איך להתמודד עם הפחד

ניסיון לאונס , היום אני יכולה להגיד את זה לעצמי בקול רם אז התביישתי הוא לא גדול ממני בהרבה הוא היה בן 12 הוא שכן שלי ההורים שלו לא היו בבית והיינו שם אני ואחי הקטן שיחקנו אצלו הוא נעל את הדלת ועלה למעלה חזר עם מגבת משח אותי עליו לחדר בכוח נעל אותי שם ושיחק עם עצמו על המיטה מולי כשסיים עבר עלי "את יפה את יודעת " "אני רוצה אותך" "את יכולה היום מה שאת יכולה רק בעוד 5 שנים " "אני רוצה אותך" הלכתי אחורה לא הבנתי מה קורה הוא נישק אותי חזק נבהלתי דחפתי אותו "למה ככה ? לא יפה " ונישק אותי שוב בחילה , חוסר ישע , פחד זה מה שאני זוכרת הוא התחיל לגעת בי היה באלי למות הזזתי לו את היד והוא החזיר אותה שוב בכל פעם "מה הבעיה שלך ? " הוא נגע בי הפעם עם איבר מינו איכס "אני לא רוצה..." "למה ? זה כיף באמת תנסי ליהנות !" הרגשתי מלוכלכת מזוהמת מגעילה הוא ניסה לגעת עם איבר מינו בשלי דחפתי אותו שוב ניסיתי לברוח אבל הוא חזק יותר ממני "די! אני לא רוצה בבקשה תעוב אותי" לא ידעתי מה הוא רוצה ממני לא הבנתי מה קורה רק פחדתי אח שלי הקטן שמע אותי וניסה להיכנס לחדר לעזור לי והוא התעצבן עליו שם מהר מכנסיים ויצא מהחדר לאחי הפעם הוא שכך למזלי לנעול יצאתי אחותי דפקה בדלת הבית כי אמא שלי למזלי רצתה אותנו היא כנראה הרגישה שמשהו לא בסדר הוא חשב שזו אמא שלו לכן הוא פתח את הדלת לקחתי את אחי דחפתי אותו ורצתי הביתה איתו ביד אחותי רצה אחרינו בבית סיפרתי הכול לאמא , היא אמרה לנו לעלות למעלה זה היה לילה שקט אני זוכרת שישבתי על המדרגות של הבית בניסיון להבין על מה ההורים שלי מדברים למה הם כועסים, מה עשיתי שגרם להם לזה ? השקט הזה היה נורא הרגשתי מחוללת מטונפת בכיתי לבד בחדר כל הלילה התביישתי בי אמא שלי דיברה למחרת עם בית הספר בגלל שזה היה בחופש הגדול הם לא יכלו לתפל בזה כשחזרנו לבית הספר הוא היה בצד של הבית שלי במשמרות פחדתי ממנו אז סיפרתי למורה מה שקרה היא מיד לקחה אותי למנהלת היא אמרה לה כן אני יודעת מהכול רק.. " לא חשבתי שהיא לקחה את זה כולכך קשה " היא לקחה אותנו לבירור הרגשתי כמו פצע אחד גדול שמנסים לשים עליו פלסתר הוא אמר "היא משקרת! לא עשיתי לה כלום" צעקתי עליו "הוא אמר אז עשיתי אז מה ?!?" והוציאו אותי מהחדר כי צעקתי אני לא יודעת איך זה נגמר אני רק יודעת שבסוף השנה הוא הועבר לבית ספר מיוחד סוג של פנימייה ואני עברתי את השנה הכי גרועה בחיי ננעלתי כלפי כולם הילדים בבית הספר התחילו לרדת עלי דבר שהקשה עלי מאוד אבל זה לא היה החלק הכי נורא מה שהכי פחדתי ממנו זה אני להיות עם עצמי רק איתי לבד בעיקר בלילה בלילה כשהיה לי זמן לחשוב במשך שנה שלמה היה לי פחד אחד פחדתי שאני בהריון כי לא ידעתי איך זה הולך גם לא ממש ידעתי למה אני מפחדת מזה כי הייתי בהכחשה למה שקרה היו דברים שאחרי כמה ימים ממה שקרה לא זכרתי , חלומות זה האויב הכי גדול שלי כי שם התת מודע שלי מישתולל אני חולמת שאני טובעת המים מציפים את הגרון שלי ומישהו דמות לא ברור יכולה לעזור לי אבל היא צוחקת עומדת שם וצוחקת עלי או שאני עוברת שוב ליד הבית בלילה והוא שם אני תקוע, לא יכולה לזוז הוא גדול נראה כמו ענק הוא אומר לי "אין מי שיציל אותך עכשיו , עכשיו את לבד ואני כאן " אני לא יכולה לצעוק אני נחנקת " ביגלל החלומות האלה אני הולכת לישון מאוחר אני כל הזמן במלחמת התשה עם הגוף שלי כי כשאני ממש עייפה אני לא חולמת , פעם אחרונה שראיתי אותו הוא היה שיכור הוא הסתכל עלי וקרא לי "זונה " הוא הלך אחרי למזלי הייתי עם חברות עם לא הייתי איתן אני הייתי נופלת הן החזיקו אותי עומדת ועזרו לי ללכת מהר משם . המורה שלי לפסיכולוגיה בבית הספר אמרה לנו נפגעות תקיפה כזו יצאו בדרך כלל עם משהו שיראה אותן כאוביאקט היא לא יודעת ממה שקרה והיא מאוד אוהבת לדבר על הנושא היא מספרת על סימפטומים של בחורות שעברו תקיפה כמה שלא רציתי להאמין ראיתי שיש לי הכול את כל אחד ואחד מהם היא אמרה שזה הכי גרוע שזה בגיל צעיר כי אז כל התפיסה המינית נקבעת לפי זה אוכל אותי שאני יודעת שהיא צודקת אני מרגישה את זה חברה אמרה לי פעם את שונה ליד בנים את קלה את צריכה להיות קשה יותר להשגה (לא בקטע של סקס אני בתולה ) זה היה בתקופה שהייתי סתוציונרתי היום אמרתי לא אני לא רוצה לוותר לעצמי זה לא מה שאני רוצה אני מפחדת שאני לא אתן לעצמי להתאהב מהפחד שלי אני לא יודעת עם אני אצליח וזה מפחיד אותי אני לא רואה את עצמי בכלל עם מישהו אחד אני לא סומכת על בנים בקטע הזה אני כועסת כל הזמן על אמא שלי שלו הייתה שם שלא דיברה איתי שעד היום חושבת שאני בסדר גמור על עצמי שלו היה לי את היכולת להגן עלי ועל זה שאני מפחדת ממנו הוא גר מולי והוא נשר מהפנימייה הוא בבית ואני רואה אותו פעם אחת בשבוע לפחות אני יודעת שהוא שונא אותי אני רואה את זה אני מפחדת שהוא ירצה לנקום , אני ניראת בסדר אני יפה מטופחת מחייכת שמחה אבל אני שבורה מפורקת משקרת לעולם ומקווה שיום אחד אני אוכל לשקר לעצמי ולהגיד לי "אני בסדר באמת בסדר " התחושה הזו של הפחד ממנו היא נוראית שאולי יום אחד הוא יצליח. כשאני רואה אותו אני חוזרת בשנייה להיות ילדה שעומדת החדר נעולה פוחדת אני רואה את עצמי כאילו מרחפת באוויר הגוף שלי שם הוא לא שלי אין לי שליטה אני לא יכולה לעזור לה לי אני במשך שנים אמרתי שאני אשמה זה אשמתי! אני הייתי לא בסדר היום אני יודעת להגיד שזה ביגלל שאני לא הייתי בשליטה ואני לא רציתי להאמין שזה יכול לקרות שוב כי עם זה אשמתי אני יכולה למנוע את זה אבל לא יכולתי אני היום בת 17 הוא בן 19 ואני עדיין מפחדת אומרים שהזמן יעזה את שלו אבל אני לא יכולה לחיות עם התחושה הזו של הפחד של הזוהמה הזמן לא עשה את שלו אני לא מבינה דבר אחד למה ? למה אני לא יכולה לחזור לתקופה שהכחשתי למה אני לא יכולה להיות משוחררת גם כשאני שיכורה אני עדיין לא משוחררת אני לא מסוגלת להגיע למצב של חוסר שליטה למה אני עדיין מפחדת ואיך אני יכולה להתגבר עבר מספיק זמן ואני לא רוצה לתת לו את הסיפוק הזה של לגרום לי עדיין לסבול גם 8 שנים אחר כך אני רוצה לעבור הלאה איך אני עושה את זה ?

