מיואשת - זהירות

מצטערת שככה מתפרצת עם הודעה כזו אחרי שלא הייתי פה ככ הרבה זמן. מרגישה אנוכית ומגעילה. מבקשת סליחה מכולן מיואשת ממש מיואשת שנה עוברת ועוד שנה ועוד שנה ועוש שנה וככה עובר לו עשור שלם של טיפולים ונסיונות להרים את החיים שלי למעלה. יש הצלחות, פה ושם אבל בשורה התחתונה אני ממשיכה לשרוד כל יום מחדש המועקות המתחים והנפילות כל הזמן פה יש ימיפ קצת יותר שמחים מידי פעם, אבל בסה"כ רוב הזמן קשה מאד. אני לא מוצאת שום "תנוחה נוחה" בחיים. שום מצב שאפשר לנוח בו להיות שמחה ורגועה גם אם אני אשיג את המטרות שלי (מה שכמעט ואין סיכוי) עדיין יהיה לי מאד קשה ורע ממקומות אחרים להישאר ככה גם לא טוב כי רע לי ובודד לי מאד מרגישה שהחיים הם כמו מלחמה חסרת סיכוי שתמיד יהיה ככה וכל שנשאר זה לסחוב את זה עוד המון המון זמן סבל אחד גדול חסר תכלית אין לי כוחות לדאוג לעצמי ובטח שאין לי כוחות להכניס עוד אנשים לחיים שלי, למשפחה משלי ולטפל גם בהם. להיות כל החיים לבד בתוך כל הסבל הזה :-(

שקטה יקירתי, אני נכנסתי לא מזמן כך שלא הכרתיך לפני כו, אז ברוכה השבה.. שקטה, עד כמה והמילים שלך כואבות, מצערות ובמיוחד שהם גם מילותיי הרבה פעמים.. אבל אני רוצה לומר לך משהו שמשתמע מדברייך: לפי דעתי את מציבה לך הצלחות גבוהות מידי שאין סיכוי שתגיעי אליהם ובאמת לא מגיעים.. כולן כאן חוו פגיעה שהורידה אותנו לתחתית במצב הרוח ובדירבון להמשיך לצעוד קדימה וכל אחת נאבקת בכוחותיה היא להתעלות על כך ולצעוד בגאווה צעד אחר צעד.. זה מה שאני מציעה לך הורידי את רמת הציפיות שלך מעצמך תצעדי צעד אחר צעד אפילו שהם צעדים קטנים אבל הצלחת לצעוד פסיעה! ואחריה עוד פסיעה ועוד... אז תגיעי למשהו גדול מאוד שלו לא ציפית אפילו לרגע מעצמך... המאמץ הקשה הזה פועל! יקרה זה אכן קשה ומתסכל הניסיונות שוב ושוב.. שמעתי פעם ממישהו שאמר שמלמדים אנשים איךך להצליח אבל לא מלמדים איך להיכשל... מניסיונות נכשלים רק לומדים באיזו דרך ללכת ואיזו דרך לדלג.. חשבי עם עצמך מהם הציפיות שלך מעצמך? האם הם מוגזמות? כיצד ניתן לפרק אותן לתתי הצלחות, שכל דבר יהיה הצלחה 100%? חשבי אם את חושבת שמישהו מצפה ממך.. אולי ההורים? אולי החברות? ברגע שתדעי שמותר לבכות- זה לא נקרא לפול.. ולתת לעצמך להוציא את הכאב, אבל לעשות אח"כ משהו קטן של הצלחה ולומר לעצמך הנה הצלחתי.. גם אם בתחילה זה יראה לך מגוחך שאנשים אחרים מצליחים לעשות זאת ולא אומרים לעצמם שהצליחו כי עושים זאת בקלות.. תחשבי אם היה להם את כל מה שהיה לך נראה איך הם היו עושים כמוך... וכך תצעדי כל יום כתבי לך 5 דברים שהצלחת ואחר שבוע תעלי ל-10 דברים, אל תוותרי לעצמך ורק תחשבי עליהם אלא כתבי אותם על דף ותקריאי לך אותם בקול, בשלב הבא תאמרי מול המראה אני מוצלחת אני יכולה לעשות מה שאחרים לא יכולים... אני בריאה אני חזקה אני מוכשרת אני אוהבת אני מוערכת אני יצירתית........ מתוקה, אני בטוחה שאת הצלחת להתגבר על הקושי פעם אחת, את הצלחת לתת לשני כשלא היה לך קל, את הצלחת להוציא משהו שכאב לך למטפלת שלך והצלחתם יחד לעבד אותו.. כל זה לא מובן מאליו... יש בך המון עצם זה שאת מצליחה לקום כל בוקר מחדש לפקוח את העיניים לומר לעולם שלום, ללכת לטיפולים בלי ייאוש עם תקוות ורצון.. את ה-צ-ל-ח-ת!!!!!!!!! ורק תמשיכי להצליח ולהתעלות שלב אחר שלב.. חיבוק אוהב עם הרבה כוח אפרת

