חטליתי

אני כותבת כאן כי לא הייתי בטוחה שתסתכלי בסוף הכתבה שוב... אני חושבת שגם אני כך - ייצא להגנתו באיזה שהוא שלב... את יכולה לשתף אותי במה עברת עם זה איך זה הסתיים...? את לא חייבת אני כ"כ פוחדת מכך ומפחדת שאעשה שטויות שאתחרט ע"כ אח"כ ועוד- המטפלת שלי טוענת שברגע שאספר זה כבר לא בידיים שלי כך שכל אחד מבין שזה אונס חוץ ממני... למה קשה לי להפנים את זה?? וכמובן שקשה יותר להתמודד מול זה... לא יודעת מה עדיף על מה- כלום לא עדיף!!!! מה לעשות? זה יעזור לי לדווח עליו? ארגיש טוב יותא אח"כ? אני חייבת לזוז ללימודים.. אמשיך אח"כ..

אל תתיחסי למה שכתבו בהודעה מעלי סתם מישהו מנסה להתסיס אחזור אלייך מאוחר יותר הערב צריכה לצאת עכשיו שולחת חיבוק

כמו שחטולית כתבה - אל תשימי לב להערה המרושעת. איני מכיר אותך, אבל ודאי שאף אחת אינה רוצה שיאנסו אותה. זאת אמירה מקוממת, ומן הסתם זה נסיון לפרובוקציה. את ראויה לאהבה. גם של אחרים, ובעיקר של עצמך. אני יודע שקל להגיד, אבל זה באמת הצעד הראשון לשיפור המצב. אני מבקש שלא תתני לאף אדם לקבוע את הערך העצמי שלך בעינייך. בטח לא לאותו אחד שהתאכזר אלייך. זכרי - את התגלמות של אלוהים בגוף בשר ודם, כמו כולנו. ולכן את מקסימה ונפלאה ואהובה מעצם טבעך. שום מעשה נורא שנעשה לך לא יפגע לעולם באלוהי שבך. מילים גדולות, אך אני מאמין בהן באמת ובתמים. להתראות יקרה, שמרי על עצמך והרגישי טוב. עמית.

קשה לי לכתוב עכשיו, יש איזה מתקן איות שמתעקש על המילה ה?נכונה? לפי ראות עיניו ואז הכל יוצא מבולבל ,, זה מקלדת של איי פד, לא ממש מבינה מה הולך כאן. רק רציתי שתדעי שאנחנו פה לצידך, ואל תתייחסי להודעות מרושעות ומטורפות של חסרי כליות ולב! ואגב, אני מכירה את הכינוי הזה , את הטרול הזה לא מהיום, אני בטוחה ששמעתי את הכינוי הזה תחת הודעות רשעיות, אל תקחי ללב בכלל.. יש פה מישהו שמתחזה לאלוהים, בטח איזה מגלומן מטרף, בוחן כליות ולב גם כן... חחחח

כמה משפט זה לא במקום..... :(

חשבתי המון אייך לנסות להעביר לך את מה שעברתי וזה בכלל לא פשוט כי הרגשות שלי עדיין בתוך התהליך גם האדם שפגע בי בא מתוך המשפחה מאחר ונפגעתי אין ספור פעמים גם בתוך המשפחה וגם מחוץ לה הגבולות היו פרוצים מכל כיוון אפשרי ומי שהיה אמור להגן עלי-הגיש אותי על מגש של זהב לפוגע,,,,, כשנפגעים במשך כל החיים מכל הכיוונים זה מלמד שכך הם החיים ושאין שומדבר חוץ מפריצת גבולות-לצערי כך קרה גם עם הפוגע הספציפי הזה , כל מה שקרה איתו -כל המעשים שלו שהוא עשה בי -למרות ההתנגדות שלי הפך לחלק משגרת חיים בגלל שלא יכולתי לעצור אותו ! לכן זה נמשך במשך כמה שנים ומבלי שיכולתי אפילו לשתף מישהו במה שקרה , באיזשהו שלב זה נכנס להדחקה עמוקה יחד עם שאר הפגיעות והמשכתי לחיות כאלו כלום לא קרה לפני שנה נכנסתי לטיפול בפעם השניה במרכז לנפגעות בגלל חלומות , פלשים קשים ועוד זכרונות שלא עלו בטיפול הראשון שלקח 4 שנים , תוך כדי הטיפול בלי להרגיש בכלל עלו עוד דברים שהודחקו בהקשר של הפוגע עם האונס המתמשך שתביני נכון-אני בטיפול בכלל לא יחסתי לזה את המשמעות הנכונה שזה באמת מה שקרה שם המטפלת שלי היא היתה זו שניערה אותי "בכוח" לפקוח עיניים ולשמוע את מה שאני אומרת לה , היא היתה בשוק מוחלט ,לא הבינה בכלל אייך אני לא אמרתי לה כלום מהרגע הראשון לגבי הנושא הזה ואני בכלל לא הבנתי מה היא עושה מזה כזה ענין-אחרי הכל זה היה עוד משהו שעברתי ,,,,,,,,,,,,,,, מאחר והוא בן משפחה הפוגע-אדם שהכי סמכתי עליו-לא נקלט אצלי בתודעה שזה מתחבר עם פגיעה , כאלו-מה? לא יתכן שמה שקרה היה פגיעה כזו עמוקה , לא התיישב לי בראש ולא במחשבות שזה נקרה פגיעה , לא , ממש לא , בהחלט לא יכול להיות ,לא יודעת למה הגנתי עליו בצורה כזו, הכל יכולתי להכיל רק לא שהוא-הוא זה שפגע בי לא פחות מכל האחרים ,כשזה התחיל לחלחל פנימה סבלתי כאבי תופת בכל הגוף ,גם עכשיו כשאני כותבת לך , יש לי רעידות בכל הגוף , מה שהמוח מצליח להדחיק הגוף משדר החוצה ,הגוף לעולם לא שכח ושידר כאבים ברמות שלא יתוארו במילים , לאט לאט ועם המון סבלנות , פגישה אחרי פגישה עם המטפלת היא הביאה אותי למצב של הבנה שזה באמת מה שקרה !!! אייך זה הסתיים? זה עדיין לא הסתיים מפני שאני עדיין לא התאמתתי עם הפוגע , עדיין לא יכולה ,הבנתי את כל מה שקרה שם הפנמתי שזה המצב וכשאוכל , אתמודד איתו פנים אל פנים עד הסוף! חומד , אין לך ממה לפחד , את היא זו שנפגעה , אני יודעת שהוא עשוי להכחיש מכל וכל מה שתגידי , מילה שלך מול מילה שלו,,,,,, אני מאמינה שאם תחליטי להתלונן עליו שזה צעד מאוד אמיץ לעשות , כבר תהי במקום שאת לגמרי בטוחה בעצמך ומוכנה ובשלה לעשות זאת , יש מלא עורכי דיו שמתמחים היום בנושאים האלה המטפלת שלך צודקת ,כל אחד מבין שאם עושים בך דברים שאת לא מסכימה להם זה נקרה אונס ,למה קשה לך להפנים? יתכן ואת פוחדת מה יגידו במשפחה? אייך תגיב אחותך? אייך יסתכלו עלייך כולם מסביבך? מה שבטוח -שזה ישנה לך את החיים שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה לפני כן יכול להיות שבפנים בתוכך קיימות כל השאלות האלה ואת פוחדת אייך ומה יהיה? את עדיין לא מוכנה לשלב הזה לכן את מפחדת להפנים כי זה אומר שאם הפנמת את חייבת להמשיך הלאה לתבוע אותו או מה שלא יהיה וזה מפחיד אותך ישנן סיבות רבות לחוסר הפנמה-בעיקר פחד אני חושבת שכרגע את עדיין לא יכולה לעשות כלום להמשיך בטיפול עד שזה יגמר ואז בהתייעצות עם המטפלת שלך תראי אייך ומה כדאי לעשות מקווה שעזרתי לך שולחת חיבוק לחיזוק ליל מנוחה

