טריגר

מעולם לא חשתי שמותר לי לרצות משהו בפשטות, מבלי שתהיה לי סיבה טובה לכך. מעולם לא הרגשתי שיש לי זכות אמיתית לסרב לרצון או לצורך של האחר {וכשאני מעזה לפעול בהתנגדות, האשמה חודרת לכל נים ונים מגופי ונפשי ומחסלת את קיומי הפנימי}, מעולם לא חשבתי שאני יפה. מעולם לא הבנתי שזה באמת בלתי אפשרי להיות בו זמנית גם ילדה וגם אישה, מעולם לא הצלחתי לסרב לתביעה שלו שאאמין בו זמנית שלא קרה כלום ובה בעת ששאתחייב לשבועת השתיקה, מעולם לא יכולתי להתבונן על הגוף שלי ולחוש חיבור והזדהות עימו, מעולם לא הצלחתי להתגייס עבור הגוף שלי, מתוך תחושה שהוא ראוי לטוב אמיתי ומלא, מעולם לא קלטתי מה זה אומר: "הגוף שלי", מעולם לא האמנתי שאני מסוגלת לפגוש את מכלול חלקיי בו זמנית ולאפשר להם מרחב של חיים בתוכי, מעולם לא נפרדתי ממקור ההשרדות שלי - מנגנון הניתוק המוטמע בי, מעולם לא העזתי לחשוף עצמי בפני האחר, מבלי שהפחד יכריז בתוכי ויזהיר אותי, שהנה עוד מעט ואפגע. מעולם לא הצלחתי לדבר את עצמי באמת מבלי לחוש לאחר מכן אשמה, מושפלת, חלשה ונעדרת זכות קיום, מעולם לא קיימתי יחסי מין, בוואריאציה כזו או אחרת – מתוך רצון. מעולם לא הצלחתי לחוות הנאה תוך כדי קיום יחסי מין, זה תמיד נע בין חוסר תחושה וניתוק מנותק במיוחד, לכאב חודרני, דוקר וממית, אשר חיסל את היכולת שלי לנשום, מעולם לא נתתי מרחב אמיתי ומלא לתחושת היתמות שמאז ומתמיד קיננה בי, מעולם לא חשתי צורך לנקום במישהו, מעולם לא חוויתי תחושת קנאה, מעולם אושרו של האחר לא איים עלי, מעולם לא הרגשתי שאני שייכת לי, מעולם לא הרגשתי שיש דבר כזה שנקרא אני, מעולם לא גיליתי לאיש איך נראה ומרגיש לילה אחד מלילות חיי, מעולם לא נפרדתי מהצורך להסתיר ומתברר שהניסיונות להיפרד ממנו, תמיד מסתיימים בהגברת כוחו, משמעותו והכרחיותו בתוכי, מעולם לא העזתי להטיח אשמות באנשים שפגעו בי וגם מול אלה שכן הבעתי את חוסר שביעות רצוני מהם ומהתנהלותם מולי, תמיד הסברתי להם למה אני מבינה אותם ושבעצם איני כועסת. מעולם לא העזתי לפגוש את התינוקת / הילדה / המתבגרת ההיא, לא ברמת הפרטים ובטח ובטח לא ברמת הרגשות. מעולם לא חשבתי שההיא שבפנים, ראויה ליחס חיובי כזה או אחר. מעולם לא חוויתי תחושה אחת בשלמות, לא משנה איזו ומתי, תמיד זה מרגיש חצוי, מופרד, מושאל ולא אמיתי, כלומר, לא באמת שלי, איני זוכרת מצב בו הרגשתי שהגוף שלי הוא אכן שלי ושיש לי בחירה למי ואיך לתת אותו. מעולם לא ראיתי בגוף הארור הזה פרטנר לברית משותפת, תמיד הוא כרת בריתות ונשבע שבועות ושתק שתיקות בשביל או עם - אחרים, מעולם לא חשבתי שמגיע לי, מעולם לא הרגשתי שאני באמת באמת ראויה ליחס אוהב וחם, וכשיחס שכזה מופיע ממלאת אותי תחושה כאילו השגתי אותו במרמה, שהרי אם היו יודעים מי אני באמת במקרה הטוב היו בורחים ממני ובמקרה הרע היו ממגרים את קיומי, עובדה ש... וש...וש... מעולם לא שכבתי בחוף הים בעודי רפויה ואפשרתי לגופי ליהנות מהשמש החמימה, מבלי שתלווה אותי תחושת דריכות והתכווצות פנימית ופיזית. מעולם לא חשפתי את דמותה של אימי, כפי שהייתה ועודנה – באמת, מבלי להיענות לצורך הכל כך בסיסי שבי, הצורך להגן ולגונן עליה מפני האמת, עלי מפניה. מעולם לא הצלחתי ליצור רצף בחוויית האמון שלי כלפי הזולת. מעולם לא התבוננתי ברצף על חיי, מעולם לא האמנתי שבאמת באמת יש מי שרוצה לפגוש אותי, תמיד זה חלקים, דמויות שאולות, מנסה לרצות של... מעולם לא אפשרתי לאלו שהם חלק מחיי, להכיר ולפגוש את חיי במלואם, כלומר תמיד תמיד יש חלקים ממודרים ולא רק ביחס לעברי, אלא גם ביחס לנקודת ההווה שלי. מעולם לא התבוננתי בראי והרגשתי שאני מזוהה ואוהבת את מי שאני. מעולם לא וויתרתי על הזכות שלי להביע בפני חלקים ממני, או באמצעות כתיבה או באמצעות ציור או במחשבה, מעולם לא חשבתי שהעולם הזה לא יכול להציע לדיריו טוב, טוב אמיתי ומורגש, מעולם לא חשבתי שאני ראויה להיות חלק מהטוב הזה, מעולם לא חשבתי שאני יכולה באמת להיות חלק מהמציאות הזו המכונה - חיים, מעולם לא חשבתי שאנשים הם רעים במהותם, מעולם לא חשתי צורך להאשים מישהו בשריטות שלי, מעולם לא פגשתי חלקים מעברי מבלי שאחוש ביזיון ובושה, מעולם לא האמנתי שאפשר למלל אירועים שאין בהם מילים, מעולם לא דמיינתי את עצמי מפרה את שבועת השבועות, מעולם לא חשבתי שיבוא יום וכל כך אשנא את עצמי עד לכדי מצב שהרצון היחיד שהתקיים בי יהיה מיגור וחיסול תופעת מנסה לרצות מן העולם, מעולם לא אפשרתי לכאב לדבר מתוכי ללא תחושה שאני חייבת לשלוט בו ולעצור אותו. מעולם לא יכולתי לראות את עברי המפוקפק דרך אותן עיניים שאני מתבוננת על הזולת. מעולם לא חשפתי חלקים ממני מבלי שאחוש אשמה. מעולם לא האמנתי שיש אדם שיכול ורוצה לפגוש אותי, על כל המכלול שבי ושל חיי – באמת. מעולם לא העזתי לנסות ולהאמין שמותר לי להפר את השבועה. מעולם לא בכיתי עלי. מעולם לא חוויתי חמלה עצמית. מעולם לא האמנתי שיש סיכוי שהוא יסלח לי, מעולם לא הצלחתי לפגוש את האמת של חיי ברצף, מעולם לא הרגשתי שיש בעולם הזה מרווח נשימה שאני יכולה לנשום בתוכו, מעולם לא הסכמתי להודות בפני עצמי שאני חלק מסטטיסטיקה כזו או אחרת, מעולם לא חדלתי מלפחד ממנו, מעולם לא הפסקתי להרגיש שהפחד ממנו ממשיך לנהל אותי עם אלו שבאו אחריו, מעולם לא הצלחתי לנשום את עצמי באמת, מעולם לא נפרדתי מהידיעה שבאמת באמת אין לי זכות אמיתית להיות חלק, מעולם לא הפסקתי להאמין לו שאני עושה הצגות, שאני מקור הסבל של חייו, שהכול עניין של רצון ואני בעצם יכולה ומסוגלת להכול, שהרי אפילו הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה" ושבעצם בעצם אני סתם אחת שעושה את עצמה, מעולם לא יכולתי לחוש את אותן תחושות שברור לי כי הייתי חשה, אם רק הייתי משהי אחרת, מעולם לא העזתי לקרוא לילד בשמו,

