פורים שמח?????? - שיתוף. אולי טריגר

קראתי היום מאמר שמדבר על האם יש משמעות לתחפושות שלהן התחפשנו בילדות, ומהי המשמעות של תחפושת? האם לתחפושת יש איזו שהיא אמירה? התחלתי לשחזר את התחפושות שהיו לי ואני בשוק מימה שגיליתי. לא חשבתי על זה מעולם ולא האמנתי שלתחפושות יש אמירה. בגן חובה התחפשתי לפרח. פרחים היו מאז ומתמיד מקורות כוח עבורי. הם היו מרגיעים אותי, הייתי בורחת לשדות הפרחים כילדה קטנה ומעבירה שם זמן של שקט ושלווה. האהבה הזאת לפרחים נישארה בי עד היום, לפחות את זה לא הרסו לי. מכאן זה מסלים ועלול להיות טריגר, זהירות..... התחפושות הבאות היו, ערבי - במשמעות של רוע, תמיד אמרו לי שאני רעה ויותר מיזה. מכשפה - באותו עניין של הרוע. מלכת הלילה - שם יושב כל הכאב שלי מן הסתם. צועניה - חסרת בית. מעולם לא היה לי בית במובן הנורמלי של המילה, ומעולם לא הרגשתי רצויה או בטוחה בבית ההוא שם. קקטוס - קוצים, שאף אחד לא יתקרב אלי. והתחפושת האחרונה - גבר - הזוועות שלי...... בקיצור כל תחפושת בפני עצמה צעקה את הצעקה שלי שמעולם לא נישמעה. אני המומה ובשוק מהגילוי הזה. כל תחפושת, אחת לאחת סיפרה את הסיפור שלי, ולא היה מי שישים לב..... מחפשת את הטוב בכל זה, ואין. הדבר האחד הוא שהפכתי את הכל בחיי הבוגרים ואני לא שום דבר מימה שאומרות התחפושות האילו שבעצם היו מי שהייתי אז באמת...... מציאות אחרת

מדהים וכואב- שכל התחפושות היו סוג של "צעקה" שאף אחד לא שם-לב אליו- עצוב נורא! מה שמשמח זה שאת הפכת את הכל בחיי הבוגרים שלך- אני עדיין חיה עם המון מסיכות ופורים בשבילי הוא עוד אחד- לא כל כך משנה- תודה ששיתפת- את נותנת לי המון תקווה- ינשוף

אכן מעניין! בילדותי אימי בחרה עבורי את התחפושות אך אני מניחה, שזה גם בא ממני אחרת לא הייתי מסכימה להתחפש לכך או כך... וגם אישיותי י השפיעה על התחפושות שבחרה עבורי אימי.. בגן חובה התחפשתי לגברת לבושה יפה ומאופרת וילדה אחת שעד הים אני זוכרת העירה ( ונעלבתי) ? תראו את שחף הולכת כמו גברת!? באיזה שהוא מקום הייתי כמו אישה קטנה וזה אכן היה כך! חלק מהאישיות שלי כיתה א - מוכרת בלונים קטנה והתלהבתי נורא מהבלונים ! ואני עכשיו נזכרת בחבר דל אמא שלי, ההוא איך שהוא איים עליי בצחוק לדרוך לי עם הרגל על הבלונים שלי ולפוצץ אותם וממש הדגים לי עם הרגל ואני הגבתי בצרחות ובהיסטריה שלא ידרך לי על הבלונים! היקרים לי מכל אבל המשיך במשחק הזה בשבילו זה היה משחק ואני האמנתי שהוא הולך לפוצץ לי אותם.... כיתה ב, - לא זכרת כיתה ג בלרינה אימא שלי השיגה לי מדודה עשירה תלבושת אמיתית עם נעלי בלט וסרטים והכל וזה מאוד התאים לי כילדה כי הייתי קטנה קלה ואתלטית נורא , הייתי מתעמלת בחוג להתעמלות קרקע.. כיתה ד התחפשתי שוב למוכרת בלונים תחפושת האהובה עליי! כיתה ה למלכת הנקיון תחפושת מקורית מסמרטוטי רצפה נתפרה לי שימלת מיני סקסית וחמודה מסמרטוטי רצפה , שרביט היה פומפה של כיור , ביד השנייה דלי עם חומרי ניקוי וכתר מסקוט ש ברייט.. אמא שלי חשבה שזו תחפושת מאוד מקורית , בזמנו היא הייתה חולת נקיון ואני הייתי עוזרת לה בכל , וכ ובן שעל זה היא חשבה... כיתה ו? התחפשתי לערבייה - תלבושת אמיתית!!!!! לא תחפושת, ג?לבייה וכיסוי פנים, והייתי ילדה גבוהה בגל הזה אז נראיתי כמו אישה ערבייה לכל דבר. אולי זה סימל את הכניעה. כיתה ז איך לא, אימי עם מחלת הנקיון שלה שלה חיפשה אותי יחד עם עוד חברה לחבל כביסה... בינינו נתלו חבלים ובהם נתלתה כביסה עם אטבים. כובעים מקרטוני אבקת כביסה של ביומט וסוד...ותלבושת חצאית ארוכה וחולצת שרוולים של עקרות בית.. אולי התחפושות הללו סימלו ועיצבו במידה רבה את מי שאנחנו כיום כי תחפושות בילדות הן בלתי נשכחות וגם מונצחות בתמונות ילדות אז שמדפדפים מיד נזכרים.... והתחפושות במידה רבה השליכו עלינו את מה שהאמהות ייעדו לנו או חשבו עלינו בסתר ליבן... ושלא במודע אוליי באמת מעניין וחומר למחשבה סמויה וככל שבכיתי יותר הוא המשיך והמשיך כי

