קשה...

לראות אותו כל פעם בחגים, להתנהג כאילו כלום.. העיקר שאמא שלי לא תדע.. חיים מגעילים.

אורחת יקרה, מבינה מאוד על מה את מדברת..!! אם כי אני לא יודעת למי בדיוק הכוונה.. אבל די בכך שזה מישהו מהמשפחה/ שהצטרף אליה.. גם אצלי זה כך.. וכשהחלטתי לעשות לזה סוף פניתי למישהי חיצונית והתקשרתי מחסוי.. תהליך ארוך מאוד!! עד שסיפרתי לאימי.. אבל לפני זה רשמתי על דף פוליו פלוס רשימה ארוכה למה לא! לספר לאימי, ואת כל חששותיי.. עבר זמן וזה כבר צף ולא יכלתי יותר וסיפרתי שנפגעתי ממישהו.. לקח לי עוד זמן הרבה אחר כך לספר מיהו הפוגע.. (זה היה בגלל שרגשות האשמה שלי בערו בי.. עכשיו אני יודעת שאיני אשמה אבל לפעמים זה עוד מציף- יכולת...) כמובן שמאז שסיפרתי חיי קשים בטירוף! כי נאלצתי להתמודד פנים מול פנים מול הפצע המדמם, שלפני כן רק התעלמתי מקיומו.... (ההתמודדות היא שלי עם המקרה.. הוא לא יודע שסיפרתי, אולי רק מנחש.. אחותי לא יודעת מילה...!) לכן; מאוד מבינה אותך.. מבינה גם את החששות של- מה יהא אם תספרי.. אבל יקרה, את חייבת לדאוג לך!! אני לא בקיאה בסיפור שלך, לכן לא יודעת מה לומר.. אבל מאוד כדאי שתתייעצי אם צריך לומר לאמא.. ואיך להתמודד מול זה שאת עדיין רואה אותו.. זה חובה!!! גם אם לא תראי אותו זה יכאב ותהא התמודדות קשה.. קל וחומר כשאת רואה אותו בחגים.. איתך, בבקשה תבררי מה את יכולה לעשות.. אל תשארי לבד!! בהצלחה!