נראה כאילו אין פה אף אחד

הרגשתי כאן מקום- דבר שלא מצאתי בחיי. וברגע שהכי הייתי צריכה את הבנות כאן- לא הבינו ולהיפך... לא יודעת למה אבל עדיין חשוב לי המקום ואני ממשיכה להגיב לכן כמה שאני יכולה כי אני מרגישה מחוברת אליכן בצורה כלשהיא...... מצטערת כל יום לפתוח את האתר ולגלות שפתאום אין כאן אף אחת... הלוואי שזה בגלל שאתן עמוסות בדברים טובים וחיוביים. ואם זו הסיבה אז אין מאושרת ממני.... איתכן...

צר לי לשמוע אבל אין לי יכולת להגיב כי תקופה לא הייתי חלק מהפורום . אני פה עכשיו כי בעבר גם בשבילי זה היה מקום ואני שוב זקוקה לו ,כמוך. איתך רות

צודקת, זה מרגיש עכשיו כמו שאין כאן אף אחת.אני נכנסת כל הזמן וזה מרגיש כמו שכלום לא זז כאן.... תקופה ארוכה הייתי אני זאת שכל הזמן נכנסת וכל הזמן תומכת בכל מי שכתבה, ואחרי זמן גם אני נפלתי והרגשתי רע ואודני מרגישה כך. ומישום מה לא זכיתי לקבל כאן תמיכה. רק שתי בנות הגיבו וכמובן אידה שתמיד מגיבה. לא תמיד יש לי כוחות להגיב וכשאני זקוקה לתמיכה אף אחת לא מתאמצת..... הפסקתי לכתוב כי אין לי כוח להתאכזב. גם בלי זה אני מרגישה לבד ושאין לי כוח לסחוב את כל העומס שעלי. מעבר לזה כבר אין לי כוח לשחק את המשחק של החזקה שתמיד יכולה לתמוך בכולן..... גם אני זקוקה לתמיכה לפעמים ואין. התרגלו שאני בצד של התומכים, וכן זה מחמם את הלב לקבל תמיכה, אבל מצטערת, זה צריך להיות הדדי, ואנשים צריכים לדעת גם לתמוך, לתת מעצמם למען אחרים ולא רק לצפות לקבל..... מציאות אחרת

מציאותלדברייך מציאות.. גם אני כתבתי את ההרגשה שתיארת למעלה.. גם אני לפני הנפילה החזקה שלי תמכתי ותמכתי עד שהחלטתי לספר קצת ממה שיושב לי בלב ומפריע לתפקד נורמלי... ואז הייתי מאוד רגישה.. והסברתי את עצמי. אבל אף אחת לא קיבלה זאת בהבנה.... מה שהחלטתי לעשות לא היה בגלל השיחה על העובדה אם לסלוח לו או לא..! זה היה משהו צדדי. הרצון שהיה לי זה בגלל כל מה שכתבתי קודם לכן ואף אחת לא התייחסה לכך.. וכשזה הגיע בכלל לא זכרו את ההודעות הקודמות אלא רק את הויכוח שהיה.... מציאות, בחרת לא לדבר בחרת לשפוט... זה בסדר אם לא תעני... אתמודד!! מאחלת לך המון הצלחה בקשייך העכשוויים. שולחת חיבוק.. (וכתף אם תרצי) מקווה שמה שכתבתי עונה על כמה שאלות שלא נשאלות.. ויש לי עוד הרבה מה לומר ולהגיב.. אבל לא חשוב.. עברנו.. ואם לך או לאחורי זה חשוב- אתן מוזמנות לברר, אשתדל לענות על מה שאהיה מסוגלת... איתך.

צודקת התמיכה חייבת להיות הדדית . מקווה שזה לא ימנע ממך לשתף ,לפעמים הכתיבה כשלעצמה משחררת (מנסיון) וחוץ מזה אשמח לתת יד ואוזן כשתרצי .. רות