היית צעירה ולא עשית שום דבר רע אם כבר עשו לך ועוד יותר שלא התייחסו לטראומה שעברת ... יקרה הגעת למקום הנכון אני חושבת שאת צריכה עזרה מקצועית כדי לעבד את הטראומה שעברת . שבי איתנו אל תהיי לבד עם הפחד. בנתיים שולחת לך חיבוק לעידוד

הייתי רוצה לפנות לעזרה מקצועית אבל אני לא רוצה לפתוח את העניין הזה שוב עם ההורים מבחינתם זה עבר , כשזה קרה אמא שלי נשברה ואני לא מוכנה לגרום לה שוב להישבר ואין אפשרות לעקוף את ההורים בכל מסגרת שהיא

מצטערת על הפגיעה בך על כך שנשארת לבד אף אחד לא ידע באמת כיצד לעזור לך נראה שהכל נעשה הפוך ואת לאורך כל השנים את מבינה, מנסה לטפל בעצמך לבד. אך זה כל כך קשה לבד אולי בלתי אפשרי?! האם את יכולה לדבר עם אמא? ולהסביר לה מה עובר עלייך ולבקש ממנה עזרה לפנות לאדם מקצוני המתמחה בתחות. הכל עוד לפנייך ואין סיבה שתסחבי את עצמך כך פני לעזרה מקצועית אלה החליים שלך השינה שלך הריכוז שלך קשרים עם חברות קשרים עם בנים ועוד המון דברים שצריך ואפשר להפסיק לפחד איכות חיים אחרת אשמח לעזור בכל שאלה או דבר אחר כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

שלום לך! כ"כ קשה לקרא ולחוש בכאבך... לדעת מה עברת ומה את עוברת כעת.. טיפול היא אכן הדרך הבטוחה לחיים! 1202- לשיחות ברגעים של לבד ואין אוזן קשבת.. בזמן שאמא לא יודעת מה לומר ואיך לעזור וכאן זה עוד דרך לא להיות לבד.. חיבוק להרבה כוחות מתמודדת.