אולי טריגר

כותבת ברגע קטן של אומץ. נעלמתי קצת ונאלמתי המון וגם לעצמי. איבדתי את הבטחון לשתף בכאב ובמה שעובר עלי. אני יודעת שאפשר אבל לא מרגישה בטוח. שיתוף בכאב ברמה מסויימת הוא תקין ונכון, וכשעוברים את הגבול, ואין לי מושג מהו, או איפה הוא עובר, המכה כל כך כואבת. דחיה וכעס עוצמתי הם המענה. חוויתי את זה יותר מידי ולא רוצה עוד. משותקת ולא רוצה להעיק על אף אחד. לא מרגישה שייכת לשום מקום. הכאב מפריד ביני לבין כולם והכל. אין לי מילים יותר, גם נגמר האומץ. מציאות אחרת

אני חושבת שבתוך תוכינו אנחנו יודעים מה הגבול .... חשוב שתוציאי ולפעמים שהכאב מאוד גדול כדאי לכתוב לשפוך על דף ואחר כך אפילו לזרוק אבל להוציא ...כשאת עם עצמך אין גבול אין בעייה של צורת ביטוי או מלל הכל מותר .... תלוי איפה לחברה טובה אפשר לספר בגבול יכולת ההכלה שלה וניתן להרגיש בזה , בפורום הייתי כותבת אבל ללא פרטים שיזהו אותי אחר כך עם הכאב . בכלל הגבול נועד לשמור עלייך לא על האחר כל אחד אחראי על עצמו ואם זה כבד לו או קשה שלא יקרא או יגיב ...ועוד דבר חומד תזכרי שכולנו מגיבים מהמקום שלנו ושום דבר גם שזה נכתב אלייך לא בעצם קשור אלייך באמת ....אז אל תיקחי אף תגובה אישית גם מהאנשים שניראים לך שהם אלוהים והם בריאים כל אחד והשריטה האישית שלו . חומד אוהבת אותך יקרה שולחת חיבוק לעידוד ...והדרך כואבת אבל את צועדת בה בנתיב החדש והמיוחד לך קחי אותו למקומות מדהימים אם תקווה ואמונה שבדרך הזאת את תיראי גם את הפרחים בצידי הדרך ולא תיפלי לבורות ....את כואבת אבל תזכרי כאבת לפני רגע אז הכאב עבר ...ועכשיו את כבר לא . ושוב יקרה מתוקה חיבוק אוהב אוהב מכל הלב

קראתי את מילותיך המון פעמים היום, והן כל כך חמות ומחבקות, מלאות הבנה, פשוט חיממת לי את הלב, ומאד ריגשת אותי.ובכל זאת לא הצלחתי למצוא מילים ראויות ולהגיב. גם עכשיו עדיין לא מצאתי. ברור לי שעובר עלי משהו, אני לא מוצאת את המילים למלל אותו אפילו לעצמי, יודעת ולא יודעת מה קורה ואין לי מילים. כולי מכוווצת ומשותקת. מן הסתם לא מסוגלת לכתוב גם לעצמי, פשוט נינעלתי. ומה שאחראי לזה הוא פחד נטול מעצורים וחסר שליטה. שוב המון המון תודות על המילים החמות והחיבוק. אוהבת אותך המון המון ומחבקת מעומק ליבי. שלך - מציאות אחרת

מצטערת על הכאב הקשה ושאת מרגישה שנגמרו בך האומץ והכוחות להמשיך.. שולחת לך מילים של תקווה וחיבוקים חמים סמויה

תודה נשמה על המילים החמות. זה לא שאין לי כוח להמשיך. אין לי כוח בכלל ובעיקר נאלמו המילים, ניכנסתי לאלם ולדום שתיקה. תודה על החיבוק וחיבוק גם לך, שלך - מציאות אחרת

אהובה שלי, אני יודעת שמכתב הזדהות אינו תמיד מנחם כאשר הכאב גובר... לכן שולחת לך חיבוק ואני בוכה איתך בכאבך חיבוק נוסף אפרת

תודה רבה על המילים החמות והחיבוקים. אל תבכי, גם אני לא עושה את זה. פשוט נאלמתי, אין בי מילים יותר. סוג של שיתוק מורכב ופנימי מיתוך פחד. שולחת גם לך חיבוקים שלך - מציאות אחרת

טוב לראות אותך כותבת אני יודעת שצריך אומץ אני מבינה ויודעת צר לי על הרגשות הקשים צר לי על הבדידות ותחושת החוסר שייכות את לא מעיקה אל תפחדי לתת לעצמך מקום מגיע לך ואת יקרה כאן מאוד!!!!! שולחת חיבוק מחזק אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

קראתי אותך המון פעמים ולא מצאתי מילים לענות, למעט להגיד לך תודה רבה על ההבנה והחיבוק והמילים החמות. אני מנסה לעבוד על חיבור, והכל הוא בבחינת מובן מאליו אצל כולם, ואצלי זה כל כך קשה ואחר ובכלל לא מובן מאליו, שלא נאמר גם לא קיים בכלל. צריך ללמוד לייצר את החיבורים האילו לגוף, לנפש, לנשמה, למהות האותנטית שלי ולאפשר לו להיות. אני מרגישה שקשה לי להיות אותנטית בזה עד הסוף וציצד שני האותנטיות היא הריפוי והתרופה לרגשות הכל כך קשים שמתחתיה. אני במין מבוי סתום, והכל בסופו של דבר מתנקז ללא שייכת ולא מובנת ולא חלק ובעיקר כל כך אחרת ושונה, וזה הכי כואב. מעבר לגהנום הזה, שהוא לא בחירה שליבכלל, נוספה עוד "מתנה" שמנתקת ושוברת את החיבור הכי אמיתי שלי לחיים ולהוויה שלי. הכל לוקה בחסר ובעצם איננו ברמות שמשתקות אותי. חיבוק בחזרה. מאד הייתי רוצה שתגיבי למילותי אם אפשר. שלך - מציאות אחרת.