תודה על התגובה, ובעצם סליחה.. אני כ"כ מצטערת שגרמתי לך לחוות את הכאב הזה שוב כדי לגרום לי להבין משהו.. אני כ"כ מצטערת... יקרה, כמה קשה זה לשמוע שנפגעת במשפחה שאמורה להגן עלייך לתת לתמוך בך, ובעצם גרמו לנזק עצום שאת מתמודדת עימו יום יום.. ועוד לא מספיק זה גם עם אנשים מבחוץ... אוי... מותק, את גדולה וחזקה כ"כ!! אין דבר שכזה סיפור יקרה לבן אדם חחלש שקשה לו להתמודד מולו.. ניסיונות מקבלים אנשים חזקים עם כוחות כדי להוכיח לעולם שאפשר לפרוץ את הגבולות כדי ללמד אחרים לעזור להבין ולתמוך.. אהובה, זה כ"כ קשה לדעת מה שעברתי אבל הגוף והרגשות ממש לא איתי הכאב כאילו עצר - זה בגלל שאני נוטלת כדורים, הם נותנים לי חיות להמשיך הלאה לתפקד.. אבל כ"כ יש חלל בפנים, כאילו נקטפתי, מפחדת מהרגע שזה יציף אותי שוב, אני לא רוצה ליטול כדורים לנצח רק לתקופה בה לא יכולתי להתמודד יותר ורציתי רק למות, לא להרגיש את הכאב העמוק לא להרגיש את כל מה שחוויתי ניסיתי למות אבל היה בי משהו שהיה חזק ממני- ודחף אותי להמשיך לחיות אז הייתי חיה מתה.. לכן לקחתי את הכדורים.. אני לא מתלוננת אבל כ"כ קשה לחיות ולדעת שאני על כדורים.. ומצד שני הם אלה שנותנים לי חיות ולהמשיך בשגרת החיים.. אני לא מבינה את עצמי: כשקשה רוצה לחוש טוב אבל כשטוב מתלוננת שזה לא מושלם (- כי אני נוטלת כדורים וזה לא נותן לי להתמודד מול מה שעברתי אלא כאילו גורם לי לשכוח מהכל ולחיות יום אחר יום בלי שום חוויות מסעירות... אני מבלבלת את המוח.. לא יודעת מה רוצה מה שבטוח את סידרת לי את המחשבות: נתת לי להבין שזה עיניין של זמן אני לא יכולה לשלוט בזה, מתי שיהיה נכון לי אני יגלה דברים בין אם ארצה ובין אם לאו והכי ברור יישבת לי את הדברים אני לא יכולה להתלונן עליו בכל אופן עכשיו לא, זה לא מתאים כשאני עדיין מתמודדת מול להבין דברים.. אני מטפלת סה"כ שנתיים ומיתוכם רק שנה אינטנסיבית ואת 4 שנים ורק עכשיו מתמודדת.. אז מה אומר? אני דוחקת בעצמי ולא מרפה וזה הסיבה לחששות ולזכרונות שנשכחים.. אכן כל השאלות שציינת עולות במחשבתי ועוד כאלה... אבל אני יאזר בסבלנות, ייתן לי את הזמן שלי להחלים- עד כמה שרק אוכל.. תודה נשמה אפרת