רעש

לא יודעת מה אני מרגישה יותר,מכוערת או בודדה. והשילוב של שניהם עושה רע. יצאתי מהבית חולים כבר ומרב שתיקה התחלתי לדבר לעצמי וזה קצת מבהיל. יש לי רעש בראש שלא מפסיק וזה מוציא אותי מדעתי. הפסיכיאטר שלי חולה וזו הרגשה מוזרה,כאילו לפסיכיאטרים אסור להיות חולים. הוא הביא לי מרשם לתרופה חדשה וזה מייאש,גם ככה התרופות מעייפות. אני נלחמת על הרבה דברים וחשבתי שאולי יש דברים שאני מוותרת כבר,כי לא מצליחה להיאבק בהכל. בלהתמיד בטיפול איתו ובלהתמיד בלקיחת התרופות (במינונים הנכונים) והשתייה והסמים והעבודה שמצד אחד אני מתאמצת לקום ולעבוד ומצד שני היא בעצמה עבודה מפוקפקת ומסוכנת. אבל מכניסה. בבת אחת נהיה הרבה יותר קשה. קשה להיות בדרך למטה כשאתה כל כך משתדל לחייך ולהנהן. וקשה שעד שהצלחתי להוציא את התערוכה לאור,פספסתי אותה בעצמי וכבר שיצאתי מהבית חולים הלכתי לארוז אותה לתוך שקיות שסביר שלא יצאו משם עד שאשבר טאשים לעצמי סוף,ואז אולי מישהו יזכר שאני קיימת אי שם בלונדון.. ויגיד שהוא לא ידע שהיה כל כך רע,למרות שאמרתי ולא האמינו לי.

שולחת חיבוק להיות יחד.. מצטערת שאין לי הרבה מילים לתת כרגע. אבל ליבי איתך וזה כל שאני יכולה לתת, מכל הלב! מתמודדת.

מצטערת שעברת כל כך הרבה קשיים דווקא כשהצלחת להעלות את התערוכה שלך. לפעמים מיתוך כל כך הרבה עומס והתרגשות קורים דברים לא צפויים וזה מה שקרה לך, אמנם בזמן הכי לא נכון אבל אולי זה היה איתות שאומר שהיה עליך להאיט את הקצב ולהשמע לעצמך ולתחושותיך. מקווה שהוטב לך ונרגעה קצת הסערה. שמרי עליך. שולחת לך חיבוק אם נכון לך לקבל, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? דואגים לך כאן אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור. הנפש

תודה לכם על האכפתיות. שלומי בסדר,חזרתי לדירה שלי והייתי אצל המטפל שלי אמרתי לו שאני לא מחזיקה מעמד,כאילו מפחדת מעצמי והחלומות בלתי נסלים ולא נותנים לישון. חולמת על הריונות שנקרעת לי הבטן ושאני דורסת אנשים,חולמת על אמא שלי כל הזמן שהיא דוחפת אותי ואני מקבלת מכה,היא אף פעם לא נחמדה אלי בחלום ובכל זאת שמחה על זה שהיא בחלום כי לפחות היא איפה שהו,זה כאילו היא בחיים. מקווה שאתן בסדר ביום הזיכרון הזה,ובכלל. שוב תודה לכן,אידה,מתמודדת ומציאות אחרת. ממש תודה.. מאוד לא מובן מאליו שאני כל כך רחוקה ויש לי עם מי לדבר בעברית.