מעניין אותי לשמוע את דעתכם..

האם זה רק אצלי ככה או שגם אצלכם? מהרגע שסיפרתי למישהו בפעם הראשונה את מה שקרה לי אני כמעט ולא מפסיקה לחשוב על זה. אין יום שעובר שאני לא חושבת על המקרה. הסיפור שלי קרה לי כשהייתי בת 4. רק בגיל 22 סיפרתי על זה לראשונה למישהו (אפילו ההורים שלי לא ידעו). לפני שסיפרתי הייתי חושבת על המקרה רק לעיתים רחוקות. מאז שסיפרתי (כבר 3 שנים אחרי) אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על המקרה... יש עוד מישהו שזה קרה לו?

מזדהה איתך כל כך. בדיוק כמוך הדחקתי הרבה שנים וברגע שהעזתי וסיפרתי לא עוזב אותי לרגע. בטיפול כבר 5 שנים ועדיין לא רואה סוף- האמת? בקושי התחלה. מחזקת אותך כי צריך המון כח. אני אישית לא תמיד מוצאת.......

כל הכבוד לך והרבה בהצלחה בטיפול. גם אני הלכתי לפסיכולוגית כבר לפני שנתיים אבל מהר מאוד הפסקתי. כל הכבוד לך על ההתמדה!

כנראה שהיגעת לזמן שאי אפשר יותר לדחוק ולהתעלם ממה שקרה יתכן שזה ישפיע בדברים אחרים לא במחשבות וברגשות אולי בבחירות שלך? בהתנהגיות? המנעיות? ועוד... היום שמת זאת על השולחן אינך יכולה להתעלם מכך יותר אולי באמת כדאי לחזור לטיפול... לתת לכך מקום לטפל ולעבד את הטראומה בהצלחה מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il