כל כך כואב.....

שאלה למה הכל כל כך קשה ומסובך ומורכב? למה כלום לא פשוט ולא זורם כמו שהוא בלי תוספות והזכרויות? גם כשהאוירה טובה, שמח, מגוון, אפילו ממש כייף, ו..... הניתוקים, צריכה לעצור כדי לחזור לעצמי וזה לא ממש מצליח.... נמאס לי, התייאשתי, גם כשצריך להיות רק שמח זה לא יכול להיות ככה בשבילי? למה? אין לי כוח לריב עם עצמי על כל צעד קטנטן קדימה, זה כל כך קשה. נמאססססססס לי סופית...... גם שמחה כואבת כל כך..... למה? גם בתוך תחושה טובה חייבת להיות תזכורת מישם? אני זוכרת, לא שוכחת, ובכל זאת כאילו משהו מבפנים חייב כל הזמן להזכיר שהגהנום הזה קיים וחיי ואי אפשר להתפטר מימנו..... למה? יהיה לזה סוף פעם? מתי? כשאני אהיה בקבר? דייייייייי........ עד מתי המלחמה הזאת תנהל לי את החיים? עד מתיייייי? מציאות אחרת

יקירה, אני יודעת כמה את מנסה , נלחמת לטפל ואת יודעת שבעצם אי אפשר להעלים את הפגיעה. אבל כן ! אפשר לצמצם , כך שלא תנהל אותך, שלא תחריב כל דבר כל שמחה. אני יודעת כמה זה קשה , כמה עבודה , כמה כאב! אבל אני רוצה להזכיר לך ולומר לך שאפשר! ורוצה להזכיר לך את המקום שלך שלא מוותר. שוב מבינה את המקום הקשה שנמאס כבר להלחם כל הזמן. מבינה, ורוצה שתתני לכך מקום. תזכרי שזה בסדר! וגם תזכרי את האור!! מחזקת ואיתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מנית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה רבה על המילים החמות והאמון שלך בי ובכוחותי. מרגישה כרגע מרוקנת לגמרי מכוחות ומוטיבציה, אבל אולי משהו יזוז מתי שהוא וירגיש אחרת. לא רואה את זה כרגע, אבל את אומרת שאפשר ושצריך לתת מקום גם למה שקורה עכשיו..... קטונתי, אין לי מילים. שוב תודה שאת כאן ועל הכל. שלך - מציאות אחרת

זה בסדר ,אני מבינה שקשה ..את עושה עבודה ענקית ובואי תנסי להזכר לפני...איך בכלל לא יכולת לשמוח או להרגיש או להיות . אין מה לעשות יש לנו מנגנונים שהגנו עלינו בעבר הם כמו מטוס ללא טייס על אוטומט . ברגע שהם קולטים - טריגר - הם יוצאים לפעולה . אצלך זה הניתוקים . גדלת בבית שאסור היה לשמוח ולכן הניתוקים באים .עכשיו יש מודעות להם וככל שתגבר המודעות כך הם פחות ופחות יצוצו . חבקי את עצמך וקבלי את עצמך באהבה כמו שאת עם הכל . תאמיני לי שאת תשמחי בגדול בלי ניתוקים ובלי הגנות שמחה אמיתית מכל הלב . איתך

בהרגשה שלי כשלא הרגשתי כלום היה הרבה יותר קל ונסבל. הכל היה מודחק. הבעיה היא שאי אפשר להדחיק שוב ולא להרגיש יותר. ובאשר לאיסורים למיניהם, אסור היה שום דבר, הכי רצוי היה שאני אמות, זה מה ששמעתי כל הזמן. מן הסתם ברור שהיה אסור לשמוח, לכאוב, לבכות, לדבר, לזוז ועוד..... הכל היה אסור. תודה על התגובה. שלך - מציאות אחרת

