צועקת, וקולי לא נשמע- טריגר!

עוברת תקופה מאוד קשה... אין לי בכלל איך להתחיל לדבר עליה. נחשפת לאמת מול העיניים: אני קורבן לאונס! (מה זה אומר?!) בלילות האחרונים התחלתי לחוות את התשובה!! תהום נפערת תחתי ואני נדרשת ללכת כמו על קרקע יציבה... אבל לא רק זה- אני מכריחה את עצמי לעשות כן. עד עכשיו לא שמתי לב, אבל דרשתי מעצמי מה שדורשים מאדם רגיל.. וכך אני עדיין מחשיבה את עצמי. אבל לאחרונה אני מגלה שאני כבר לא. עומדת מול הראי... ומביטה בי... האומנם זו אני?! כל כך שונה! כל כך אחרת! כל כך לא אני!!! ממשיכה להילחם. להאבק. אבל אין מי שיבין.... ויילך עד סוף על התהליך ביחד איתי... אני רוצה לצרף שיר. השיר קשה לשמיעה. אבל עם כל הקושי והבכי שמתפרץ ממני בשעת שמיעתו אני מרגישה מובנת קצת.... http://www.youtube.com/watch?v=KTYELvJ-s4I את אף פעם לא אומרת מה את מרגישה בפנים את לא מנסה מוותרת זה נמשך כמה שנים הציורים שאת מצירת על מה קורה הם מעידים את לא מראה אותם כי אז יבואו שדים ואף אחד לא רואה אף אחד לא רואה איך הוא לאט מתקרב אף אחד לא רואה אף אחד לא רואה איך את בוכה מכאב את שוכבת במיטה מפחדת עוד מעט הוא יכנס את בוכה וכולך רועדת מחכה לאיזה נס וכמעט שאת נרדמת נשמעים הצעדים הוא נכנס בשקט בלי בגדים אף אחד לא רואה... מצער שכך!! הלוואי והיו מבינים... מסבירים... תומכים.. לא שופטים... לא מתייאשים.... (כמובן שכוונתי לאנשים שסביבינו) בדמעות חנוקות מתמודדת.

חומד-יפה שלי קוראת את המילים שלך , את מילות השיר,,,,,,,ומרגישה את החנק בגרון כל כך מבינה ,מכירה ומזדהה עם כל מה שכתבת כמו שכתבת יקירתי , מסביבנו אין הבנה לכל מה שעובר עלינו לאו דווקא בגלל שאינם רוצים לפעמים הם אינם מסוגלים להיות במקום שאנחנו זקוקים להם זה לא מרוע לב , לפעמים אין להם מילים , הם לא יודעים מה ואייך להגיד, להתקרב,,,,,,,,זה עשוי להיות עבורם הרבה יותר קשה ממה שאנחנו יכולות אפילו לדמיין זה לא שהם לא איתך , הם בעצמם לא יודעים אייך לאכול את הסיפור הזה כמו שאמי אמרה לי לפני כמה חודשים כשישבה שבעה על בעלה-אחד הפוגעים,,,,,,"ראיתי שיש דברים שקרו שלא היו בסדר רק שלא ידעתי מה לעשות ואייך להגיב" יפתי-איתך ברגשותייך הכואבים , מחבקת ברכות אין סופית בהמון אהבה חטולית

היי מה שלומך??? כואב לשמוע שהקור חודר בך ולא מרפה.. אולי זה גם פורקן מתח מהחתונה הסידורים וכל הכלול בזה?! כל הכבוד שאת לוקחת לעצמך זמן להרגע ולהחזיר את עצמך וגופך לשגרה... תודה על הזדהות!! תודה שקראת! ותודה שהגבת! כן, אני יודעת שאנשים לא עושים זאת מרוע לב!! ואני מאמינה שקשה להם כל העניין!! במיוחד לאימי. היא "איבדה" את 2 בנותיה !! אני עם עצמי לא תמיד (או יותר נכון לומר- לרוב) איני מבינה דברים שקורים לי.. אז לדרוש זאת מאחרים, מורכב יותר... בכ"א ניסיתי להביע במכתבי את הכאב הזה. שאין מי שרואה, אין מי שמבין... שוב, תודה! מאחלת לך רפואה שלימה בקרוב!! שבת שלום ומבורך!! וט"ו בשבט שמח!! שולחת חיבוק שיגיע גם עד למתחת ה-פוך!! אוהבת, מתמודדת.

שולחת המון כוחות לחיזוק , חיבוקים אוהבים וברכה להקלה .... זה חלק מהתהליך חלק כואב אבל מבורך של התפכחות כואבת שכבר לא נהייה מה שהיינו ... אבל את עוד צעירה את יכולה לתקן ולחיות חיים נפלאים ומאושרים . איתך ותודה על החיזוקים למטה

אכן, זה להבין משהו וללמוד לקבל אותו למרות שלפעמים רוצים או מעדיפים להתעלם מ"נתון" זה... אבל עם זאת צריך לדעת להתמודד מול כל הדברים שצפים מול ידיעה קשה ומרה זו.... אני נמצאת בשלב בו יש בלבול רב.. יכול להיות יום מעולה וטוב ובלילה אחוש משהו בפנים שצועק: הצילו... תודה על השתתפות בכאבי... מקווה שהכל כבר יהיה מאחור...

מאד מאד מזדהה איתך בכאב הזה ובתחושות הנילוות. אנחנו לא רגילות ולא כמו מי שלא עברו, לעולם כבר לא נהיה מי שהיינו אמורות להיות לולי מה שעברנו. משהו מאד משמעותי ועיקרי נלקח ולא יחזור לעולם. צריך לבחור לחיות בלי זה וזאת בחירה נורא קשה וויתור נורא קשה בעיני.... משהו מאד משמעותי חסר.... איתך בדמעות. שלך - מציאות אחרת

תודה על הזדהות... באמת קשה לקבל את העובדה הזו.. מישום מה נלחמתי לא לקבל אותה ופתאום בימים האחרונים היא הכריחה אותו להאמין שהיא קיימת. שהרבה דברים הם לא כתיקונם, שאני חיה במציאות שונה אם לא היה... אבל אני מאמינה שזה התפכחות! וברגע שמודעים למה שקורא אפשר להילחם או להרים ידיים.. אני אבחר בס"ד להילחם עם ידיעה שעלולות להיות נפילות.. מציאות, חזקי ואמצי. תודה רבה!! מתמודדת