אני חושבת שבמובן מסויים כולנו ובעצם כווולם חיים עם מסכות. לא תמיד אנחנו חושפים את עצמינו, ולא תמיד אנחנו מוציאים החוצה את מי שאנחנו מבפנים באמת. מנסים תמיד להתאים את עצמינו לכולם כדי להיות כמו כולם. עדיין כאשר המסכות הן הגנות שלנו, אנחנו צריכות לעבוד על זה כדי להגיע למקום שמאמין בעצמינו ולא צריך להסתיר את מי שאנחנו מיתוך בושה או חוסר ערך עצמי, כי את ואני וכולנו שוות והפגיעה לא הורידה שום דבר מהערך שלנו. אמרת שפורים בשבילך הוא עוד מסכה בנוסף על שאר המסכות, ואמרת שלא משנה..... נשמה, הכל חשוב ואת חשובה והכל משנה. שתפי אם נכון לך, ובכל מקרה אני כאן בשבילך. תודה על המילים החמות, ואני שמחה שאני נותנת לך המון תקווה. שולחת לך חיבוק עדין ועוטף. שלך - מציאות אחרת

אני קוראת את שכתבת וחושבת על הכינוי שבחרת בו - מציאות אחרת ופתאום שני אלו מתחברים לי יחד, כי בעצם התחפושות שהתחפשת בהן, היו ביטוי לרצון שלהם לשים אותך במציאות אחרת, אחרת לגמרי מן המציאות בה היית אמורה להיות... לא אחת ילדים בוחרים להתחפש למה שהיו רוצים להיות בפנטזיה שלהם, מן הזדמנות להביא את העולם הפנימי שלך, מאוייו, חוזקו או חולשותיו, בדרך מותרת, בדרך שכל מה שתביא לתוכה יהיה מותר וכואב לי שאני חושבת על הסיפור שאת מביאה דרך התחפושות שהושמו עלייך ובה בעת אני כל כך מתרגשת לפגוש את הילדה ההיא שהייתה פרח, שידעה בתוך תוכה שיש בה את היכולת לצמוח, להפיץ סביבה נינוחות וצבעים מחיים ומרפאים וגם אם לא חשת בזאת, גם זה חלק מהסיפור שלה, שלך. לא פשוט לגלות כמה השפעה יש לנו מאזמורגשת וחיה בתוכנו, כמה האז הזה בעצם היה גלוי, כמה השתיקה וההסתרה לא באמת הייתה הרמטיים כפי שאולי היה נדמה לנו וכמה הכיסוי שעוטה עלינו או שעטינו על עצמנו היה הדבר האמיתי אותו ובתוכו חיינו. כואב לי על הילדה שהייתה אז, כמו על זו השוכנת בתוכך, אני מרגישה בצורך לחבק אותה חזק חזק ובה בעת בעדינות וברגישות ולומר לה - אני רואה, כל כך רואה אותך והלוואי ויכולתי גם להציל אותך מהתופת הלא הוגנת בעליל, שנזרקת לתוכה... אוהבת את כול כולך, מנסה לרצות