תודה על ההודעה החמה המקסימה והמעודדת. גרמת לי לעצור שניה את כל המחשבות השחורות ולנסות לחשוב קצת אחרת. יכול להיות שאני מצפה מעצמי להרבה מידי, ביחס לעצמי, עם כל המטענים שלי. אני רק רוצה להיות מסוגלת להיות בזוגיות בריאה וטובה וגם להיות אמא.. בנתיים אני רחוקה מאד. אני אאמץ את העצות הטובות שלך, קצת קשה להרפות ולא לרצות את הכל ומהר אבל זה לא עבד לי עד עכשיו.. תודה רבה רבה על מה שכתבת לי שקטה

את בכלל לא אנכית ומגעילה! ואת בכלל לא צריך לבקש סליחה על כלום זאת זכותך להיות כאן מתי שאת צריכה וחפצה והמקום הזה שמור לך כתמיד... ובטוחה שכולן יגידו לך כמובן, ברוכה השבה! מצטערת שאת מרגישה כל כך לבד בתוך הסבל ושאין אפשרות להכניס אנשים ננוספים למעגל שלך שאין לך את המשאבים הרגשיים להקים משפחה משלך ושאת מרגישה מתוך כך שתישארי לבד ובכן, משפחה יכולה להיות דבר נפלא ומצד שני לגזול כך הרבה כוחות ומשאבים שאין לך כרגע החיים עוד לפנייך ואני מקווה שתצליחי להתמלא בכוחות שיאפשרו לך להמשיך קדימה בחיים ולהגיע למה שאת שואפת.. לכל אחד מגיע הרגע שלו בחיים הרגע שלך עוד מחכה לך וממתין בשקט בפינה עד שתהיי מוכנה לקטוף אותו שולחת לך חיבוק סמויה

תודה על מה שכתבת לי ועל קבלת הפנים החמה המקסימה. אתן מקסימות אחת אחת, באמת. באמת אין לי משאבים לזה, לפעמים אני מרימה ידים ומוותרת לפעמים אני לא רוצה לוותר, מניחה שאני כל הזמן בתוך קו הגבול שבין 2 הצדדים. ואולי זה מה שככ מקשה, לא מוותרת ולא באמת רוצה על כל מה שמשתמע מזה (לא מדויק להגיד לא רוצה, אולי מפחדת מידי אולי לא רוצה להתמודד) שעה עם האחיינים המתוקים שלי משאירים אותי בלי טיפת אנרגיה, אז להיות אמא..? הצלחתי לסיים את הלימודים ולהחזיק בעבודה חלקית איפה שרציתי, אבל גם שם זה כרוך במלחמה בלתי פוסקת. להגיע ולא להחסיר , לעמוד בכל הציפיות והדרישות ממני, להכין בבית את כל מה שצריך. לא יודעת אם זו כזו הצלחה.. אני חולמת על חיים שקטים ממועקות ומלחמות קיום, חולמת פשוט לחיות, להנות.. מקווה שיגיע הרגע שלי, בנתיים אני הולכת ונכנסת יותר ויותר ללבד שלי ולתחושת הצריבה של הכשלון תודה סמויה יקרה שקטה