מקווה שהשנה הזאת תהיה טובה

אף פעם לא דיברתי על זה אבל אולי הגיע הזמן.עד שהבנתי מה עשו לי הייתי בתחילת גיל ההתבגרות ויחד עם זה באה הבושה..הייתי אז בן 7 או 8 היום כמעט 20 שנה אחרי אני בשלב השנאה העמוקה לאותו איש ומתבייש בעצמי. וכמובן ממשיך לשאול את עצמי ולפעמים גם את אלוהים שאלות קשות.למה אני? ואיך לעזאזל אני יצליח להמשיך הלאה? כל דבר רע שקורה בחיים בא משם מאותו קיץ אני כבר לא יודע מה אמיתי זה הכל כמו חלום רע. כלפי חוץ אני הכי רגיל בעולם סיימתי תיכון הייתי קרבי וטיילתי בחול ועכשיו סטודנט. אבל המועקה הזאת לא נגמרת,קשה לי להתחיל קשר ואם יש משהו אני בורח. איך אני משתחרר מזה? ניסיתי הכל. יש רעיונות?

שלום לך! בהחלט, לעבור חוויה כזו זה להתרגל לחיים אחרים. זה בכלל לא מובן מאליו כל מה שאתה מספר; שהצלחת להבין שאתה קורבן. שהצלחת לשרת בצבא בקרבי. שאתה מצליח ללמוד - סטודנט. ......!!! זה מדהים! שאתה נלחם ולא נותן לרגשות העזים להשתלט עליך! מאמינה שיש זמנים שהכאב והמצוקה תהומיים והדמעות חונקות... ובכך שכתבת שניסית הכל, טיפול כלול בזה?! האם ניסית להשיח את הרגשות והחוויות והפרושים וכו לאדם שיקשיב יכיל ושיהיה איכפת לו וכן שיאיר ויכוון ויישא בכאב..?! אני חושבת שזה הדרך. וכמובן!! יחד עם מה שאתה כבר עושה שזה להמשיך חזק בחיים ולא לומר לא יכול וכד אם הלכת לקרבי וכעת אתה סטודנט ברור הוא שיש בך כוחות על! לא כל אחד מסוגל! וקו אחד שעבר טראומה. אז שולחת לך טפיחה על השכם! ועוד אחת! וגם אתה צריך לעשות זאת לעצמך!! אסכם- הקושי הוא עצום! ומי כמונו מבינות..(!) אבל אנו כאן כדי לחזק ולהתחזק. לכן רק לשקוע בסבל הנוראי זה ידרדר אותנו מטה. עכ אנו צריכים א. לא להזניח בשום פנים ואופן! ולהדחיק! אלא להיפך!! להתמודד! לפתוח את הכאב והפצעים ולטפל! ולדבר עליהם עד שדברים יהיו בהירים לנו כמה שניתן!! ב. אסור לשקוע בדיכאון. אלא להמשיך לצעוד ולומר לעצמינו עד כמה אנו יכולים ומסוגלים להמון! אם עברנו את הגהינום עלי אדמות והמשכנו לצעוד.......!! מחזקת אותך! אתה מוזמן לשתף כאן עד כמה שתרצה וכמה שתרגיש לנכון. נסה לשאוב כוח ותקווה מכל מקום שיתן לך זאת. מגיע לך!! איתך- אני, מתמודדת!