התוכן קשה לקריאה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני זוכרת איך זה הרגיש כשהיית מעליי זה היה כאילו אתה שולט בי.. כופה את עצמך עלי.... לכן נכנעתי ונתתי לך לנצח אני זוכרת את הדרך שבה הבטת בי כאשר אמרתי- לא!! אבל אתה- רק ניסית חזק יותר... ניסיתי שוב להגיד לא!! אבל לא יכולתי... משהו בי נחנק, השתתק, קפא למוות.. לכן נכנעתי ונתתי לך לנצח- שוב. אני זוכרת את הקולות שהשמעת זה היה כאילו שאתה נהנה יותר מדי בכדי לשים לב אלי... בבית היו אנשי הבית ישנים (פיזית ורגשית) הייתי צריכה לצעוק אליהם לעזרה!! אבל פחדתי.. פחדתי שהם לא יאמינו לי.. או יאמרו שזאת אשמתי.. ופשוט המילים לא יצאו מגרוני בקיצור, איני זוכרת את כל מה שעשית כי אני לא מאמינה שזה באמת קרה, כי אני לא יכולה לקבל זאת.. לכן, אל תדאג: הסוד שאמרת לי לשמור הוא אכן שמור איתי כי אני עדיין מפחדת.. אז נכנעת. ומניחה, שאני נותנת לך לנצח שוב......
מזדהה עם הקושי לקבל-לאמין שזה באמת קרה- כל השנים עד היום אני משתמשת בכוחות עדירים להכחיש את "הכל" - כך שרדתי עד היום- אבל באמת זה כבר לא משרת אותי יותר- הכאב- הסיוטים - יש עכשין זמנים שאני בוחרת כן "להסתכל" "לאמין"- זה דורש המון אומץ- הרבה הרבה כאב- אבל- אני גם מאמינה שאולי יהיה ל"ילדה קטנה" יותר שקט בפנים ושהיא פחות תפחד- אפרת- את כבר לא שותקת- את משתפת אותנו- אותי- וזה כבר הרבה!!! איתך-ינשוף
קשה לי עם זה שאני שותקת לו וקשה לי מצד שני לספר... אני יודעת ומאמינה שבזמן הנכון מתי שיהיה אני לא ישתוק יותר, סתמתי רת הפה כמה שנים טובות עוד יגיע הזמן שהוא יסבול ממני מעת ממה שהוא גרם לי... ולהאמין אני עדיין לא מצליחה כי אז באות שאלות קיום: למה זה הגיע לי? האם כל העולם כזה? מה עשיתי שנולדתי לסבל? לא ארצה לחיות בעולם אכזר... אבל בפגישה האחרונה עם המטפלת שלי היא הצליחה להחדיר בי קצת אמונה וכוח.. היא אמרה לי שנקודת ההתחלה שלי לא נכונה: שלא הייתה לי בחירה בכלל בגיל כזה ושזה לא עניין של חוק כי כך קבעו אלא עניין של בשלות מינית שבגיל כמו שהייתי לא הייתה לי והוא פשוט אנס אכזר.. אני מצליחה לאט לאט להבין, להפנים עדיין לא לגמריאבל זה מתחיל כבר להעלות שנאה כלפיו שהתאכזר בי.. זה בכלל לא ברור שאני כותבת כאן, בכך שאני כותבת אני מצליחה להפנים ובעזרתכן בנות.. תודה
בכל מילה.... נשבר קשר השתיקה וזה דורש המון כוחות ואומץ זה הזמן להתמודד בהצלחה סמויה
את אולי שותקת עדיין, אבל את עוד תדברי במובן שאת קוראת לו דיבור. את עוד תדעי את הכל ותגידי אותם בקול ובנחישות כשאת מכירה את האמת שלך ועומדת אחריה באומץ. והוא לא ניצח, את ניצחת, כי את כאן לדבר על זה והכל כבר מאחוריך. תמשיכי לכתוב ולפרוק. חיבוק, שלך - מציאות אחרת
המכתב הוא מכתב שלא ישלח אבל מופנה אליו, מה שאני רוצה לומר לו... כתבתי אותו ממזמן כאשר באמת שתקתי... אני אכן שברתי שתיקה אבל כלפיו אני ממשיכה לשמור את "סודו" שאמר ש: "הוא הסוד שלנו" ... מאמינה שבזמן הנכון לא אשמור לו טובה זו אני לא צריכה להגן עליו כמו שהוא לא הגן עלי אלא הרבה להיפך.... תודה על התגובות אפרת
זה מכתב מדהים ועצמתי עם הרבה כוח ששובר את קשר השתיקה שהוא כפה עלייך. פשוט נזכרתי, מספיק שהוא אמר לי, לך לשמור את זה בסוד, לי הספיקו כמה מילים אבל כמה כוח בפה, תראי למשל, איך שכנה שלי מסוגלת בפה להוביל אותי לדברים שהיא רוצה , רק במילים ואני מאמינה אונא מאמינה אבל לא מצליחה לסתור או להגיד לא כמה כוח יש למילים יש אנשים שיש להם כוח בפה הם לא צריכים להפעיל כוח פייסי גם בפה הולך להם והנה, את מנצחת במילים שלך את הפוגע שלך עושה ההיפך ממה שהוא אמר לך בכלל לא מובן מאליו המון כוח, אפרת יקרה! סמויה
