קשה...

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

24/04/2013 | 14:45 | מאת: ינשוף

אני משתדלת לא להחזיק את הכל בפנים כמו שאני רגילה עליו אני חשה המון פחד- המוווווון!!! לא בטוח לי בתוך הגוף- לא בטוח לי עם אנשים- לא בטוח לי עם הקולות בראש.. רוצה לבכות ובולעת את הדמעות-מכריחה את עצמי לא לשקוע בתוך הכאב זה קשה לי- אני מה זה זקוקה שתהיו איתי-כי לבד כך מרגיש לי גדול עלי תודה שאתן כאן איתי- ינשוף

24/04/2013 | 15:50 | מאת: שתיקה ••**••**••**••**

המילים שאומרים בדרך כלל נשמעות לי כוללניות מידי. אך לא נכונות לגבי הצרכים של כולם. מרגיש לי ממה שאת מתארת,שאת נמצאת ברגע שאת לא סומכת על אף אחד. הייתי רוצה לתת לך עצה טובה,בלי לדכא את המערכת שלך,מה שעוזר לי בדרך כלל זה ללכת לישון,יש כאלה שיראו בזה בריחה,בשבילי זה הפיתרון היחיד.. חיבוקים" "נשיקות" ו"תהיי חזקה ואני איתך וטוב שאת מוציאה- הכל טוב ויפה ואני אישית מעריכה כל מילה טובה שאומרים לי,בטיפול או מחוץ לו..ובכל זאת.. המילים האלו איך שהוא נכנסות לאוזן ימין ויוצאות מיד מאוזן שמאל-גם כשהפסיכיאטר שלי אומר אותן,הן נשמעות לי כמו קשקוש לאומת החיים האלו שאת צריכה לחיות אותם.. עם חיבוקים וירטואליים. את נשמעת לי מקסימה ועצובה עכשיו.. הלוואי והייתי יכולה באמת לקחת ממך את כל הקולות יחד עם שלי ולהעלים אותן שלא יחזרו. הלוואי והייתי יכולה לקחת את כל הכאבים הפיזיים והנפשיים שאת חווה ולכווצץ אותם שלא יהיו עוד. אבל זה בלתי אפשרי וכל מה שנותר הוא לחוות את זה ולקבל את זה וללמוד לחיות עם זה בשלום,משהו שאומרים ואומרים והוא אף פעם לא יכול להיות אפשרי.. עשי מקלחת טובה.. סדרי קצת את הבית.. נסי להתמקד במשהו שיחבר אותך למציאות טובה יותר,אולי יש כזו איפה שהו. נכנסתי לכתוב קצת על מה שקורה איתי, לפעמים לכתוב למישהו זה כמו לכתוב בשביל עצמך.. אז תודה.. תרגישי טוב,לונדון מוסרת את אהבתה.

24/04/2013 | 16:12 | מאת: מתמודדת

יפה שלי!! גאה בך! כל זה - הוא תהליך!! מתחיל בהבנה קטנה שלאט לאט תתגבר ותתחזק.. מאמינה בך! ואני איתך בגבהים ובמורדות בכל שתבחרי.. את מצליחה ותשיגי בס"ד הרבה!! חיבוק אוהב! מתמודדת

24/04/2013 | 16:25 | מאת: מציאות אחרת

כל כך מבינה אותך ומבינה על מה את מדברת. הלוואי ואפשר היה להקטין את העוצמות של כל זה אבל אי אפשר ואין שליטה על מה שקורה בפנים, לפחות לי אין שליטה על זה. בכי מקל במובן מסויים אבל יש עוד דרכים אם את לא מצליחה לבכות. הליכה בקצב מהיר גם יכולה לעזור, כך גם קפיצה על רגל אחת ואחר כך על השניה או דילוגים. כל אילו משפיעים על המוח ונותנים איזו שהיא הקלה. ובלי קשר לכל זה, ויחד עם זה אני איתך ובשבילך, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

24/04/2013 | 16:34 | מאת: בוחרת בשינוי

כל הכבוד על התהליך יודעת כמה קשה הכתיבה ברגע האמת יודעת כמה קשה לא להדחיק ולדחוק וזה בסדר לפחד אבל תזכרי שהיום זה לא אז ואת כאן להגן עלייך ואנחנו כאן לתמוך ולחבק מרחוק . קחי את הכתפיים אורה ונשמי עמוק תני לכל תא ותא בגופך אויר וחמצן כי מגיע לו . שולחת חיבוק לעידוד

24/04/2013 | 19:56 | מאת: ינשוף

אני מתנצלת מראש שאני לא עונה כל אחד לחוד- אבל כל אחד מכן חשובות לי והמילות שלכן מנחמות ומחבקות אותי בפנים- וטוב לי שאתן כאן איתי-תודה שאתן איתי- מבינות ותומכות- זה לא מובן מאליו- ינשוף