שוב אני (טריגר)

אני מרגישה רע, אני מרגישה בגיהנום. יום חמישי, כמו מטומטמת, הזמנתי אותו לדבר. אז הוא הגיע, השקה אותי לשוכרה, כנראה שם לי משהו בפנים למחרת התעוררתי ללא בגדים ורטובה... שוב הפיגור שלי גרם לי להאנס... אני לא יכולה יותר... נמאס לי מעצמי. לא יכולה להסתכל על עצמי בראי... אוףףףףףףףףף

יקרה, אני מבינה את הכאב שלך על ששוב זה קרה. אבל וזה האבל הגדול, את לא הבאת את זה על עצמך ואת לא אשמה בשום צורה. אין לאף אחד זכות לפגוע בך ויהי מה, גם אם הזמנת אותו לדבר..... זכרי, הזמנת אותו לדבר, לא תכננת שהוא יפגע בך ולא בחרת בזה. זה הוא שתכנן לפגוע בך ורק הוא אחראי על מה שקרה. לעולם ותמיד הפוגע הוא האשם ולא מי שנפגעה..... מקווה שאת לא לבד עם כל זה ומציעה לך בחום לדבר עם מרכז סיוע כדי שיעזרו לך וכדי שלא תשארי עם זה לבד. איתך מחבקת אם זה בסדר. שלך - מציאות אחרת

אני מרגישה כל כך לבד... אני לא יודעת כבר מה לעשות הלאה. רואים פיזית ממש את מה שקרה לי, שן שבורה ושפה נפוחה... אני מרגישה כמו אשפה.... מצטערת כל כך על ההודעה הבוטה אני כל כך מיואשת כבר

קשהנגדך הקשה לי וכואב מאוד לקרא את דברייך ולדעת שזה כרגע המציאות שלך... את האמת זה דיי מחזיר אותי לחוויה האישית שלי שאני מנסה לברוח ממנה.. ומכל הנלווה לה.. לכן, יקרה, נסי לדבר עם מישהו! אפילו מחסוי! אל תשארי לבד! ואני בהחלט מבינה עד כמה מרגיש לך שאת אשמה וזה בגלל שאת עשית/ אמרת... וכו אבל זה לא נכון! ומאמינה שזה יתבאר לך כשתפני לטיפול מעמיק- אם/ כשתרצי..!! בהצלחה. ואל תתייאשי!! תמיד אפשר לעשות סטופ גם אם המצב נראה אבוד, גם אם הוא חוזר על עצמו שוב ושוב.. מנסיון! איתך, שולחת חיבוק לחיזוק - אם תרשי כמובן.. מתמודדת.

לא ראיתי שזה קשקש משהו בהתחלה.. התחלתי את ההודעה הקודמת במילים: קשה לי.. ומה שרשום לפניי אין לזה קשר.. ולא יודעת איך זה התקשקש (פשוט כתבתי מהפלאפון..) תודה על ההבנה.. וסליחה..