טרום החתונה ו... (ט')
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מצאתי את עצמי עם מישהו אחר.. במכוון ביקשתי ממנו שיבוא.. כבר לא יכולה לשמור יותר.. זה אותו החבר הקודם.. זוכרות שסיפרתי עליו? הוא זה שמצליח להעלות לי חיוך שוב... אתחיל קצת מהתחלה: עברו עליי ימים לא קלים בכלל... מיום ליום נצבר קושי גדול יותר.. יום אחד בעבודה- כבר הרגשתי משקולות בטון שנזרקו עליי והרגשתי מבפנים שאני עומדת כבר לקרוס... בזמן הזה- התקשרתי אליו... ביקשתי שיבוא.. והוא בא. לקח אותי לטיול- הוא יודע שמרחבים מרגיעים אותי.. ולקח אותי למקום שנופיו מזכירים את חו"ל.. גרם לי לשיר לחייך לפרוק לבכות אפילו לרקוד.. ואז אכלנו במסעדה.. ובחזור אם לא הייתי מובילה לשם זה לא היה קורה.. אבל רציתי כל כך............ כמה שבזמנו אמרתי שאיני מכורה אליו- אני מאוד כן. ואני מרגישה את זה גובר בזמן החרון יותר ויותר.. אני אוהבת אותו המון. הוא זה שמצליח להעמיד אותי כל פעם מחדש.. הוא זה שבזכותו אני מצליחה להתחזק מעצמי. איתו אני לא מרגישה שאני צריכה לדבר על הקושי כי הוא נעלם. קשה לי להיפרד ממנו.......... קשה לי.... הוא מצידו משדר לי שתיכף אני אהיה נשואה.. ויהיה לי בעל שייתן לי הכל ויבין ויתמוך ... ומדגיש לי כל פעם שהוא לא יהיה אופציה בכלל............. אני מודעת לזה שהדברים נכונים ומה צריך לעשות.. אבל מרוב פחד שלא יילך לי ואני עלולה להרוס - ברחתי אליו... כאילו להוכיח לי שאהרוס הכל............ ברור לי שעלולות להיות תגובות של כעס עליי.. בבקשה אם או מי שתגיב תרככו או המילים... זה רק חלק קטן ממה שעבר עליי כשסיפרתי ושיתפתי שקשה לי.. זה חלק מהחזית שדיברתי עליה.. ויש עוד חזיתות שלא הרחבתי .. מרגישה שאני מאבדת את כל מה שאני מצליחה להשקיע בו ועד שסוף סוף אני מקבלת מתנה היא נגנבת לי - אני מעלימה לעצמי אותה.. תודה על הקשבה. כתבתי למרות הקושי שלי כי אני יודעת מה בדר"כ מגיבים כששומעים דבר כזה... אני ב"ה פיקחית. אבל זה לא הגיון כבר אלא משהו אחר שאני לא תמיד מצליחה מולו... זה לנטרל את מה שנתן לי כוח בכל תקופת ההתמודדות הקשה.. זה 'לזרוק' את מי שעמד לצידי ותמך בי. הקשיב וחיבק כשהיה קשה מידיי ופירגן ועודד כשהיה טוב... על העניין הספציפי הזה אני כן שיתפתי את המטפלת. רק להביא את זה לפורום לקח לי מלא זמן... לילה טוב נסיכות. ממני הפוגעת בכולם.. ובייחוד בעצמי.
את לא מבינה כמה אני מזדהה איתך. כפי שכתבתי בהודעה שלי, היה לי חבר שנפרדנו עוד בדצמבר האחרון. ומאז הפעם האחרונה שראיתי אותו , ושכבנו, היה לפני חודשיים. כל פעם היה קושי להתגבר.. וחזרתי אליו. גם אנחנו יצאנו למסעדה. ותמיד זה נגמר במיטה. ואז אני מתחילה את הסרט של החיים שלי. נפרדנו כי הוא לא רוצה חתונה ולא ילדים (גרוש 4) אפשר להבין. אבל נקשרתי אליו, וקשה לי.. עכשיו קצת פחות קשה. אבל תאמיני לי, שאני מבינה על מה את מדברת. ואני רוצה להגיד לך, שחבל עלייך. אם הוא לא מתכוון להמשיך איתך את הקשר, אז תפסיקי לפגוע בעצמך וללכת אליו.. כי אחכ את זו שמתרסקת ונשארת לבדך. טוב שאת בטיפול.. אני מקווה שיש לך חברות, תנסי לצאת קצת. לדבר על הכאב. בסוף מתגברים.. איכשהו.. אני אוצה עוד לשתף אותך, שאתמול כמעט נשברתי.. ועכשיו אני בעבודה, לבד. ואני בקלות יכולה להרים טלפון (כמו לפני שבועיים) אבל ל-א!!!! זה יפיל אותי ויחזיר אותי אחורה! ואומנם כולם אומרים שאני חזקה אני לא רואה את זה ככה.. יש ימים שאני רוצה לדפוק את הראש בקיר כי נמאס לי כבר לחשוב עליו. אבל אני מאמינה שזה יעבור. וגמלך יקרה ואהובה. עוד תמיכה עוד דיבור עם חברה/ מטפלת את תעברי את זה!!!!!! ואל תפחדי לשתף בפייס אני לא רואה כאן מקום לשיפוט. באהבה והמון המון הבנה!!!!!!
