זהירות טריגר!!!!!!!

וואוו אין לי מושג איך להתחיל ואם באמת אשלח את המכתב.. מלא פעמים התחלתי לכתוב ובסופו של דבר ניתקתי הכל... אנסה להתחיל ב- נולדתי למשפחה חרדית. מלאת שמחת חיים. ואושר.. אני חברותית נורא. ומשקיענית וב"ה מצליחה! בתחילת גיל הבגרות שלי הכל קרה... ועד... אתן כבר יודעות חלק מהדברים לכן אדלג עליהם כרגע ואמשיך לתקופה האחרונה.. כשהתחלתי בטיפול פרטני מכספי שלי לאחר הרבה שנים של.. אף אחד עדיין לא ידע.. במהלך הטיפול חשפתי לאימי רק ש'נפגעתי' ולא אמרתי ממי כי הייתי מלאת רגשות אשם וכו... אבל הדבר גרם לאימי לחשוד בכולם אפילו באבי ובאחים... היאא כבר לא האמינה לאף אחד... דבר כזה התרחש בבית שלי מתחת לאף שלי?!?!?! כך הזדעזעה... הייתי שוללת לה את האפשרויות עד שהגענו לאחד- בעלה של אחותי.. היא כמובן לא ידעה איך לאכול את זה, בפרט שלא סיפרתי לאבי ודרשתי ממנה שתכבד זאת.. היה לי מספיק קשה עם החשיפה בפניה.. כך עבר זמן רב בו אימי ממעטת להזמין את אחותי לשבתות וכד' ובקושי העזה להסתכל על נכד אחד שמאוד מאוד דומה לבעלה של אחותי.. אבי לא הבין מה קרה.. אבל כך המצב התנהל... (בגלל ההלם וה'לבד' שהיינו שתינו..) עקב זאת שהם לא באו- פסקה איכשהו הפגיעה.. ובזמן זה גם סיפרתי לאבי.. (יש כאן עוד מה להרחיב איך וכו' אבל ..) במהלך הטיפול מ-ילדה שמחה חברותית פעילה רוחנית וכו' הפכתיי למכונסת סגורה דיכאונית חושבת הרבה על מוות עצובה בוכה המון רגישה ברמות על ועוד... הרגשתי הכי לבד בעולם. אף אחד לא הצליח לחדור לי ללב, הייתי זקוקה להרבה הרבה מעבר..... והייתי ל ב ד . עם הזמן נחשפתי לאינטרנט.. שמעתי שיש פורומים.. וניסיתי את מזלי.. אבל כנראה הגעתי לפורום לא פעיל והתגובות מאוד התאחרו.. ואז "מצאתי" את ה-צאט.. שם נהניתי מהתגובות המיידיות.. אבל הטראומה שלי הייתה "סיפור פנטזיה" לאנשים שם.. ובמקום למצא את מה שכמהתי לו מצאתי את עצמי מסובכת יותר... בזמן הזה געגועי לאחותי שאינה אשמה כלל ולאחיניי גברו.. ביום בהיר אבי קיבל טלפון- הזמנה לברית מאחותי.... הייתי בשוק- שנה עברה? היא הייתה בהריון ולא ראיתי אותה ולא ידענו וכו' (דיברנו איתה טלפונית מידיי פעם אבל היא מצידה לא שיתפה כלום..) היא לא מבינה למה משפחתה 'מתנכרת' לה... והסיבה שנשארנו כך: להעיז להתלונן- לא יכלתי.. וכן עקב געגועיי רציתי ללכת אליה וכולם אמרו לי: "אסור לך" אז כמשפחה חרדית- הגענו עם כל הנתונים שלנו לרב שיפסוק.. והוא קבע ש- לא לספר נכון לרגע זה... לא תמיד אנו מבינים מדוע אבל אנו מאמינים שהוא ראה את טובתי בעניין ולא טובת הבעל של אחותי.. אגב- זה לא פסק לכל אחת!! כל מקרה הוא אינדיוידואלי!! אני לא הייתי במצב של