כל כך מכירה מקרוב את התחושה ששיתפת.. עברתי את התהליך אני אישית. אני זוכרת שעד שסוף הצלחתי להעלות חיוך.. פתאום לחש לי קול מבפנים שהתפשט על כל כולי: מה את מנסה לשחק אותה?! איך את בכלל יכולה לחייך?! ועוד ועוד.. תמיד היה בי משהו שרצח את השמחה וההתקדמות שנלחמתי עליה! עבר מלא זמן כזה... לא אזכור לומר לך כמה זמן כי זה היה נראה כנצח וכן כי הדבר שונה אצל כל אדם... אבל ב"ה הגיעו לי ימים שאני זו שמעידה שאני קורנת מבפנים! הכי אמיתי שיש! לא הצגות! ללא מסיכות! זו אני!!! גם אם זה לא תמיד ככה ויש הרבה פעמים שהכל הצגה... אבל הגיעו לי ימים שאני ממש שמחה בהם וזה לא היה קודם!!! יפה שלי- אני מודעת לזה שכשאנשים מדברים ומעודדים יש איזהש הוא קול שמערער את הכל- אומר לך: טוב, לה זה קרה כי... לי זה לא יקרה! או לי יש בלגן יותר גדול ולא נראה שזה אותו דבר... זה אותו הקול שהורס כל חלקה טובה. להילחם בו- זה רק יגביר את הכל. כי ברגע שנותנים לזה דגש גדול זה מורגש כצונאמי. אבל עכשיו הגעת למועות הזו- שאת רוצה לשמוח אבל משהו תמיד מזכיר לך מאיפה באת. ומה קרה לך בחיים. ואיך 'הכל' שחור.. עכשיו נכנסת לתהליך הזה של המודעות בעניין המסויים הזה. ואני בטוחה שממש עוד מעת. עוד רגע (למרות שתחושי אותו כנצח..) יהיה לך רגעים של אושר אמיתי! וזה יבוא מותק! ושלב אחרי חווית רגעי האושר יבואו ימים טובים. וכן הלאה. לא נולדנו למציאות קלה. אז המלחמות הן רבות וקשות. אבל תזכרי את כבר לא אותה ה-מציאות כמו מלפני שבוע!! ולא כמו שנה שעברה... את בונה את עצמך מרגע לרגע. מאחלת לך שתתמידי בכוחותייך. ואת עוד יכולה לראות הרבה אור בחייך! זה יבוא... אל תתייאשי! (למרות שזה לוקח גם את טיפת הכוח האחרונה שנשארה..) איתך כאן- מחבקת! מתמודדת.

ריגשת אותי במילותיך הנבונות והמבינות ואני מאד מודה ומעריכה. מאד מזדהה עם המשהו הזה הפנימי שרוצח את כל הטוב שקורה לפעמים, כאילו כדי להזכיר לי ש"תשכחי מיזה, זה לא שלך ולא בשבילך". וכן היו גם זמנים שבכלל לא יכולתי לראות או להפנים שקורה ליי משהו טוב, זה היה כאילו מחוק ומיחוץ לתחום. היום אני כבר מבינה שיש גם טוב, רק שלא מצליחה להרגיש אותו, הוא פשוט חומק עוד לפני כן ומשאיר אותי מנותקת..... מנסה לתפקד בדרך שאומרת שמה שאני עושה הוא כל מה שאני יכולה לעשות ומה שיקרה יקרה, אני אחראית על הנסיונות וההשתדלות אבל משוחררת מהתוצאות. ועדיין ובכל זאת הכאב על כך שהכל עובר לידי ולא חודר ולא מורגש, ובעיקר הנסיונות שלי להרגיש טוב שמסתיימים בניתוק. הכאב הזה הוא עצום. אני כאילו כל הזמן מוכיחה לעצמי שלא מגיע לי והתוצאות בהתאם, וכרגע אני גם מודעת לזה וחסרת אונים מול זה, דבר שמאד מעצים את הכאב ואת הייאוש לצידו. שוב תודה על המילים המחבקות. מחבקת, שלך - מציאות אחרת