תובנות, מה עושים איתן??

אני מבינה שהפגיעה שלי קשה. במיוחד שהיה התמשכה המון זמן. במיוחד כי הייתי קטינה.. במיוחד כשזה מישהו (שהצטרף ל) משפחה. ויש עוד דגשים שלא אוכל לכתוב אותם כאן כדי לא להזדהות.. אני מבינה שהוא פגע ואני הייתי הקורבן.... א ב ל --- אני זו עכשיו שפוגעת בעצמי.. אני זו שמתחילה ליישם עלי הרס עצמי.. - אלו התובנות שלי... למה?? איך משתחררים מזה?? (אגב. פוגעת בעצמי- אין הכוונה לנסיונות אובדניים. ההדגשה למציאות..) אני מאודד מבולבלת השתניתי 180 מעלות בקליק אחד קטן. וכל מה שהיה קודם נמחק לי... קשה לי להתמודד מול המציאות החדשה.. לא מצליחה לקבל אותה ולחיות איתה.... כלומר אני כן חיה איתה ומתמודדת... אבל קשה לי להשלים עם זה, אני עדיין שואפת לחזור לעצמי.. ומאחלת לי דברים שייחלתי קודם לכן שכרגע לא בטוח מתאימים לי.. וזה כואב התחושה הזו שאני לא מה שאני רוצה ושואפת להיות.. השאלה האם כדאי להמשיך לצפות שיקרה משהו והכל ישתנה חזרה לטובה? או אולי עדיף להשלים ולחיות עם המציאות...?????

היי מתמודדת, אין לי זמן להגיב עכשיו כי חייבת לצאת.(תגובה תבוא מאוחר יותר).... ובכל זאת רוצה לשאול, למה את מדגישה בשבילי בלבד שהפגיעה העצמית שלך אינה נסיונות אובדניים? אני לא הדקטטור של הפורום, לא השופט ולא התליין. אנא מימך, אל תלבישי עלי תפקידים או תכונות שאינן שלי. הפכת דאגה ולחץ שלי למשהו בכלל לא קשור וחסר אחיזה במציאות.... די להלחם בי..... שלך - מציאות אחרת

ושוב, אני טועה.... אני ידעתי שלקחת את המקרה האחרון קשה. ואפילו את מדגישה מלא פעמים כי קשה לך לכתוב בעקבות הודעות מסוג זה...... ולכן כתבתי זאת, שזה ירגיע אותך שזה לא דברים אובדניים... מצטערת (אבל באמת זו לא הייתה כוונתי..!!) כנראה שהמצב הרגיש שלך עם המצב הרגיש שלי לא יכול ללכת יחד.. או שזה בעצם רק אני?? לא יודעת כבר מה לעשות........ מה שאני עושה ואומרת זה לא טוב...... אני לא מבינה בכלל איך הגעתי למצב הזה איתך.. מאז שנכנסתי עד לפני חודש היה הכל טוב ותומך.. ומלפני חודש בערך נעשה תוקפן ועויין... מבטיחה להשתדל יותר, אם יש לך תוספות לומר לי- אשמח לשמוע.. ולעשות כמיטב יכולתי... אוהבת אותך, מתמודדת.

לא מגיבה ולא נמצאת כאן בזמן האחרון מהמקום שהעיסוק בנושא כל הזמן משאיר אותי למטה לכן משתדלת לצמוח למקום אחר . דבר ראשון עשית טעות נכון בהודעה ההיא וכשחזרת הנכון היה לכתוב מצטערת וסליחה שהדאגתי אתכן במקום לנסות להסביר את עצמך אבל די עיצרי אל תהיי שם יותר המשיכי אלהה תפסיקי לפחד שמה יבינו אותך לא נכון . את צעירה ומתוך הפחד הזה שלא יבינו אותך והפחד מלאבד את המקום הזה שכל כך את זקוקה לו. את כל הזמן מסבירה את עצמך ויוצא שאת כמו טובע שמכה בידיים וברגליים כדי לא לטבוע ומרביץ למי שבא דווקא להציל אותו וככה מטביע את שניכם . אבל .... חייבת לכתוב לך יקרה מאוד מבינה אותך מאוד מאוד יודעת על איזה סוג של הרס את מדברת בן השורות וכן זה הכי קשה . אבל תשמחי שהגעת לטיפול צעירה שלא סחבת סודות שנים על גבך שימעי למטפלת שלך ברמה של נעשה ונשמע ללא ספקות , קחי את המודעות הזאת למעשייך קבלי ואהבי את עצמך למרות הכל קבלי את הכאב הזה שלא תחזרי להיות מי שהיית -תכאבי את זה כי רק ככה תצמחי . אוהבת אותך יקרה וגאה בך יודעת כמה זה קשה שולחת לך חיבוק ענק

ראשית שמחה שאימצת ליישם את הכינוי שבחרת- בוחרת בשינוי.. מאודדד מבינה את הצעד הזה שההימצאות במקומות כאלה בשלב מסויים משקיעה ולא מרוממת.. את עושה צעד נכון. ומחזקת אותך להמשיך ולא ליפול. וכש תרגישי חזקה מספיק בכדי להתמודד מול דברים כאלו תוכלי לחזור ולהגיב בלי שהדברים ישפיעו וישנו את מצב רוחך... לגבי התיאור שכתבת; יש לך עיצה איך להפנות את כל הנזקים כלפי מי שפגע?!? ולא כלפי הסובבים שמנסים לעזור?!? כמובן שזה לא נעשה בכוונה..!!! לגבי ההתנצלות ייתכן והייתי צריכה להתנצל.. ואני עושה זאת עכשיו..! אבל כשחזרתי זה היה נראה שלאף אחד לא איכפט... ורק הייתי צריכה להסביר את עצמי... כרגע מבינה אחרת, בגלל שכאב לכן ככה הגבתן... ולכן- סליחה שדברי לא היו מובנים לכן... סליחה בכלל שפרקתי כאן את הכאב הכי עמוק שהיה לי בתקופה האחרונה.. סליחה ששפטתי... סליחה שציפיתי מכן ליותר... (בשעה שאתן מתמודדות עם שקים כבדים שלכן..) סליחה על ימים של כאב ומחשבות שלא יודעות מרגוע.. סליחה שנטלתן את האשמה שבכלל לא קשורה אליכן... ס ל י ח ה כנראה רק המדבר יכול לספוג את מכות ההחלמה שלי......... ושיש גבול מסויים בכאב וברגשות שאותם אסור להעביר ולבטא..... תודה על תגובתך. ושהארת לי שעלי להתנצל ולא להסביר.... בהצלחה בחייך. מי ייתן ותראי רק אור ושמחה כל שנותייך....