לספר.. אבל היה לי מאוד כואב לשמוע: "לא" וזה עוד דבר שהוביל אותי לשבר נפשי עמוק.. הייתי זקוקה נואשות לחיבוק להקשבה אין סופית לפורקן .... ולא הצלחתי למצא.. הכי רציתי זאת מאימי והיא נתנה עד כמה שיכלה.. אבל תמיד התלוננתי ואף פעם לא הרגשתי עטופה ומוגנת... מהצאט יצאתי עם אנשים- (** תמורת תשלום) כמובן מבלי ידיעת אף אדם.... כתקווה שזה מה ש"יעורר" את האנשים שסביבי אבל לא דאגתי לספר להם מה אני עושה.. רק אכלתי את עצמי בטירוף ע"כ והרגשתי הכי הכי רע שיכול להיות.... המטפלת שלי כבר טענה: תתאפסי על עצמך, את מאבדת שליטה וממילא אני מאבדת שליטה על הטיפול... לכי תאשפזי את עצמך וכו וכו... גם ממנה לא הצלחתי לקבל את ההבנה- שכל מה שאני רוצה זה תשומת לב... ובמקום זה קיבלתי שדרים: את לא נורמלית לכי לאישפוז את מתדרדרת (רוחנית וכו') ..... ואז הכרתי חבר (מאז הפסקתי לצאת ל** ) היינו יחד כחודשיים.. וגם זה ידעתי שזה לא טוב.... ואני מאוד אמיתית. וכשאני מרגישה שאני עושה משהו לא טוב אני בוערת.... משהו מהרוחניות שבתוכי לא מקבל את הרע הזה... וסיפרתי לאימי על הכללל הזנות החבר האייפון וכו' קיוויתיי להשיג עכשיו ממנה את כל מה שרציתי... ואכן זה קרה. התחלי לפרוח- להתלבש טוב (כחרדית טיפוסית) העפתי את האייפון הקשר עם החבר נותק והאינטרנט- נותק גם הוא. אבל זה ארך רק שבוע... כאילו הרגשתי שנהנים שאני כך וכאילו הכל עבר... אבל זה היה הרבה יותר עמוק מבחינתי. חיכיתי לפגישה עם המטפלת- להקיא את הרע שבפנים מתחתת לפנים המחייכות.. אבל היא החלה להתמקד דווקא ב"טוב" ובזה שאתן לה להתלהב שהמצב מתייצב וכו.. אמרתי לה שזה גורם לי רע ועושה את ההיפך.. אבל היא הייתה אטומה לי... מה שהוביל אותי באתו היום- לפגוע בעצמי שוב.. (עם גבר אחר..) (כאילו- לפגוע בה.. ובכולם...) היה לי קשה לבוא אליה בפגישה הבאה.. אז החלטתי לדחות את הפגישה.. והיא אמרה: היית אומרת לי מוקדם יותר.. יש עוד הרבה מטופלים שמייחלים לפגישה... תודיעי לי כשתרצי לחזור לטיפול.. זה פגע בי. יש חדשים שעדיפים עליי?? אני מטופלת אצלך כבר למעלה משנה וחצי?? בכלל לא חלמתי לעזוב את הטיפול... אבל כך זה הסתיים בזמן הכי קריטי בחיי ללא שום משענת בשם מקום!! נכנסתי לדאון הכי עמוק שיש. כלאתי את עצמי בחדר והתחלתי להיות "חילונית בסתר" דווקא- גם לה' דווקא למשפחתי דווקא למטפלת דווקא לעולם דווקא דווקא דווקא.... חיללתי שבת הלכתי לקולנוע לראשונה מכנסיים הכי קצאים שיש עם נעלי עקב גבוהות חשוף בחורים ועוד..... הכל- בלי שאף אחד יידע אבל זה דווקא כזה... (והדווקא לא עשה לי טוב, כי הזקתי לעצמי יותר מכולם) הלכתי לעבודה כ"חרדית"!! ובשכונה וכו' כלומר: כאן מתאים ללכת כך