טריגר ענקי

אני גבר צעיר. רוצה לשתף במשהו נורא. אנסו את אשתי. מישהו ריסק לה את הגוף והנפש. מישהו פגע בה אנושות. באישה הטהורה והחמה. האוהבת. ה"שאנטי" שלי. אהבת חיי. החברה הכי טובה שלי. היא טילפנה בוכה. לקחתי אותה לבית חולים. עשו לה בדיקות נחוצות. כרגע היא בבית. בוכה. ישנה. שבורה. נפגשת עם פסיכולוגית. לקחתי חופשה כדי להיות איתה. עוזר לה. עדין אליה. מכיל אותה. כמו שאמרה הפסיכולוגית. כמו שאומרת לי האינטואיציה. רגיש אליה. תומך בה. נותן חום. אבל כשהיא לא רואה, אני ננעל בשירותים ובוכה. מרעיד את הקירות מבכי. גם אני שבור. הרבה הרבה פחות ממנה. אבל כואב לי נורא. איך יכלו לעשות לה את זה?. היא אישה אוהבת. טובה. תמימה במובן החיובי. איך יכול לבוא מטורף ולפגוע בה. ואני גם חושב מה יהיה עלינו. על הנישואין שלנו. על הילד שרצינו להביא בעתיד. ואז אני מרגיש אשם נורא. כי זה מחשות אנוכיות. ובחדר שינה שוכבת הנסיכה שלי. בוכה. מדממת מהנפש. ואני עושה הכל הכל כדי לעזור לה. וחושש שאיני יכול לעזור לה. כלומר, לא באמת.

מאוד עצוב שמחה לשמוע שיש עוד גברים בסגנון שלך נחמד