צריכה עזרה....נואשת!

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

23/09/2005 | 15:48 | מאת: נואשת

לפני מספר שנים עברתי הטרדה מינית, שמרתי את זה בפנים במשך שנים ורק לפני שנתיים דיברתי על זה לראשונה עם חברה. אני מפחדת לפתוח בקשר עם בחור, מצד אחד אני רוצה את החום והאהבה, את החיבוק והליטוף, אך מצד ני זה מגעיל אותי, המגע הגברי בגופי ואני גם מפחדת להיפגע. הברתי אמרה לי שאני צריכה לדבר עם איש מקצוע, ואני יודעת שהיא צודקת מצד אחד אך מצד שני אני מפחדת להיפתח כך בפני אדם זר ולא יודעת אם יהיה לי נוח לדבר על כזה דבר עם אדם זר שכלל לא מכיר אותי, ואני גם חוששת לפתוח פצעים ישנים, שאמנם לא הגלידו לגמרי אך הם גם לא בדיוק פתוחים מה לעשות?

23/09/2005 | 17:55 | מאת: ליאור

אני מאד מבינה את ההרגשה שלך. הפחד לשתף, תחושות האשמה שמתלוות לפגיעה מהסוג הזה... החשש שמישהו ידע, ומה יגידו, אני גם מאד מבינה את אי הרצון לגשת לטיפול, הטיפול תחילתו בתהליך מתיש מייגע מתסכל לפעמים של מתן אמון מחודש בבני האדם, אותו אמון בעולם שאובד העקבות התקיפה המינית. ורק לאחר שנבנה אמון מסויים בינך לבין המטפלת, רק אז למעשה מתחיל הטיפול. אולי הפגיעה בך מרגישה לך מינורית לא רצוי להשאר לבד עם התחושות הקשות, ששבות ועולות בכל מיני הזדמנויות בחיים. מאד מומלץ מניסיון לגשת למטפלת טובה מוכרת אמפטית. ולמרות שהטיפול הוא לא תהליך פשוט, מניסיון אני אומרת לך, שאחרי זמן מה, כל הטראומה שעברת תשב אצלך במקום אחר ולא תגזול אנרגיה, שאפשר ורצוי לתעל למקומות אחרים. בהצלחה רבה, ואת מוזמנת להישאר, יש לאופיר קפה משובח... ליאור

27/09/2005 | 23:31 | מאת: נואשת

שוב שלום, לקחתי מספר דרך קופ"ח ואני מפחדת להתקשר.... היית פעם בטיפול? אשמח לקבל המלצה... רוצה לצאת מהמצב הזה, כל פעם שאני חושבת שאני בסד והמשכתי הלאה המציאות מכה בי בפנים ואני מנסה לשכנע אותי שאין למה לדוש בזה, כבר עברו איזה 10 שנים, אבל אני לא מצליחה, זה בלתי נשכח...וכואב

23/09/2005 | 18:54 | מאת: שחף

היי נואשת ברוכה הבאה ההחלטה ללכת לטיפול היא לא קלה. המחשבה על זה שתשבי מול בן אדם זר ותספרי לו את הכל על עצמך, גם על הדברים הקשים לך ביותר ללא ספק מעוררת חרדה וספקות... אך למעשה הדבר שונה במציאות... כשאת באה לטיפול את והמטפלת (ואומרים שלנפגעות עדיף ללכת דווקא למטפלת ולא למטפל) קודם כל צריכות להכיר אחת את השניה. לא נכנסים מיד למים העמוקים... את מספרת את הדברים בקצב שלך, מתי שנוח לך וכמה שנוח לך... למעשה אחרי תקופה מסויימת המטפלת הופכת עבורך לאדם הכי קרוב או כמעט הכי קרוב בחיים שלך ואז את כבר לא מספרת שום דבר לאדם זר. את מספרת את הכל לאדם קרוב, תומך ומבין, שיכול להכיל אותך הרבה יותר טוב מאנשים אחרים. הטיפול הופך עבורך עם הזמן למקום בטוח ומוגן.

24/09/2005 | 18:52 | מאת:

ברוכה הבאה... מוזמנת להשאר ולהיות חלק מאיתנו... מקווה שעם הזמן גם תוכלי להרגיש פחות נואשת... המשיכה והדחיה למגע...לחיבוק .... הצורך להיות נאהבת ואוהבת הצורך באהבה זהו צורך בסיסי... וטביעי הוא שתיהיה זקוקה לו אבל גם שיעלה בך פחדים וחששות... וגם תחושות אחרות...לא פשוטות... להיות בטיפול ... הבנות כאן שחף וליאור אמרו דברים מאוד חשובים ביחס לטיפול ולמשמעות שהוא מקבל כאשר נמצאים בתוך התהליך... להגיע להחלטה להיות בטיפול... להרים טלפון למטפלת... להגיע לפגישה ראשונה....וגם לשנייה... אומרים שזה חצי מהטיפול... ההכרה בכך שאני זקוקה עזרה... הדרך והמחשבה עד לבקשת עזרה.... הדרך הזו דורשת הרבה מודעות וכנות עם עצמך... שהיא ההכנה לטיפול... ברגע שאת חושבת על כך...זה כבר מסמן שאת בדרך.. מקווה שתמצאי גם את האומץ לעשות צעד נוסף... בהצלחה אידה