ושם אלך איך שבא לי!! עברו החודשיים הכי מכוערים והכרתי חבר חרדי שלאט לאט חשפתי בפניו את ה"סיפור" שלי. איכשהו קיבלתי ממנו את כל החום שבעולם את הפירגון את תשומת הלב את ההקשבה את הרגש את האהבה את הכוח את ההבנה ..... הכרתי אותו בשלב בו כבר אמרתי לעצמי אולי אני הטועה שאני באמת צריכה אישפוז? והתחלתי לברר על כך ברצינות.. הוא זה שעזר לי להאמין בעצמי שאינני זקוקה לו ושהוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת וכו' חסד ה' - התחלתי רק לעלות ולהתעלות. חזרתי לגרוב גרביים לשמור שבתות קרעתי את המכנסיים - ואז לפח התחלתי להקפיד על תפילות. החיוך חזר ללחיי, התחלתי לאהוב לשמוח לבלות. חזרתי לחברה להיות פעלתנית הביטחון העצמי שלי עלה התחלתי לראות וורוד ורק אושר שמחה וטוב!!!!! המחשבות על מוות פסקו כליל. התחלתי להנות מכל יום שעובר ולא לחכות שייגמר. אני מלאת סיפוק בעבודה ובלימודיי. ועד המון טוב!!!!!!!!! והכל ללא שום טיפול ושום כדורים ושום אדם לצידי. פחדתי שאאבד אותו אם אמשיך לספר על ה'רע' והחלטתי שמעכשיו רק טוב ושמחה ולכן גם הוא לא שותף לכלום. אני עם עצמי והרבה עבודה פנימית ומלחמות בהתחלה ושינוי פירושים וכיווני ראיה - הכל הכל ל ב ד שוב... הסידור והתפילות היו ועדיין שגורות בי . ממנו אני מבקשת כוחות ואת הכל. למדתי להודות להסתכל על מה שיש להעריך לתת..... וזה הדרך שאימצתי לי ואני מצליחה ללכת בה בחודשים האחרונים.. :( החבר הזה התוודא בפניי לאחר שהכרתי אותו כ- אדם נשוי.... בררתי על ילדים- ותשובתו הייתה חיובית.. וכאן שוב בלגן בראש.... ניסיתי להיפרד ממנו אבל חזרתי אליו לאחר כמה זמן ועבר עוד חודש ושוב ניסיתי להיפרד בגלל המצפון וגם בגלל ש- אין לזה עתיד.... אבל גיליתי שמאוד קשה לי לעשות זאת...... היו כאלו שקראו לזה התמכרות למין אסור... אבל אני לא בטוחה מאוד בהגדרה הזו.. אני נמשכת לתחושה הטובה שהוא נותן ולא למין.. יותר מזה: אנו נהנים יחד ומבלים בעולם בלי קשר ל- מין!! ב"ה אני מצליחה להנות מחיי היום יום גם בלי שהוא איתי כל רגע ואיני תלותית בו.!! אבל אסור לי לדעת ש- נפרדנו. זה משהו כזה פסיכולוגי אם ארגיש שאין לי אפשרות לדבר איתו וכד' זה יעשה לי רע... אבל כשאנו לא מדברים סתםם כך..- מה שקורה לאחרונה זה עדיין משאיר את החיות והשמחה שחזרה אליי, כמובן ששוב ביוזמתי.. (הוא לפחות בזה טוב- לא לוחץ אלא נותן לי להחליט ואםם החלטתי שלא אז הוא יכבד דעתי כי אצלו הבעייה.. - זה לא קלעם זה אבל לפחות הוא לא מטריד..) כתבתי מעט מן הים.... ויש עוד המון.... ואת הסוף של השבועות האחרונים לא רשמתי עדיין.. בכ"א זה המוןןןן שמחה שהצלחתי לכתוב סוף סוף... תודה על הקשבה מתמודדת

