עליות וירידות

כל פעם שאני נכנס לכאן אני מרגישה כאילו הנה המצב שלי החמיר. לא מקל עלי לכתוב פה,אבל זה בכל זאת אופציה המחשבות על לבקר בארץ חזקות עכשיו,כשאין לי את התערוכה להתעסק בה,זה מה שהעסיק אותי שנתיים כמעט,פתאום זה נעלם וכאילו הלך כלא היה,כי לא היה.. להגיע לארץ דורש הבנה שזו יכולה להיות טעות בלתי הפיכה,וקשה להחליט ככה. אין לי באמת סיבה להגיע,אולי בכדי לבקר בקבר של אמא שלי,גם לא.. איפה אגור ואיך אעמוד בכל הדבר הזה כשלצאת מהבית כרגע זו משימה בלתי אפשרית? מה יהיה אם באמצע הטיסה ארגיש שאני לא מסוגלת יותר ואני בגובה לא אנושי.. הפסיכיאטר שלי הוא איש טוב,הגיע אלי הביתה לתת לי כדורים.. לא ידעתי איך להודות לו ונתתי לו צילום שצילמתי לתערוכה. הוא אמר תודה ויצא,גם כלא היה. שוב נשארתי לבד והחברים הם כל כך קרובים,אבל לא מסוגלת לעשות שהכל בסדר מרב שהכל כואב לי ומכווץ-ובכך ויתרתי..

שלום לך יקרה- טוב לשמוע ממך- אני לא אוהבת לתת עיצות אבל נראה לי שלפני שמחליטים אם כדאי לבקר בארץ הכי חשוב להיות במצב רגשי יציבה כמה שאפשר- לבוא לכאן אולי זה פשוט באופן טכני אבל אין לך כאן מערכת- תמיכה- כמו שאמרתי לך קודם הייתי מדברת על הדברים עם הפסיכיאטר שלך- בכל אופן אכפט לי ממך ואני בטוחה שבתוך-תוכך את יודעת הכי מה שנכון עבורך!! איתך-ינשוף

יקירתי! מאוד מבינה את הרצון שלך לבוא למקום שממנו ברחת כי לא מגיע לך לברוח אלא הפוגע צריך לברוח ממך. את לא עשית כל רע ואת היא זו שבעצם פוחדת... לדעתי הביאה לכאן תלווה בהמון טריגרים נוספים. השאלה מה נכון לך?! והאם זה מתאים עכשיו?! ועוד שאלות שרק את יכולה לדעת את התשובות עליהם. מאוד מומלץ להתיעץ בעניין הזה.. כי לבוא לכאן זה עניין טכני. השאלה מה זה יגרור?! ואיזה הרגשות זה יציף?! והאם את תהיי מסוגלת להתמודד מולן בשלב זה?! אולי זה שכבר עשית צעד והלכת רחוק יכול לעזור קודם כל לעבד דברים?! ואז כשתחזרי ברור שיעלו עוד טריגרים אבל יהיה בכוחך ידע ואפשרויות קצת להכיל יותר ולהבין יותר...?! יקרה, מבינה את הלבד הזה שאת מתארת. שבעצם מה ש"החזיק" אותך זה העיסוק והתערוכה... ופתאום הכל נדם.. אולי כדאי לנסות למצא משהו פחות אינטנסיבי כדי שיאפשר לך גם לנשום ולנוח? פה בשבילך! לעזור לך לאגור כוחות. ולעודד אותך במה שתבחרי! מתמודדת