כאב עמוק אולי טריגר

השבוע עבר עלי מיתוך ניסיון לשחרר את הניתוק שלתוכו נשאבתי בלי שליטה. אני כותבת במטרה לשגר את שכתבתי ומקווה שאני לא אתחרט באמצע. הרגש התחבר פתאום לתוך כאב תהומי שאין לי ממש הסבר לגודלו אלא רק שהוא מכיל אותי במקום שאני אכיל אותו..... אני מרגישה שאני עושה המון כדי להביא את עצמי לשמחה, להכניס את השמחה לתוך החיים שלי, ואני מבינה היום שזה לא מצליח לי כמו שהייתי רוצה כי בהרגשה שלי אני יכולה להרגיש שימחה ולהיות שמחה, אבל שימחת חיים לא קיימת בי. הדבר הזה שנקרא שמחת חיים שאיתו נולדים לא קיים בי יותר וזה לא מפליא לאור כל מה שעבר עלי בחיים, אבל ההכרה בזה כואבת בעוצמות לא הגיוניות. שמחת החיים הלכה יחד עם החסך באהבה שלא הייתה קיימת בחיי ואולי בזכות השינאה התהומית והייחול למותי ע"י מי שפגעו בי שבתוכם חייתי יותר מידי שנים, וזו גם הסיבה לכך שאני כל כך סגורה, נעולה, עצורה ופוחדת לזוז. מנותקת מהגוף שלי ומעצמי. ואם אני טועה מה שעוד יכול להיות הוא שהכל קבור בתוכי כאילו בתוך סרקופג' פנימי שמכוסה בשכבות על גבי שכבות של כאב מבוצר בעוצמות של סלע..... אני מרגישה שאני האמיתית קבורה אי שם עמוק עמוק בפנים ואני פשוט לא מעיזה להוציא את עצמי החוצה, לא מעיזה לנסות אפילו להיות חלק ממני, חוסמת את עצמי ולא מעיזה להיות אני עד כדי לא לדעת מי קבורה שם כל כך עמוק בפנים. כאילו שמתי את עצמי בתוך בית סוהר שהוא רק שלי........ אני עובדת כל כך קשה על חיים ועל לחיות, אבל הכל כמו התנפץ לי בפרצוף, כי אין שם כלום, אני מרוקנת לגמרי כמו זומבי. מצטערת על התוכן המעיק. מציאות אחרת

מציאות יקרה, מצטערת על התחושות הקשות שפוקדות אותך תחושות של עצב וריקנות את חשה בתוך בית סוהר אומרים? אדם בתוך עצמו הוא גר? את מצאת מפלט מהכאב הנורא בתוך עצמך וקשה לצאת משם החוצה חזרה לפעמים כי כואב נורא מקווה שלאט לאט תוכלי להתמודד עם עוצמות הכאב בלי להשתבלל ולבטן את עצמך מבפנים ואז קשה להרגיש מקווה שתרגישי יותר טוב יקרה, סמויה

העיקר של הדברים שאני אוהבת אותך וחיבוק ..... חייבת לצאת אולי אחר כך אני אשחזר .

עד כמה זה נשמע מוכר... יש משהו שהורס כל דבר ולא נותן לו להיות שמחה צרופה... כמה דיברתי על זה עם המטפלת שלי...ועדיין זה לא ברור איך אפשר לשמוחח באמת ופשוט- לשכוח את הכאב.. מאחלת לך שתתבשרי בבשורות טובות שיצליחו להשכיח ולו במעט את התהום הפעורה ולהאיר את החושך באפלה.. מחזקת אותך, יקרה אפרת

תודה לכן על האיחולים והמילים החמות, וסליחה שעונה לכולכן יחד. אני פחות מתכוונת לכאב הגדול שכרוך בפגיעה. לא מאמינה שהכאב הזה יעבור אי פעם. אני חושבת שתמיד בכל מיני נסיבות יתעורר כאב כזה או אחר שקשור לפגיעה. ויחד עם זאת אני יודעת שאנחנו לא הפגיעה, אלא שהפגיעה היא חלק מהחיים שלנו ומן הסתם יש בהם עוד דברים אחרים וגם דברים טובים. הכוונה שלי היא שאני לא מרגישה שמסוגלת להיות שמחה עד הסוף. אין בי את התשוקה הבוערת הזאת שקיימת באנשים, אין בי ת הרצון לטרוף את החיים ולחפש ולמצוא כמה שיותר דברים שיעשו טוב, דברים טובים, אני אפילו לא רוצה לצאת מהבית, טיולים לא מעניינים אותי, בילויים, נסיעה לחו"ל, כל הדברים שאנשים נהנים מהם...... אני לא רוצה כלום...... שוב תודה לכן, ובוחרת יקרה, גם אני אוהבת אותך. מציאות אחרת