רק עכשיו

אני מתחילה לספר לאימי מה בעצם קרה לאט לאט אני מקווה שהיא תתמוך בי כי התמיכה שלה מאוד חשובה לי כל הזמן רציתי את התמיכה וההכלה שלה ומשלא קיבלתי רציתי להתאבד וניסיתי והמצב התדרדר יותר לכן זו הסיבה שהלכתי לטיפול תרופתי- לא הצלחתי לשלוט על כך, כ"כ רציתי תמיכה מהבית אבל היא ואבי לא יכלו לתת לי כי הם היו בשוק מוחלט אבל עכשיו שנוצר נתק בינינו- בין המשפחה של אחותי לבינינו נתק שנמשך למעלה מחצי שנה אפשר קצת לנשום ולנסות לגעת במה באמת היה שם אני מנסה שוב- מתחילה עם אמא לפתוח יותר את החסום ביותר לתת לכל החששות שלי לצאת למי שאני הכי מפחדת ממה שתגיד אם אדע שהוצאתי הכל וממשיכים להיות לצידי אאמין שזה אונס באמת מוחלטת.. אני מתחילה להפנים את הכאב באמת הזו.. חייבת לצאת, אשתף אתכן מה קרה דעתכן חשובה לי לא פחות.. סמויה כשתוכלי תספרי את הסיפור עם הכובע...

לא רוצה לבאס,אבל קחי בחשבון שאולי לא יתמכו בך. לא תמיד תומכים, לדעתי זה נדיר. יש כ"כ החשכה של הנושא והתייחסות לנושא כמוקצה וניסיון להפוך את האישה לאשמה, שזה ממש בעיתי רוב האנשים מנסים להתנער מנגיעה במקרים כאלה ולא מבנים אפילו. מזכיר לי את היחסים להומולסבית,למרות שזה משהו אחר, אבל עדין,המשותף זה חוסר קבלה. לדעתי הגברים מנסים יותר להסתיר את זה כי הם מרגישים בד"כ אשמים גם אם לא עשו כלום, אם הנשים היו יותר פתוחות לנושרא, מדברת על נשים ממשפחות של נפגעות,אז הבעל היה אולי יותר תומך, כי בד"כ האישה יותר דומיננטית בקשר זוגי וכך הדיעה שלה תשפיע על הבעל .זו דעתי בכל מקרה.

מנסיון, האימהות לא ממש תומכות אלא מתחמקות מהכלל טוב, זה במקרה שלי גם לי אין תמיכה מאימי ולא רק בזה, אלא בכל תחום של החיים בואי נגיד שהיא התנערה ממני לגמריי כיום הקשר הוא טלפוני בעיקר וגם אחת ל... יקירתי, אל תשימי על מה שאמא שלך חושבת וגם כל אחד אחר שאולי זה לא היה אונס אל שכנעי את עצמך בזה בגלל מה שהם משדרים לך לשתוק! עצם השתיקה שלך היא סידור נוח לכולם למה צריך בעיות והתעסקויות מיותרות וגם הבושה שבפרסום הדברים וכל זה גובה מחיר יקר אך ורק ממך אף אחד מהם לא נמצא בתוך הבשר שלך כדי להרגיש ולהבין מה עבר עלייך ומה עובר עלייך נוח לכולם לשתוק וגם לאמא שלך, בין היתר נשמע מאוד מוכר אבל את צריכה ללכת עם האמת שלך ולהתחזק מבפנים ולהפריד את האמת שלך מזו של האחרים ואם אימך לא מוכנה לתמוך בך רגשית אז על דרכיכן להיפרד את צריכה לצאת לדרך חדשה , בלי הגב והתמיכה שלה כי גם ככה לא תקבלי כלום! אגב, לגביי הסיפור עם הכובע אני מחפשת מילים לסיפור ההזוי הזה.. אני עוד אשתף בהמשך.. סמויה