יצאתי מהשקט עבורך... בבקשה חזרי לטיפול התחילי שוב בלי פחד צודקת את שהתפילות עוזרות אבל יקרה שלי טיפול בונה אישה אחרת כזו שמבינה ומצליחה לא לעשות דווקא ובטח לא על חשבונה ההרס העצמי הזה כדי שיראו אותך רק יגבר ויגבר וימצא את עצמו בעור וצבע דשים בבקשה לפני שזה הופך להרגל שקשה להיפטר ממנו שולת לך חיבוק ומקווה שיגיע הרגע ותפסיקי לשחזר שוב ושוב פגיעה בעצמך ותגיעי למקום של שלווה ואהבה אמיתים .

תודה על התגובה! תודה על החיבוק! תודה על העיצה! בגדול- אני בזמנים טובים יותר שכ"כ טוב לי... בזמן שכ"כ הרבה הייתי מעבר למתחת לתחתית... דווקא בזמן הזה- לאחרונה אני מרגישה שמשהו בתוכי מנסה "למחוק" את העבר, "למחוק" את אחותי (שלא אשמה כלל! אלא המחשבה עליה הורגת אותי...) "למחוק" את ילדיה שאני מתגעגעת אליהם קשות... ולנסות לחשוב שבעצם כלום לא קרה.. כמובן שאיני עושה זאת במודע! אבל פחות אני מתקשרת אליה ופחות... כואב לי מידיי העניין הזה - אני יותר חושבת עליה מאשר עליי וייתכן שיהיו כאלה שיאמרו שאם הייתי חושבת עליה הייתי מגלה לה עם איזה "מפלצת" היא נמצאת... אבל גם לספר קשה לי ..... בכ"א עם כל ההדחקה המושלמת שאני עושה ב-4 חודשים בערך האחרונים אני מוצאת שאי אפשר להדחיק טוטאלית.. הדברים פתוחים עדיין ומדממים פשוט הנחתי אותם בצד כי התחלתי לחוש בטוב! גם בלי קשר ל-"חבר" הנשוי, הוא היווה עזרה עבורי, אבל אנו כבר לא כזה יחד... ואני ממשיכה בחסד ה' לתפקד ממש מעולה!! בשבועות האחרונים התקשרה אליי מטפלת שבזמנו ניסיתי לפנות אליה אבל היה עומס.. והיא שאלה אם אני עדיין רוצה.. היו בי 2 צדדים. אחד שרצה כי מתחת לכל ה- שמחה והטוב ישב משהו מתגעגע (זה מה שאני יודעת לומר כרגע כי זה הכי בוער בי- ה"געגועים" אליה ולילדים.. יום אחד התקשרתי אליה ושמעתי שבנה, זה האחרון שנולד, כבר 'אומר' כמה מילים... והוא עוד מעט בן שנה.. אין לי מושג איך הוא בכלל נראה........!!) ובנוסף לגעגועים יש בי דברים שאני לא מצליחה/ מפחדת לדבר/ לגעת בהם.. וכשאני נפגשת בהם אני פתאום מתבטאת הרבה: "לא יודעת" "לא יודעת" מרגישה בלאק-אווט כזה ולא מוצאת שום מילה נוספת מעבר ל- "לא יודעת". מצד שני אני בתקופה הכי מאושרת!!! אז מה? להתחיל להתערבל ולהתערבב עם הקשיים? אין לי כוח לזה! חתי כבר את המרירות החונקת הזו, לא בא לי לחזור לזה.. עדיף המצב העכשווי ומעבר לזה: טוב לי במצב העכשווי!! בכ"א לא יודעת איך ולמה- נתתי לה תשובה חיובית. והתחלתי בטיפול בערך לפניי שבועיים. זה מאוד קשה להתחיל הכל שוב, הרי המטפלת החדשה לא יודעת כלום.. עד עכשיו לא דיברתי איתה על מה ואיך וכו' רק שהיה... וחלק ממה שעברתי בחודשים האחרונים. במכתב הקודם חשפתי לכן יותר ממה ששיתפתי אותה... ב"ה אני לא מעורערת טוטאלית! והלוואי וזה יימשך כך! אני עדיין מאושרת פעלתנית חברתית וכו' אבל בימים של המפגש איתה אני 'קצת' שונה.. לפעמים מגיעה לקצוות שלא הייתי בהם כמו: "להתקשר לבעלה של אחותי מחסוי" למזלי הוא לא ענה! אין לי מושג למה עשיתי זאת ומה רציתי לשמוע.. התקשרתי לאחותי- רציתי לבקר אותה בביתם, למזלי היא יצאה באותו היום (או שזה היה תירוץ שלה כי היא כועסת..) פחדתי לשתף אותה בזה... אבל קורה דברים 'קטנים' שמבלבלים. שכבר הנחתי בצד ופתאום.... אעצור כאן.. אוד מעריכה את תגובתך. אני אמשיך בטיפול בל"נ ומקווה שאאזור אומץ לספר לה פנים מול פנים.. (אולי החשש שלי זה שהרי היא לא מכירה אותי ומה היה שם.. אולי לפי האינפורמציה שאני נותנת עכשיו היא "תקרא" לא נכון או שאני אגלה דברים שחששתי מהם תמיד.. הרי אם שמת לב במכתבי הקודם כתבתי את הדברים בלשון עבר: "היה" וכד' אין זה כך, אני מרבה להתבטא כך כי אני מנסה להדחיק ולהתייחס לזה כ"עבר" אבל ישנם הרבה דברים שאם אעיז לחשוב- הם עדיין "הווה".. חלק מהם זה ה-אשמה /במידה כזו או אחרת/ ...) חיבוק גם לך יקירתי, ואשמח מאוד לשמוע שיצאת מהשתיקה גם בשבילך... ותשתפי אותנו... אחר הצהריים טובים מתמודדת.

