האם יש פיתרון?!

אני בת 25 בגיל 8 עברתי תקיפה ממושכת מאדם זר. ובנוסף ע"י משהוא מהמשפחה. בגיל 17 הכל התפרץ לי אחרי הדחקה של שנים אחרי מס' נסיונות אובדניים בגיל 20 הגעתי לטיפול. כיום אחרי 5 שנים של טיפול קוגנטיבי (מטפלת מדהימה) וטיפול תרופתי אני מרגישה שאני תקועה באותו מקום. כשהגעתי לאינטק הראשוני בשביל הטיפול נשאלתי מה הציפיות שלי מהטיפול ועניתי רצון לחיות ולתפקד. בחודשיים היו לי 4 נסיונות של פגיעה עצמית שהיו במרחק של מילימטר ממוות. יש לי כל הזמן רצון למות. רואה את כולם סביבי עובדים, לומדים, מתחתנים מביאים ילדים ואני מרגישה תקועה. רוצה מאד מאד מאד זוגיות ולא מצליחה לחשוב על הרעיון שמשהוא נוגע בי מגע אינטימי. השבוע אמורה להיות לי פגישה עם מנהלת מחלקה של בי"ח פסיכאטרי לאישפוז אחרי שהבנתי שזה בלתי נמנע ושאני אומנם כ"כ רוצה למות אבל הרבה יותר מזה לא מסוגלת לפגוע באחי ואחותי שאיבדו לא מזמן את אמא. רוצה לשאול האם יש טיפול שהוכח כמועיל?! אני נמצאת בקבוצת תמיכה כולן שם הרבה יותר מבוגרות ממני ונמצאות במצב דומה לשלי ורק זה לבד נותן לי להבין שהחיים ימשכו ככה עם הסבל הזה לנצח.

מפורקת תדיר יקרה-ברוכה הבאה לפורום צר לי מאוד לשמוע על כל מסכת הסבל שעברת לפי מה שכתבת עושה הרושם שעדיין לא הוצאת את הכל מבפנים עדיין יש לך מה להוציא ועל מה לדבר,,,,,,,, חמש שנים-לא תמיד מספיקים כדי להגיע למקום ששם כבר מרגישים בטוח ששם כבר מרגישים -הנה זה כבר מאחורי ומכאן אני יכולה להתחיל לחיות , לתת לחיים הזדמנות ובאמת לחיות אצל כל אחת לוקח את הזמן שלה אין זמן מוגדר להחלמה על כל אחת זה משפיע אחרת אני מכירה בנות שלוקח להן גם מעל 10 שנים כדי להתחיל לאסוף את השברים ולהתחיל להבין שיש חיים אחרי הכל לדעתי ישנן המון נפגעות שעברו את התחושה הזו של רצון למות כי הכאב הוא קשה ובלתי נסבל גם אני בינהן,,,,,,,,(בעבר) משמח אותי לשמוע שאת מאוד מתחשבת באחים שלך , אחרי הכל יש לך כאן אולי סיבה מאוד משמעותית לרצון לחיות -אם לא -למענך לפחות למענם אולי זה יכול למנף אותך לרצות לחיות? אני יכולה לומר לך שאני עברתי טיפול של 4 שנים לפני כמה שנים ולפני שנה סיימיתי עוד טיפול של שנה נוספת,,,,,,,,,,,,,, בהחלט לא היה קל , ממש לא למרות כל הסבל שלי ויחד עם נסיונות הפגיעה העצמית שלי והרצון שלי למות הרצון לחיות כנראה גבר על הכל זה שיש בקבוצת התמיכה גם נשים מבוגרות ממך שגם הן במצבך לא אומר שזה גם מה שצפוי לך,,,,,,,,,,, עדיין יש לך הרבה מה לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי הפגוע שלך ולצאת ממנו , כמובן את תחליטי שזה מה שאת רוצה , כי רק הרצון שלך הוא זה שקובע לאן,,,,,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק עדין -כמובן אם לא מפריע לך-אם כן, תמחקי אותו שבוע טוב יקרה בהמון אהבה חטולית

מצטרפת אל חטולית. ראשית ברוכה הבאה לפורום. מצטערת שעברת את כל הסבל הזה בחייך, ושמחה בשבילך שבחרת לטפל בעצמך על מנת להמשיך לחיות. גם אם את מרגישה שאת שעושה את זה למען אחיך אני מאמינה שרצון החיים שלך גדול מהרצון למות, ושאת רוצה בעצם למצוא את הדרך לחיות חיים טובים עם משמעות גם למען עצמך. ובאשר לשאלות שלך, ראשית זה שיש נשים מבוגרות בקבוצה שבה את מטופלת לא אומר כלום על זה שגם את תסבלי עדיין בגיל מבוגר. מאד יכול להיות שאצל הנשים המבוגרות הכל היה מודחק המון שנים ויצא רק עכשיו. לפחות אצלי הכל היה מודחק מעל 20 ועד אז לא זכרתי כלום. כל אחת והסיפור שלה וכל אחת וקצב ההתמודדות שלה. באשר לטיפול, יש כל מיני טיפולים לניפגעות, החל בטיפול פרטני, וטיפול קבוצתי, וגם דמיון מודרך, טיפול בתנועה, טפול במגע ועוד המון. את יכולה לנסות לפנות למרכז סיוע או לשאול בקבוצה את המדריכות איזה טיפול יכול להתאים לך, באיזה סוג של טיפול תרגישי הכי בנוח ולנסות..... שיהיה בהצלחה, איתך - מציאות אחרת