חצי שנה מאוד ארוכה,,,,,,,,,,,,,,,,,

לפני 9 חודשים בעלה של אמי אובחן כחולה סרטן של בלוטת הארמונית , התחיל טיפול כימוטראפי ולא ממש הספיק כי הסרטן הפך אחרי 3 חודשים להיות ממהיר , מאז-חצי שנה אחרונה היינו איתו ועם אמי לכל דבר שרק יכולנו לעזור בכל רגע נתון, זו גם היתה הסיבה שבגללה נעדרתי מכאן מהפורום כשהוא נפטר ואמי ישבה עליו שבעה , יצא לנו להיות יומיים רצופים ביחד, יומיים שבהם קיבלתי מתנה בהזדמנות בלתי חוזרת רק היא ואני להמון שיחות נפש ,האמת , שגם עכשיו אני עדיין לא מאמינה שהשיחות האלה שלנו התקיימו בניחותה וברגיעה , היא ממש לחצה עלי לדעת מה באמת קרה בין בעלה לביני במשך כל השנים , אייך הוא פגע בי , מה הוא עשה לי ,לא היה לי קל להתחיל לגולל לפניה את המעשים שלו , אפילו הרגשתי בושה גדולה -אבל לא אשמה! היא בכתה ,היה לה מאוד קשה לקבל את הדברים אך בפעם הראשונה בחיי היא האמינה לי! לא לבעלה אלה ליייי! זה היה מאוד מוזר אחרי כל השנים האלה שבהם היא תמיד הגנה עליו בחירוף נפש ואותי הוציאה שקרנית שהיא מאמינה,,,,,,,,,,,,,,,,, אייך אוכלים את זה? פחדתי נורא שהיא לא תתרסק לי מול העיניים אבל תודה לאל שזה לא קרה ואז משום מקום היא אומרת לי , את יודעת שגם אני ראיתי דברים שלא נראו לי בסדר ולא ידעתי מה לעשות? ונתנה לי דוגמאות,,,,,, אז היא כן ראתה,,,,,,ולא הצליחה , לא היה לה האומץ פשוט לזרוק אותו מהבית , כמה כואב לראות דברים ולא להיות מסוגלים לעשות כלום היא ביקשה ממני המון פעמים סליחה על שסבלתי אותו בשקט וכינתה את עצמה בשמות גנאי עטפתי אותה בהמון חום ואהבה כי כבר הכל עבר מזמן ואין כיום טעם להכות על חטא לא רוצה שגם לה יקרה משהו רע מרגישה שהמוות של בעלה פתח לנו דלת לעשות תיקון גדול ולכפר על מה שכבר אי אפשר עוד לתקן , מכאן ממשיכים הלאה כי החיים לא מחכים לאף אחד! החיים ממשיכים !!! לבעלה סלחתי כי לא רציתי להמשיך לכאוב את הזכרונות ממנו אני יודעת שעברתי משהו מאוד חזק מאז שהוא נפטר וחיפשתי את הדרך גם אני להיפטר מהכאב שזה אומר-ממנו , לתמיד!!! מרגיש לי מאוד,,,חסר משהו בהרגשה ליל מנוחה חטולית

חטוליתי יקרה לי מאד, ראשית והכי חשוב, אני חייבת לך תגובה אבל יש בעיות באתר ואני לא יכולה להכנס לדואר עד שהם יסיימו את עבודתם באתר..... שמחה בשבילך שעברת תהליך כל כך מכונן עם אמא שלך, ואולי זה פתח לדרך חדשה בשבילכן שתהיה יותר קרובה ומחזקת ותיצור אמון חדש ויציב בשבילך כלפי אימך. שמחה בשבילך שיכולת לעטוף את אימך ברגעים האילו שבוודאי קרבו בניכן עוד יותר. יחד עם זאת, בהרגשה שלי מה שחסר לך בהרגשה שלך הוא אולי שבתוך כל התהליך שעברת עכשיו עם אימך ויתרת קצת על עצמך ועל להביע את הכאב שלך על כך שהיית צריכה להתמודד מולו לבד ושהיא למרות שראתה דברים לא ניסתה ולא עשתה דבר כדי להתקרב אליך ולהיות איתך. אימך כאילו "התעוררה" רק עכשיו אחרי שהוא עצם את עיניו והיא נישארה לבד. בהרגשה שלי זה נורא כואב ואת כמו ויתרת על להרגיש את הכאב הזה כדי לחבור אל אימך ולהתחיל איתה דף חדש. זה אולי האופציה הנכונה עבורך עכשיו, לזכות באמא שכל כך רצית שתהיה לך כל השנים, ויחד עם זאת תרשי לכאב להיות ואל תדחיקי אותו. זאת תמיד האמא שצריכה לגונן על ילדיה ולא ההפך.... בגדול ומניסיוני הסליחה היא תמיד עבורינו ומשמעותה היא לא שאנחנו מקבלות את הפגיעה בנו ומסכימות איתה, אלא שאנחנו לוקחות בחזרה את השליטה על חיינו ומשקמות את הדרוש שיקום, במקום להיות נישלטות ע"י הפגיעה וע"י מי שפגע בנו. יש הבדל בין להרגיש שפגעו בנו והרסו לנו לבין לבחור לתקן את הנזקים ולהחליט שלמרות הכל אנחנו יכולות להתגבר..... חיבוק אוהב ועוטף וישר כוח על התהליך. שמרי עליך, שלך - מציאות אחרת

את יודעת מה? כשאני חושבת על הדברים שכתבת , אני מרגישה שיש בהן המון מן האמת ,ויחד עם זאת מרגישה שזה הדבר הנכון שיכולתי לעשות , מפני שבכל מקרה היא כבר לא יכלה לשנות את העבר ואת מה שקרה , ובעצמה אמרה שהיא לא יודעת אייך אני התמודדתי איתו ומולו במשך כל השנים , שרק עכשיו היא מתחילה להבין המון דברים שקרו , שהיא ראתה-ולא ראתה,,,,,,,,,אני מצאתי רק דרך אחת להתגבר על הכאב -לא על הזכרונות, בזה שהחלטתי לסלוח , כדי שאוכל להתנקות ממנו , מהידיים שלו ,,,,, מקווה שעם המון כוחות נפש , אוכל גם לסגור את הזכרונות ממנו בקופסה אי שם בתת הזכרון , ולהמשיך משם הלאה , כרגע אני לא יכולה להתמודד עם הכל , אז כל פעם צעד אחד קדימה עד שזה "יעבור לי"כמו שכתבת , לוקחת בחזרה את השליטה על חיי ומשקמת אותם ,ורוצה לתקן ולהתגבר חיבוקים חמים בחזרה נשמה והמון תודה על המון מילים חכמות שאמרת לי כאן את מדהימה חטולית