הכאב שבליבי

שרית חדד: http://www.youtube.com/watch?v=oXzjY4EHJB4&feature=related מה שהיה לא יחזור עוד לעולם זה כואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה אולי יותר מסתם משבר זה גורל שנפל עלי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע די ------------ עד מתי אלוקי?? יגור העצב בתוכי?? הכאב שבליבי הוא כאב שבנפשי פוגע די------------- כמה עוד אלוקי??? לא רוצה להיות לבד הרחוב נדם מבני אדם אף אחד לא מבין אותי ומחר זה עוד יום יום רגיל וכמעט שגרתי אם בשמים נשמע קולי ורק ממעל יבוא עזרי אדון עולם תחוס עלי אני בוכה לך אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה שזה תופס אותי מציאות, את אמרת לי שלבד זו בחירה אולי את צודקת אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להפריד בין חיי המאושרים לכאבים האין סופיים כאילו בכל רגע שטוב לי העצב והכאב חייבים להיכנס ולכן קשה להיות איתי אני מפחדת להכביד על אנשים אבל מאודד צריכה אותם שיהיו לידי בכאב ובחלל הענק שיש לי ועכשיו חברתי הטובה- הולכים להציע לה נישואין ואז אני נשארת בכלל בודדה מפחדת להכיר חברות חדשות וכולן סביבי נשואות הם נישאו יותר מידי מוקדם ונשארתי... לבד..... אני לא מרגישה שאני יכולה להעלים עין מהמקרה שקרה לי לכל מקום הוא חייב להיכנס אוףף וזה בעצם לא רק הלבד- זה הרבה יותר מזה אני מחכה ללכת כבר למטפלת שלי אני חייבת לפרוק ולהבין מה קורה ואני יכולה להבין דברים רק כשמדברים עליהם שאשאל ויענו לי שישקפו לי את המציאות... לבד זה הרבה יותר קשה לעשות זאת שבת שלום מתמודדת

מתמודדת יקרה, מאד מבינה את הרעיון שגם בטוב הכאב חייב להיות נוכח. מבינה ומזדהה. מכירה את התחושה הזאת מעצמי במובן העמוק של העניין. דוגמה חזקה לזה משלי היא שאני לומדת להתחבר לגוף שלי דרך תנועה ובריקוד. אחרי חודשיים וחצי שאני ממש מתמידה בריקודים הצלחתי להשאר מחוברת ערב שלם ובכל זאת ולמרות שממש שמחתי שזה קרה סוף סוף, יצאתי מישם בוכה, כמו שחרור אדיר של כאב שנאגר בתוכי תוך כדי הריקודים. זה קורה וזה נכון, ויחד עם זאת החיים הם בזרימה כל הזמן, הכל נתון לשינויים ובעיקר הכל אפשרי אם רק מעיזים לרצות והשמיים הם הגבול. באשר לחברות הטובות שהתחתנו והחברה הנוספת שעומדת להתחתן, חברות לא מסתיימת בגלל נישואין. אפשר להיות חברה של אישה נשואה גם אם את לא נשואה. כשמתחתנים רק הסטטוס משתנה, אבל החיים ממשיכים וכל אחד צריך גם חיי חברה. בעל לא הופך להיות תחליף לכל החברות שהיו לאישה לפני החתונה, וגם אישה היא לא תחליף לחברים של הבעל מלפני החתונה. זה אולי קצת אחר כי הן נשואות, אבל החברה לא משתנית בגלל שהתחתנה וחתונה היא לא סיבה לסיום של חברות אמיתית. בהרגשה שלי אולי את מרגישה לבד בגלל אופי ההתמודדות שלך והבעיות סביב מציאת בן זוג. מה שקרה חלף. הוא לא ישכח ולא ימחק, אבל המטרה היא שתלמדי לחיות עם זה ולנהל את חייך יחד עם מה שקרה לך ובעיקר שתדעי לא לאפשר למה שקרה לך לנהל לך את החיים. את לא הפגיעה, את רק ניפגעת והפגיעה היא חלק מימך וחלק מהאירועים שקרו לך בחיים. יש גם אירועים טובים שקרו לך. תאחזי בהם ותני להם משקל כדי שהם יהוו כמעין קונטרה לדברים הקשים שגם קרו לך. מצטערת שלקח לי זמן להגיב לך, לא קל לי בהמעטה, פיזית, וגם רגשית.... שיהיה קל יותר. שלך - מציאות אחרת