אני זקוקה לעזרה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אין לי מושג איך מצאתי את הפורום הזה אבל אולי כאן אצליח קצת לקבל עצות, אני בת 25 ועברתי אונס בתור ילדה קטנה (בערך בת 9) לא באופן חד פעמי אלא מתמשך מס' פעמים. עד לאחרונה לא זכרתי כלום ממה שעברתי. היה לזה השפעות שונות על חיי לדג' אני לא מסוגלת שיגעו בי בשום מגע שהוא (גם לא סתם נגיעה בכתף לתשומת לב), אני כמובן לא מצליחה ליצור שום קשר עם בן זוג, אין לי אמון באף אחד מסביבי ועוד ועוד דברים. לפני כ-5 חודשים החלטתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. זה היה אחרי שנה מאד קשה שבמהלכה אף הגעתי למקום של רצון למות פשוט כי רע לי אבל בלי יכולת להגיד למה רע לי. לטיפול הגעתי ממקום של הזדמנות אחרונה. מן אמונה שאם הטיפול לא יגרום שיהיה לי טוב אז אין סיכוי לשום דבר בחיים שלי. הפסיכולוגית שלי מהר מאד הבינה מה עברתי. (היא לפעמים שואלת שאלות כ"כ מדויקות שאני לא מצליחה להבין למה אני כ"כ שקופה בפניה) היום היא החליטה שאנחנו מבצעות שחזור של הפעם הראשונה שעברתי אונס. זה היה לי קשה מאד. אבל לא אמרתי כלום, ממקום של רצון לשתף פעולה ושהיא הגורם המקצועי ולא אני. אבל עכשיו קשה לי ועצוב לי. אני מוצפת זכרונות. הכל רץ סביבי. אני לא מרגישה שאני מצליחה לחזור לעצמי ולתפקד. אין לי מושג איך להקל על עצמי לפני שאני משתגעת. ולחשוב שכל זה רק כי רציתי רק קצת טוב?
עינת יקרה קראתי את מה שרשמת בעיון. אני מודעת לזה שכשכותבים משהו שקשה זקוקים מיידית לתגובה... אני לא כ"כ יכולה עכשיו להרחיב.. אני ארחיב בהמשך... רק רציתי לומר שאת לא לבד- אני כאן איתך! תני לדמעות לזעוק ולפרוץ את כל המחסומים- הגיע הזמן לשחרר.. זה מר! זה קשה! זה כואב! אבל בס"ד זה יעבור (או יהיה קל יותר..- אני רק מאמינה בזה כמוך!! אחרת באמת אין טעם.. אבל נאמין ויהיה בסדר!!) לילה טוב! תרגישי טוב ובטוח- את אחרי! ובמקום תומך!! בהצלחה!! מתמודדת
רציתי לחזור אלייך כבר אתמול אבל היתה בעיה במחשב... רק רציתי לומר לך שאני יודעת כמה זה קשה, וכמה זה נראה לעיתים מיותר ומטופש אבל אנשים טובים וחכמים מבטיחים לנו תמיד שבסוף זה לטובה... מחזקת את ידייך ולרשותך כשיתאים לך.. ותזכרי, צעד קטן אחד היום, ועוד אחד קטן מחר ואת כבר במקום אחר וחדש.. בהצלחה רבה!!
הי למי שהגיבו לי. קודם כל תודה. קראתי את התגובה שלכם וגם האמנתי שאולי הזמן קצת ירגיע אותי. אז זהו שלא. לא הלכתי היום לעבודה- אני פשוט לא מסוגלת. אני במיטה מהבוקר והדבר היחיד שאני עושה כמעט כל הזמן זה בוכה. הדמעות כאילו לא נעלמות לעולם. רע לי! קשה לי! והלוואי והייתי יודעת איך לשנות זאת. עינת.
קודם כל ברוכה הבאה לפורום! אני מאוד מזדהה עם מה שאת מתארת- אני כמוך לפני כשבוע נשארתי בבית יומיים ואיפשרתי לעצמי להרגיש להיות עם כל מה שעלה- נכון זה היה קשה אבל אין דרך אחרת- רק לעבור את זה ובסוף יהיה החלמה- זה טוב שאת יודעת איך לשמור על עצמך- אין מה לשנות או להלחם-רק להיות עם ולקבל מה שיש-מקווה שהוקל לך בקרוב - מקווה שתמשיכי לשתף ולהוציא בקצף שלך- איתך ינשוף
שלום. פתחתי כמה פעמים את הפורום במטרה להגיב לך וכל פעם קרה משהו שקטע את תגובתי... יקרה, כ"כ מזדהה עם מילותייך!! אני חוויתי ימים ע"ג ימים של רצון לעשות כלום! ללא כוח לעבוד/ ללמוד/ לנקות.... וזה החל להשפיע גם גופנית- שפעות/ חום/ ועוד מלאאאאא כמו שכבר ייעצו- אני גם בדיעה זו- תני לעצמך את הזמן לכאוב, הרי אף פעם לא באמת נתת לכאב הזה ביטוי... אבל ברגעים קטנים אספי עוד כוחות להמשיך לצוד ולא להתייאש לטפס! תאמרי לך כשתוכלי: "דיי! לא עוד!" זה הבחנה מאוד מאוד דקה. שא"א כ"כ להסבירה- מתי להלחם בכל הכוח לא ליפול ומתי לתת אפשרות לדמעות החנוקות לפרוץ... אני מאוד מקווה שהבנת למה התכוונתי.. מאוד מאוד מובן וכואב- מה שעברת, מנקודת מבטי- הייסורים ממש- מורגשים רק!!! כשפותחים את הנושא. עד אז- לי בכ"א זה לא כאב בעוצמות מטורפות כמו הזמן שלא שיתפתי. אבל זו הדרך היחידה להלחם ולהרפא- המון אמונה ותקווה ותפילה ועבודה!!! ממחזקת אותך, ופה כדי להחזיק ידיים, כשתרצי.... מתמודדת.
קודם כל אם את מרגישה צורך- אולי תצרי קשר עם המטפלת. אפילו שיחת טלפון יכולה לעזור. חוצמזה, ואני יודעת שזה לא קל לשמוע, אבל נסי שלא להיבהל מהקושי ולהבין את זה , שמותר לכאוב, לבכות ולהתאבל, ומותר גם יום או יומיים במיטה. לא להשלים עם זה אבל להבין, שכרגע זה המצב והוא זמני ויעבור- אם לא תילחמי בו ותתני לו את המקום שלו. מקווה שהבנת... בהערכה. אמשיך ללוות אותך במחשבותי.....