וזה בהמשך לסיפור על השכנה שניתקתי איתה קשר לאחרונה בעיניי היא רמאית נלך להתחלה... הכרתי אותה נראתה לי אישה מקסימה! שאני חייבת להיות חברה שלה אז אני התחלתי איתה וכך נוצר קשר כי גם הילדים היו בגן משותף.. ושם ראיתיה לראשונה.. ואחכ גיליתי שאנחנו שכנות ואיזה יופי! בתקופה ההיא עבדתי במשרה מלאה אז ילדיי היו בצהרון יומאחד כאשר אספתי את בני משם לראשו כובע של ספיידר מן שאינו שלנו שאלתיו והילד אמר שט', הבן של השכנה נתן לו אותו בגן.. אוקיי אז אמרתי שנגיע הבייתה נחזיר להם.. וכך היה, הם בדיוק היו בחצר אמרתי לה כך וכך והיא הזדרזה להגיד "וואיי .. כל היום חיפשנו את הכובע בגן... וכך וכך.." יעני, עשתה לי נקיפות מצפון וגרמה לי להרגיש לא נעים. לקחה את הכובע בשמחה ונכנסה... אוקיי, חולף יום או יומיים ואני מקבלת טלפון מבעל הצהרון" תקשיבי, בנך יצא מהצהרון עם כובע כך וכך..?" אני: " כן, אבל זה היה של השכנים שלי והחזרתי להם.." הוא הפתיע אותי ואמר שהכובע בכלל שייך לילד בשם אסיף מהצהרון ושהוריו דורשים את הכובע חזרה, זה כובע מיוחד מארהב וכל זה.. אוקיי, מעננין איך קרתה טעות, אגש לשכנתי ואביא אותו עוד היום, כי בטעות מסרתי אותו להם... פניתי לשכנתי , אמרתי לה שחלה טעות ושתחזיר לי את הכובע כדי שאוכל להחזירו להוריי הילד. מפה זה הפך להזוי: היא מבחינתה טענה שהיא לא מוכנה להחזיר את הכובע! שזה שלהם! ואני פתאום קיבלתי פלאש שאני זוכרת בבירור פתאום שהכובע של הבן של השכנה הוא אדום מתוצרת מקומית ואילו הכובע שהיה לראשו של בני הוא ספיידרמן כחול כזה מיוחד, אחר שאין אותו בארץ. אז לדעתי היא טועה או משקרת כי יש לי זיכרון מעולה לתמונות ואין מצב שאני טועה! ידעתי בוודאות, אך לא רציתי להביכה. אמרתי לה- טוב, תביאי לי אותו ונוכיח למי הוא שייך מאז היא התחילה להתחמק, אני לא מוצאת את הכובע , אני לא יודעת איפה הוא.. ומה אני אעשה, ההורים של הילד רוצים את הכובע, ובצדק והוא לא אצלי! איך הצטערתי שנתתי לה אותו אבל איך יכולתי לדעת?! אגב, מדובר באישה מלאה בכסף, היא ממש לא צריכה כובע למה היא עושה את זה? לא ייתכן שהיא טועה, אני בעצמי זוכרת, הכובע של הילד שלה אדום ומה שאני נתתי לה , אמנם של ספיידר מן אבל אחר ושונה לגמריי. למה היא אמרה שזה שלה?! מוזר.. אחייי שבוע מורט עצבים היא בסוף נתנה לי את הכובע אבל את המקורי של הבן שלה האדום! ולא הכחול שנתתי לה, את זה היא העלימה! אמרה, יאללה נמאס לי קחי תחזירי להורים.. בתוכי שתקתי רציתי להתווכח איתה שזה לא הכובע הזה! איפה מה שנתתי לה אבל לא רציתי לפגוע בה אולי כל זה לא נעשה בזדון.. לקחתי את הכובע ולמרות שידעתי מראש שזה לא זה , למה הזיכרון שלי דיי חזק והבאתי את זה לבעל הצהרון... למחרת הוא מתקשר אליי, תשמעי ההורים אומרים שזה לא הכובע, השני כנראה אבד לילד אז תקחי בחזרה.. ואכן לקחתי והחזרתי לכשנתי והיא יצאה נקייה מכל הסיפור ועד היום אני שואלת את עצמי, איפה הכובע הכחול.. והיום אני יודעת שהיא שיקרה במצח נחושה! ושיש לה נטייה לקחת מאחרים דברים חסרי משמעות יש לה מלא כסף! אבל היא אוהבת לטמע מאחרים ושלקר אישה שיש לה ככ הרבה כסף, נכסים ומעמד לקחת כובע מילד אחר וגם לשקר אחכ במצח נחושה וכל המשחקים של ההחלפות של הכובע והתיממות למה?! פשוט זה הטבע שלה היא לא אישה ישרה נחש. ואני לא אוהבת את זה כי גם אני נכוותי מהתחבולנות המתוחכמת שלה.. סמויה

שזה אצלה. ותנסי לא להתחבר עם אנשים כאלה. אי אפשר לסמוך על כולם, על אף אחד בד"כ. מדברים כאלה צריך ללמוד לשמור על הכסף והרכוש ולא לתת לכל זר מוזר..

אני ממש בהלם, הסיפור לא מובן בכלל, למה היא עושה לך את זה?? אולי היא אישה שרוצה תשומת לב מיוחדת ממך? אולי היא ראתה שאת מדברת איתה ומתעניינת כשקוראים דברים 'מוזרים' והיא מנצלת את זה??? מעניין אבל- את לא עוד קורבן של אף אחד/ת אל תתני שינצלו את טוב ליבך ולו במעט.. את גיבורה שעשית את הצעד של הגבול המוחץ עם כל הקושי שבדבר! יש הרבה חברות שתוכלי למצוא את לא צריכה אותה... עכשיו זה ברור ומובן.. שבוע טוב עם הרבה אנרגיות חיוביות :) חברה שאיתך תמיד אפרת