כואב, כואב נורא לא יודעת איך להתחיל ולומר לך משהו קודם כל קבלי חיבוק אוהב ותומך...... הלוואי ויכולתי להיות שם בשבילך את יכולה לתת לי אפשרות?? לנסות אפילו?? מצטערת שכואב נורא ושמחה שהעלית הכל על הכתב מאחלת לך דרך עליה והצלחה ברוכה אושר עושר ואהבה כנה שתזכי ותחושי רק דברים טובים מכל הלב מתמודדת

אני כל כך מודה לך על הרגישות, ההתבוננות, השותפות והרצון שמורגש כאמיתי - להיות. אין ספק כי מילותייך מעידות על הכוח האמיתי שמתגלה מתוכך ואני כ"כ מקווה שאת מצליחה להפנות אותי גם פנימה - אלייך. ערב נינוח ומחבק, מנסה לרצות

קראתי את כל מילותיך עד הסוף. התכווץ לי הלב לקרוא את הדברים שכתבת, כל כך הרבה סבל יושב עליך. בעיניים שלי עשית קפיצה ענקית קדימה מעצם העובדה שהעלית על הכתב כל כך הרבה כאב ורגשות שלך בכזאת כנות ובכל כך הרבה עוצמה ואומץ. להגיד לך שאת ראויה לכל הטוב שיש בעולם הזה, לטוב ביותר ומעבר, ישמע כקלישאה רדודה, למרות שאני מאמינה בזה בכל ליבי. ויחד עם זה אני אומר דבר אחר. את מדהימה ואמיצה וענקית בעיני, כולך לב ענק ואוהב. אני רוצה בשבילך בכל ליבי שתרגישי מעמוק עמוק בפנים שאת ראויה לכל מה שאת רוצה בשבילי ובשביל כל אילו שאת אוהבת. את ראויה לכל מה שאת מאחלת לי ולכל מי שאת אוהבת ועוד הרבה יותר מיזה. בעיקר אני רוצה בשבילך שתפנימי שאת כל הטוב שאת רואה בי ובעצם בכל אחת ואחד שבהם את רואה טוב, כל הטוב הזה קיים גם בך, אחרת לא היית יכולה לזהות אותו באחר.... אוהבת אותך יקרה ומחבקת בכל ליבי. שלך - מציאות אחרת

תודה!!! תודה שאת - את, תודה שיש בך את הכוח והיכולת לראות בי את מה שאיני מסוגלת לראות, תודה שבאמת אכפת לך. שולחת לך את המילים בחזרה, רק כי כתבת בצורה כל כך מדויקת את מה שאני מרגישה כלפייך... חיבוק גדול ואוהב, מנסה לרצות