תודה רבה על הזדהות עמוקה.. תודה על מילותייך ועל ההבנה.. אכן לא קל בכלל.. וזה פוגע וטוב כאחד.. אני יודעת שהוא אוהב אותי מלא. אבל יש את הבעיה הזו.. שהוא בעצם.. מבינה על מה את מדברת כשאמרת שאת נלחמת עם עצמך לא לחזור לשם כי את יודעת שזה יפגע בך.. מכירה את המקום הזה של הקושי מקרוב.. וכן את הרצון להרים טלפון וזה ישכיח וישפר את הכאב.. (גם אם למצב רגעי..) אז- תודה. אני בהחלט צריכה מלא עזרה בזה.... כי כבר לא יצא לי לדבר עם אף אחד במציאות על זה - חוץ ממנו. ועכשיו כבר צריך גם לו לומר שלום... מתמודדת.
ראשית לא מרגישה שום טיפת כעס על הדברים שסיפרת אלא המון הבנה. אמנם אני שונה בעניין הזה מאד, אבל קיימים בי אותם דפוסים ממקומות אחרים, מכירה את המקום הזה שהורס לעצמי..... אני דווקא רואה המון התקדמות ושינוי ענק לטובה למרות מה שתיארת. אני מבינה ומזדהה עם הפחד הזה שאולי זה לא יצליח ובכל זאת הפעם מרגיש לי שעשית את זה עם המון מודעות ואני אסביר. הפעם הרגשת מאד לחוצה וידעת שאצל הבחור הזה את תצליחי להירגע כי הוא מצליח תמיד להרגיע אותך, ובעצם זה כל מה שרצית. ויחד עם זאת ולמרות מה שקרה אחר כך, אני מרגישה שבכל זאת שמת שם גבולות, את יודעת שזה יגמר כי את הולכת לבנות משהו חדש ובעצם להרגשתי כל מה שרצית הוא להתחזק כדי שיהיו לך הכוחות לבנות את חייך במחיצת חתנך המיועד. זה מרגיש לי למרות שיש בזה מן ההרס, דווקא צעד שהיית צריכה לעשות כדי להוכיח לעצמך שאת תוכלי להמנע מימנו אחר כך, אחרי החתונה שהיא בעצם השער לקראת החיים האמיתיים שמחכים לך. יצא לי קצת מבולבל, מקווה שהצלחת להבין למה אני חותרת. איתך יקרה ושיהיה בהצלחה - מגיע לך. שלך - מציאות אחרת
מעניין הכיוון שאמרת.. אני לא כ"כ מגישה שזה מה שיעזור אלא להיפך זה יחסר לי.... כבר אין לי מילים ואין לי מושג אם יש דבר כזה שכשעושים אותו "עושים את הדבר הנכון" מי אמר מה נכון?? כלפי חוץ זה רק הגיון בלי הרבה רגש ומעורבות אז אפשר לראות מה נכון.. אבל לי יש רגש... וזה רק מחזק אותי ונותן כוח... אז אולי זה מה שנכון לי??? לפחות בשלב ההתחלתי?!?! מידיי הרבה "אסור" יש לי... אבל אין תחליפים ל"איסורים" האלו.. רק הבטחות שיהיה טוב.. הכל טוב ויפה אבל מה יעזור לי להיות עכשיו כדי שהעתיד יהיה טוב?? אם עכשיו אאבד את עצמי- מה יהיה טוב בעתיד? איך?!?! אוףףף ליודעת כבר מה לעשות........ נראה לי שאלך להתקלח ולישון... לילה טוב. תודה על המילים. מתמודדת
