טריגר לא לקרוא זה קשה מידי, הייתי חייבת....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה היה הפעם הראשונה היום שאמור להיות שמח בחיי - מאורע של מישהו מהמשפחה התארגנתי כמו שמתארגנים לארוע אני בת 15 הורי לא יכלו לקנות לי בגד חדש אז לבשתי בגד יפה של אחותי אחותי באה ואיפרה אותי, שמה רימל עיפרון שחור וסומק ומבחינתי בזמנו הייתי הילדה היפה ביותר (כיום אני מסתכלת על התמונות ולא מבינה איך חשבתי כך...) נהניתי בשמחה היה כיף... ונגמר, האורחים החלו לצאת האולם מתרוקן מאדם מתחילים לרדת גם בני המשפחה ופתאום הוא בא, בעלה של אחותי נעמד מולי על פתח הדלת של האולם עם חיוך ואמר היי השבתי לו, אמרתי שלום.. אמר לי אני יכול לנשק אותך בלחי רוצה לראות? ונתן נשיקה בלי לחכות לתשובה שאל את יכולה גם? עניתי כן ונתתי לו בלחי.. אמר בואי למטה (האולם היה בקומה ב' והוא רצה שנרד לקומה א' בה אין אף אחד וחשוך) ירדתי אחריו.. הוא אמר לי שאני יפה וסקסית ומושכת נורא ונישק אותי בפה כך פתאום דבר שעוד לא התנסיתי בו, ניסיתי להשתלב אבל הדופק הואץ לא יכלתי אמרתי לו לא אבל כזה חלש אמר לי אל תפחדי ונצמד אלי חזק עם מלא תאווה הרגשתי את כולו וניסיתי להתרחק אף פעם לא חשתי דברים כאלו לפני כן והייתי גם כן סגורה בעולם מושגים- גבר מעולם לא נגע בי... הוא נצמד אמר אל תחשבי על כלום.... אנשים יורדים מהאולם... הוא אמר לי אל תספרי: זה יהיה הסוד של שנינו אמרתי לו בסדר באוטו חזרה הבית אני מהורהרת מצד אחד מישהו אמר לי שאני יפה ומושכת וחשתי מעצמי משהו אפילו התלהבתי ומצד שני כאב אין סופי וגועל ותיעוב כך הגעתי הבית מייד רצתי למראה והסתכלתי על עצמי משתי היבטים אלו: "יפה" ומלוכלכת, טמאה בכיתי ואיכשהו עבר הלילה לבד בחדר בוכה מהורהרת, מה קורה איתי??? כך הסתיימה הפעם הראשונה לא יכולה להמשיך יותר היתי חייבת לכתוב הכל להוציא פעם אחת את הסיפור "הסוד" ששמרתי לו לבחוץ אולי זה היה טעות... מצטערת
את לא הית טמאה מעולם... הטומאה נמצאת אצלו, בסטיה שלו, ברוע שלו, בעיוות שלו, בניאנדרתליות שלו.
מצטרפת לדבריה של מתבוננת... האשמה היא בו את היית ילדה הוא ניצל את תמימותך וכפה את עצמו עלייך בסיטואציות בהן לא יכולת להגיד לא. הוא בעלה של אחותך, מבוגר ביחס אלייך עם כוח רב משלך והוא אני בדרך! ערמומית כפה את עצמו וגם נתן לך להרגיש אשמה. נשמע מוכר.. אני שמחה שאת מתחילה לעבד את הפגיעה שעברת לשחזר, לתת לה מילים לנסות להבין מה עברת.. שולחת לך חיבוק סמויה
את היית קטינה והוא ניצל את תמימותך. האחריות כולה שלו, האשמה עליו בלבד. הוא המבוגר שבחבורה, והאשמה לעולם של מי שביצע את הדברים. השיתוק שלך ברור ולגיטימי. זה מצב מפחיד...... העיוות והליכלוך שלו ולא שלך והוא בכלל לא ראה אותך בכל הסיטואציה הזאת. אל תצטערי על שכתבת, זו עוד דרך לשחרר. תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך - מציאות אחרת
זה בסדר שאכתוב בסגנון זה כמה שאוכל?
אבא, רפא את ליבי השבור את רסיסי האשמה את הקול המר שבוער בנשמה אבא, מחה את הכאב כמו גשם שזולג. תסתיר את הבושה כבה את התחושה אבא, תן שמחה תן להרגיש רוגע ושלווה מנוחה לנפשי ...
כמה שהמילים המדהימות שכתבת בוערות בנשמתך רגשי האשם על לא עוול בכפך הוא אשם בהכל אני מבינה שזאת תפילה שאת נושאת אני מאמינה שעם הזמן תלמדי לה אמין שאת לא היית אשמה בכלום, סמויה