ריגשת אותי במילותיך המכילות והמחבקות, באהבה שלך. אני בשוק מכל העניין בעיקר כי כל התחפושות מציגות בעצם את התמצית של מה שעברתי, למעט הפרח, ומצאתי תמונה של התחפושת הזאת. הייתי פרח ממש עצוב. מצאתי גם את התמונות של הערבי, מלכת הלילה והגבר, ורואים עד כמה הייתי מנותקת. ואולי מהסיבה הזאת אף אחד לא יכול היה להעלות בדעתו שהתחפושות האילו, שאף אחת מהן לא הייתה בחירה שלי, צועקות את הגהנום שעברתי. מעולם לא עלה בדעתי שגם התחפושות שלי צעקו וכמו תמיד אף אחד לא שמע. יחד עם זאת, בכל כאב ישגם משהו טוב, והטוב בגדול הוא שהם טעו בי ואני מעל לכל ספק לא שום דבר מכל מה שהם ניסו להדביק לי, אני לא הזוועה שהם טענו שאני. הם טעו בי. אוהבת אותך בכל ליבי ומעריכה ומוקירה כל מילה שכתבת לי, זה כל כך המון בשבילי ולא מובן מאליו. רוצה בשבילך מכל הלב את כל מה שאיחלת לי ובעיקר שתדעי שגם אני רואה אותך וכל כך מבינה... חיבוק אוהב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

אל תישכחי שאומרים ונהפוך הוא כלומר אנחנו מתחפשים בדיוק למה שהפוך מאיתנו חומר לחמחשבה ...אוהבת חיבוק

לא הבנת נשמה. אני ממיזמן לא נותנת משקל למה שהם חשבו עלי ולמה שהם אמרו עלי. הם כלום בשבילי, אנשים חולים ומעוותים, וממיזמן סלחתי להם, הם לא אחראיים על מעשיהם ולא מודעים להם. הכאב הוא על כך שכמו תמיד הם הצליחו להסוות את מה שהם עושים בדרך של להחצין את זה, וכמו תמיד אף אחד מכל מי שראו לא עלו על התרמית..... כך גם באוכל, הם הרעיבו אותי אבל פיטמו במתוק. לכי תגידי לאנשים שאני מורעבת כשאני נראית כמו הר אדם ושוקלת פי שתיים מימה שאני שוקלת היום..... מי יאמין לי?.... לא העזתי להגיד כלום כי לא היה לי סיכוי שמישהו יאמין..... וגם אני אוהבת, חיבוק, שלך - מציאות אחרת

התמימות התפוגגה והיופי הפך לכואב קוצני ומאכזב היום את בוחרת... למה היית בוחרת להתחפש? לכי על זה יקרה הכי טוב בשבילך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

תודה על המילים החמות, על "התוספת" לניק שלי.... ריגשת אותי עד דמעות. ולשאלתך, במחשבה ראשונה עלה לי ליצן אבל האמת היא שאני לא רוצה להתחפש למישהי שמחה כמו ליצן אלא רוצה להיות שמחה ולא מצליחה בשום אופן. כאמור היה לי קשה מאד לשים על עצמי איזה שהוא אביזר פורימי. התנתקתי כל הערב גם בגלל זה ואולי בגלל זה והבנתי את זה רק לאור השחזורים. והפרדוקס הוא שאת התחפושת הכי "הזויה" גיליתי רק אתמול. הם חיפשו אותי ל"אישה" או "גברת" באחת הכיתות הנמוכות ביסודי, ג' או ד'. כבר הייתי אישה עם הרבה "ותק" בגיל הזה והיום אני לא מצליחה להיות אישה כמו כל הנשים או בכלל.... גם קשה לי להכיל את זה שאני אמורה להיות אישה לפחות לפי גילי..... זה מן הסתם אחד הדברים היותר כואבים בחיים שלי היום..... שוב תודה, שלך - מציאות אחרת

הופס זה צובת לי כמה את צודקת כמה זה נכון אומר לך לא התגעגעתי לא קרובה לא רחוק לילדות שלי אבא של אבא שלי מאחל לי בעל כמו אבא שלי הזבל כמוהו איזה מניאק דבר ראשון כל הילדות שלי היה לי לא ילדות ולא חיים נפלתי אבל לא קמתי לא הצלחתי ניסיתי אתחלתי להילחץ לא ידעתי מה לעשות ראיתי הייתי מוכנה להשאיר את הילדות מאחור בחיים לא לבשתי תחפושת בפורים אבל כן לבשתי את תחפושת של לא להיות אני ולא להראות את עצמי בשטח במלחמה כמו במלחמה בדרך הטבע, מלחמה גובה מחיר יקר של הרוגים ופצועים, שכול ויתמות יש לנקות את כל האזור מזרועות הטרור ששילח לתוכו מי שהיה זה ששומר עלי זה שמגן עלי זה שנותן לי להיות אדם לכך לי את זה בכוח הכוח של כולי מין שיהיה לך בהצלחה את גדולה מהחיים