הרמת ידיים

הפלאשבקים, הקולות, המראות, הריחות - הם לא עוזבים אותי. אני לא ישנה, לא אוכלת, לא מתפקדת מבחינה פנימית. מי שייראה אותי מבחוץ בחיים לא ינחש שמשהו עובר עלי. בשביל לברוח מהכאב אני חייבת לטשטש את עצמי. אני חייבת לשחק עם מצב התודעה שלי. הכל מבולבל וכואב. אני לא רואה נקודת אור אחת. הכל מכוסה בשמיכה סמיכה שחורה. אי אפשר לנשום, אי אפשר להרים את הראש. התייאשתי כבר מלנסות להתקדם קדימה, זה ממש לא מגיע לי. לא מגיע לי לחוות שקט, ולו לשנייה. אני רואה במוות כבריחה אל שקט שממש לא מגיע לי, תפקידי כאן הוא לסבול... וסליחה שאני ככה שופכת בצורה כל כך קשה ובוטה, באמת אפשר להתעלם או למחוק... (מי אמר שבכלל מגיע לי לתפוס כאן מקום?)

שלום יקרה, כאן את לא לבד.. כאן הסכמת להיות יחד.. אולי כדאי להתקשר אנונימית לאנשים שמטפלים בזה/ מייעצים.. כמו ל- 1202. שם תוכלי לפרוק מה שבא לך ובמינון הנכון לך! ואינך חייבת להזדהות.. כך תוכלי לברר ביחד מה יעזור לך לעבור את הזוועה מכל... אל תסכימי עם מציאות כואבת זו! תצרי אחת שונה! בכוחות העל שנתנו לך.. שיש בך!! שולחת חיבוק לכוח ותקווה מקווה שיאיר לך קצת ושאור זה יגדל לעד.. מתמודדת..

אין לי את הכוחות. אין לי את היכולת. כן, אני בטיפול, אפילו אחד הטובים שאי פעם עברתי. ובכל זאת, אני מרגישה שזה לא מגיע לי. לא מגיע לי להיות מאושרת, להנות מהחיים לא מגיע לי לחיות חיים שקטים לא מגיע לי לחיות בכלל רע לי, ממש ממש רע לי. מנסה לפגוע בעצמי בכל דרך אפשרית... ועצוב לי, ולבד לי אוף, כל כך לבד לי...

מזדהה כל כך. לצערי, נמצאת שם עכשיו, במקום הנמוך הזה, החשוך והבילתי ניגמר. ופגיעה בעצמי- לצערי התחלתי עם זה לא מזמן ומוצאת את זה ממכר קצת, למרות שאני יכולה אולי להבין למה לא... בא לי לצרוח הצילו. אבל אין מי שישמע...

אנשים ישמעו אם תחליטי לומר.. והנה סיפרת כאן, ושמעתי את הזעקה... מבינה כל כך על מה את מדברת..!! את האמת הייתי במקום שכמעט ולא היה חזור..!!! היו פעמים שהצלחתי לכתוב כמה מילים על זה.. תאמיני לי, זה לא נשמע טוב.. ואין מי שבאמת יבין!!! אנו זקוקות לדבר שלא נראה לי שיש מי שיבין בדיוק מהו, ואם יש אז לא תמיד יוכל לתתו לנו.. זה הישרדות!!! יקרה, כמו שאמרת- זה ממכר.. ו מ ס ו כ ן !!!!! בהחלט מבינה מה הצורך בזה..!! מרגיש לך שרק כך תוכלי לבטא את גודל הכאב ועוצמות הייסורים.. ושרק כך יבינו וישימו לב... ועוד הרבה מעבר.... מבינה.. הייתי שם.. (ועדיין, אך נלחמת! לא נותנת לעצמי לברוח לשם.... ) יקרה, מרוב התעסקות כפייתית בפגיעה עצמית זה עלול להתדרדר! ובלי מישים את עלולה למצא את עצמך ב.... דבר שברור לי שאינך מעוניינת בו..!! אבל בתחילה זה נראה נשלט, אחכ זה כבר מאוחר מידיי!!! אני מדברת מנסיון!!!!! אהובה שלי, לצערי/ לשמחתי אין אנשים שיזדהו.. רק אלו שבעצמם חוו.. והגעתי למסקנה הזו כשמצבי היה קשה כבר.. ועדייין לא היו שם אנשים בצורה שהייתי זקוקה להם.. ואז הבנתי שאני לעצמי.. הרבה פעמים אני שוב מגיעה לגאות ומבכה את בדידותי.. אבל אין מנוס; חייבים לקום שוב ולהתמודד. גם אם זה אני לבד, עכשיו.. כי זה בשבילי.. בשביל דור העתיד שלי ועוד.. זה מה שאני מציעה לך לשנן ולנסות לראות מהחוויה האישית שלי.. את לא חייבת! אבל זה המלצתי מכל הלב כי אני הייתי שם..!! וזה כואב לי לראות אנשים שמגיעים לאותו מקום.. יקרה, אני אשתדל עד כמה שאוכל ועד כמה שתרצי או תאפשרי שאהיה עבורך.. רק- תרצי לקום! גם אם זה בכוחות עצמך...! והכי חשוב- לא לפגוע בך!!! זה אסור!! זה לא יעזור!! זה לא ימחק את הכאב!! (אולי זה יגדע אותו עם המוות, אבל את לא תחושי את הטוב שזה מה שאת רוצה לא???!!!!) הדברים גם ל- מיואשת ובודדה..! אנא, אם לא בשבילכן בשבילי..!! לי מאוד איכפת!! ולי כאבן כואב.. תודה. מתמודדת.