את מקסימה ומאוד אמיצה כל הכבוד לך על כללל מה ששיתפת כאן זה לא מובן מאליו ובטוח שלא היה לך קל האמת שכבר חכיתי,,,,,,,,,,ובקוצר רוח עברת המון דברים קשים-בהחלט על הכל כאב לי הלב לקרא ויותר מהכל על הפגיעה העצמית שלך-כאלו לא פגעו בך מספיק ואת הוספת פגיעות משלך ל מהשכבר עברת אל תביני אותי שלא נכון-אני חלילה וחס לא מגנה אותך או מעבירה עלייך ביקורת פשוט-הייתי שם -וזוכרת אייך זה היה ,,,,,,,,,,,,ונורא כואב לי שגם את עברת את הגיהנום הזה, מבינה את הצורך שהיה לך להיות עם הנשוי כי זה היה משהו שלא היה לך לפני כן, ההבנה, התמיכה שלו וגם סומכת עלייך שתדעי לשים גבולות כדי שהמצב לא יגיע לאן שאת לא רוצה שיגיע, הרי אמרת שאינך תלותית בו ,אז קחי את עצמך משם זה כבר לא רלוונטי עבורך הקשר שלך איתו , מצד שני זה גם עלול לקלקל לו משהו ביחסים שלו עם אשתו הוא גם עלול להיקשר אלייך ואז בכלל ,,,,,,,,,,מה יהיה? שמחה שאת מרגישה שוב אנרגתית ופעילה , שמחה ומלאת חיים יפה שלי שולחת חיבוקים חמים ישר מהתנור מחזקת אותך שתהיי מאושרת אוהבת אותך המון בהמון אהבה חטולית

יפתי, תודה על תגובה! ועל הזדהות... מאוד בלבלתי את עצמי- במיוחד מאז שהתחלתי את הטיפול... אבל מה שחשפתי כבר היה למעלה מיותר מידיי... ולהוסיף על זה , ברגע זה קשה לי... עד לפני שבועיים חוויתי קצת איזון ועכשיו ערבבתי דברים שלא היו צריכים לקרא.... לצערי גם הטיפול נדחה לעוד שבוע נוסף.. מקווה שיסתדרו כמה דברים... כך גיליתי שאת הכעס שאמור להיות מופנה למישהו אחר.. אני זורקת עליי בכל כיוון... ב"ה ביום יום עדיין טוב לי (בתקופות עברו- לא יכולתי להעיז להוציא את המילה הזו מהפה היות והמצב לא התקרב ל-ט' שבטוב..)אני מרגישה סיפוק רב בעבודה/ לימודים וכו' בדיוק היום דיברתי עם המנהלת שלי שאני רוצה עוד משהו- אתגר מסויים... מרגישה קצת דזאבוו- לתקופה שאף אחד לא ידע שהפגיעה מתרחשת כי ניהלתי חיים כ"כ אמיתיים, כנראה מההדחקה המושלמת.. מדהימה יחידה ויקרה שלי, גם אני נורא אוהבת.. הגבתי גם למטה- אם יבוא לך לקרא/ להגיב... בכ"א- היום מגיע.... המון מזל טוב!! חיבוק מהמקום הכי קרוב! שלך, מתמודדת.

לא יודעת מה נכון להגיד... שתמצאי בך ובסביבתך חוזק, שלווה, שימחה וקבלה. שלך,אורחת.

מה שלומך? מה שתבחרי לומר- זה מה שנכון!!! וזה מה שחשוב!!! אמן! ותודה רבה על תגובתך. שיהיה לך יום מקסים כמוך. מתמודדת

כאמור קראתי את כל מה שכתבת, וממש כואב לדעת שעברת כל כך הרבה קשיים וכאב בחייך. כואב מאד הנתק עם אחותך ובמיוחד בגלל שיש לך רגש חם וטוב אליה ואת לא יכולה להגיד לה מה סיבת הריחוק או הנתק בניכן. טוב שיש לך תמיכה מהוריך, וטוב שחזרת לטיפול כי מגיע לך שיהיה לך מקום בטוח ומטפלת תומכת ולו כדי לא להתמודד לבד מול כל כך הרבה דברים קשים. שמחה שבגדול את מרגישה יותר טוב ומאחלת שתמשיכי להרגיש טוב ובעיקר לראות את הטוב גם אם יהיה לך קשה בטיפול. להיות בטיפול זו הדרך הנכונה והטובה להחלמה. איתך באהבה, שלך - מציאות אחרת

מציאות יקרה, תודה על תגובתך בזמן שקשה לך עצמך... שיהיה לך המון בהצלחה! תודה על האיחולים ו.. אמן!! מתמודדת