיקבי. צריך גם לזכור שזה לא יהיה בקלות בגלל שב"ה יש לנו רצון. וצריך לזכור שיהיו קשיים ונפילות. אבל- להשתדל לקום כל פעם. מחלק פעמים נקום יותר מהר ומחלקם ייקח לנו זמן.. אבל תזכרי את בדרך- התחלת דרך והתקדמת יפה! זה אולי לא נראה לך כי הקושי רק התעצם אבל כשהכיי כואב זה אומר שעכשיו מגיעים לחלק המוגלתי יותר ועוקרים אותו ע"י נתינת הטיפול הטוב ביותר. אין לי מושג מה זה מה שלקחת. רק בבקשה תיזהרי לא לקחת דברים מטשטשים יותר מידיי... לא תמיד זה בריא. שלך, מתמודדת. חיבוק להמון המון כוח!
רק עכשיו עשית צעד ענק והחזרת את עצמך לארץ. לפני כן פחדת לעשות גם את הצעד הזה, פחדת לחזור לכאן ועשית את זה. על אותו משקל, אני בטוחה שגם תצליחי להרגע עכשיו כשאת כבר כאן. תני לעצמך זמן ואל תלחמי בפחד ובכל מה שאת מרגישה, תני לזה מקום ותני לזה להיות בלי מלחמה ובלי ביקורת נוקבת על עצמך. לאט לאט את תחזירי לעצמך את הביטחון, לאט ובקצב שלך. אל תוותרי ואל תתייאשי. עשית שינוי גדול ולוקח זמן להתרגל למצב החדש. לאט לאט, בלי מלחמה ובלי להלחיץ את עצמך, הכל יגיע. במקביל נסי למצוא לעצמך מטפלת שתוכל לעזור לך להתמודד עם כל. את לא צריכה לעבור את זה לבד. כאן איתך, שיהיה בהצלחה. שלך - מציאות אחרת
