שוב אני

שלום לכם/ן, שוב אני מהמשפחה האמנת. הרגשתי שפעם קודם נתתן/ם לי מענה וזה מאוד עזר לי להתמודד איתה (עם הבחורה שאצלי) היא לא הלכה לפגוש את אביה,אני חשבתי שזה מוקדם מידי מתוך רצון לגונן עליה ואולי גם על הקשר שלנו איתה. האמנם,עם כל ההגנות,היא מראה סימנים שאינה מעוניינת בעזרתי. לא רוצה לשתף ולא רוצה לדבר בכלל,לא רק על מה שעברה,באופן כללי..היא לא ישנה כמעט בלילה,מסתובבת מפה לשם מהסלון למטבח אל המיטה ושוב אל הסלון. אני אומרת לה שהיא יכולה להעיר אותי בכל זמן שהיא רוצה,אפילו שסתם אשב לידה. אבל היא לא נעזרת,גם כשאני שומעת אותה בוכה היא לא נותנת לי לגשת,מדברת אלי לא יפה.. לא מפחיד אותי שהיא מתרגזת,מפחיד אותי שתברח.. אני מקבלת סוג של הדרכה לגבי האמנה הזו. אבל מרגישה שמה שקיבלתי כאן מהמקום האמיתי הזה שיש כאן-יותר עוזר יותר אמיתי המקור . השאלה שלי היא האם ואולי אני עושה משהו לא בסדר שתרצה לברוח ממני? באמת אני משתדלת לא לשאול יותר מידי.. ובכל זאת,היא לא מתמסרת אלי. מובן לי שהיא לא יכולה לסמוך עלי כל כך בקלות אבל אנחנו מכירות כבר הרבה זמן ואני לא יודעת מה עלי לעשות בכדי לגרום לה להבין שזה הבית שלה,לתמיד.. ושאין סיבה וממה לברוח.. אשמח למענה-וגם אם לא זה ממש בסדר. תרגישו טוב ותבורכו כולם/ן שוב תודה שיהיו ימים שקטים, טלי.

טלי יקרה ואהובה את כל כך מרגשת תני לה זמן ..את כל הזמן שבעולם כמו לוליין על חבל דק היזהרי לא ליפול . כן אנחנו לא מובנות וקשות . ויתכן שהיא סובלת מפיצול או מדיסוציאציות קשות ולכן לפעמים היא נחמדה ולפעמים לא . בנוסף היא בודקת את הגבולות עד כמה תכילי עד כמה תיסבלי כשהיא בועטת . כמו לילד שאנחנו אוהבים ומציבים גבולות ברור שיש גבולות שאת חייבת לשמור עליהם. אבל יחד עם זה כמו שילד אנחנו מחבקים וכל הזמן אומרים אנחנו איתך ואוהבים אותך וכו' גם היא צריכה להרגיש בטוחה ומוגנת ושוב כל הכבוד לך

שוב את מרגשת אותי עם האכפטיות ורצון לעזור- זה מהמם בעייני!!! כל מה שאת מתארת אלו תגובות לגמרי "רגילות" אצל מי שחוותה פגיעה מינית. יש מצד אחד חוסר אימון ופחד גדול מאינטימיות- מלאפשר מישהוא אחר להתקרב- ומצד שני יש רצון אדיר שיהיה מישהוא אחר שמה בשבילה-לחבק-להקשיב-להגן-וכו- בגלל הפחד הגדול הזה זה תהליך של היא זקוקה לבדוק אותך עד כמה שאת באמת נאמנה ואפשר לסמוך עליך- אני יכולה להעיד על עצמי שזה לקח שנים ואני עדיין מתקשה בלסמוך אבל הרבה יותר טוב. נראה לי שמה שהיא זקוקה זה שלא תתייאשי ממנה- שתהיי איתה עם המווווון סבלנות -ותגידי לה שוב ושוב שאת שמה בשבילה ושאת לא תנטשי אותה- בעצם תמשיכי לעשות מה שאת עושה עד עכשיו- ותסמכי עליה שבזמן שלה היא תאפשר יותר קרבה- כל הכבוד לך על המאמצים האדירים!! ינשוף

וואי איזה מילים... כשקראתי הבנתי עד כמה אני צריכה לשמוע אותן ולהפנימם.. אני עושה בהחלט מלא דברים שלא מובנים.. תמיד בוחנת היכן קצה היכולת להכיל כמובן הכל באופן לא מודע.. אבל תמיד בוחנת את עצמי ומעמידה אותי בנסיונות קשים שלרוב לא מובנים.. לפעמים משליכה את ה"בחינות" כלפי אנשים אחרים.. עזרת לי להבין קצת ולדעת לומר את זה לפחות.. תודה!! טלי יקרה- יישר כוח. תאמיני לי שאנו מעריכות את זה גם אם לפעמים נראה שקורא ההיפך.. אין לי באמת עיצה מועילה.. רק להבטיח לך שהסבלנות הזו והתפילות והאמונה- הכל ישתלם!! הרבה כוח!!! מעריכה, מתמודדת.

ראשית מצטרפת למה שכבר נאמר לך כאן, מאד מרגש לראות עד כמה את מתאמצת ומשתדלת לעזור לה ועד כמה את מנסה לעשות הכל כדי לתת לה להרגיש שאת רוצה להיות איתה בקושי. בהרגשה שלי (ואולי אני טועה) היא נקרעת בין שני בתים. מיצד אחד היא יודעת שביתה החדש הוא איתכם ומיצד שני היא רוצה להרגיש שיכול להיות לה בית משותף עם אביה, זאת הכמיהה שלה. היא יודעת שהוא פגע בה ומיצד שני היא רוצה את אבא שלה ורוצה שהוא יהיה אבא רגיל וטוב, מגונן ואוהב. היא פחדה להפסיד את מקומה איתכם אם תפגוש באביה ואולי זו הסיבה לכך שהתרחקה, ומיצד שני היא עצמה מיתוך האינסטינקטים שלה, פחדה לפגוש אותו, אבל מרגישה שפיספסה הזדמנות ושאולי אילו היא הייתה הולכת חלומה לאבא טוב היה מתגשם..... מניסיוני נורא קשה להשלים ולקבל שאבא הוא פוגע ולא אוהב, והכאב הזה יכול להמשיך עד שהאבא ימות וגם הרבה הרבה אחרי שימות. זה להרגיש כאילו חסר לך איבר חיוני בגוף, כן עד כדי כך והכאב הוא ענק. מכאן ההתרחקות שלה וההתבצרות בתוך עצמה, ההתנגדות להעזר ולהיתמך, כי היא כמהה לזה מאביה. היא גם זקוקה להרגיש בטוח והיא מפחדת. חידוש הקשר עם אביה עכשיו, גם ולמרות שלא ניפגשה איתו, העצים את זה בגלל שהיא ניפגעה מימנו..... ככל שתהיי שם איתה ותתני לה את החופש להיות היא עצמה כמו שהיא מרגישה, היא תרגע ושוב תפתח את הביטחון שלה. היא צריכה זמן והרבה הרבה סבלנות, ובעצם תמשיכי להתנהל איתה בדיוק כמו שאת עושה. ישר כוח ובהצלחה, שלך - מציאות אחרת