עבור אידה- מתארת לעצמי שאת כבר תדעי מי אני.

כולם חושבים שהם יודעים הכל!!!! רק שאף אחד לא מבין כמה הם לא יודעים כלום! זה הופסק לפנ 6 שנים! זה נימשך 9 שנים! זה נעשה ע"י 3 אנשים! זה מרגיש כאילו זה קרה עכשיו! זה כואב פיזית ונפשית! זה חי ונימצא איתי יום יום שעה שעה ושנייה שנייה! עצבנית, מוטרדת, מדוכאת, שונאת את עצמי, לא שלמה, פגוע... מחפשת גרך להוציא הכלל!! ליפרוק! להניך את הראש על מישהו! לקבל חיבוק! וליבכות מבלי שאף אחד יראה וירגיש! לא מסוגלת להמשיךך!

שלום לך גיבורה, למרות שעכשיו מאוחר בלילה ועליי לישון, לא יכולתי שלא להגיב לעוצמת הכאב שהבעת בדברייך. שמי רחל ואני בת 21 וחצי, אני אמנם למזלי לא עברתי איזשהי תקיפה מינית אבל אני נמצאת כרגע בתקופה קשה מאוד בחיי ואני חשה לעיתים קרובות מצוקה נפשית כל כך עצומה והרבה מהתחושות שביטאת בהודעה שלך היו זהות לתחושות שאני חווה באופן יומיומי ככה שאני בהחלט יכולה להבין ולהזדהות עם המצוקה החריפה והקשה מנשוא שאת חווה. להבין את תחושת הבדידות המעיקה-שאף אחד באמת לא יודע מה את עוברת, שאף אחד לא באמת מרגיש את מה שאת מרגישה ומודע לכאבך באופן אמיתי, באופן מוחשי. שאף אחד לא מחובר ללב אש הכאב שלך. אוי הבדידות הזו כל כך קשה, כל כך כואבת ומעיקה! גם אני איני מוצאת מישהו שבחיקו ועל כתפו אוכל לבכות ושיעטוף ויחבק אותי ושיבין את כאבי באמת עד לפרטים הקטנים. יש בי הרבה כעס על עצמי ואכזבה מעצמי, הרבה עצב, חוסר אונים וייאוש ומרגישה הרבה פעמים שאין דרך מוצא, מרגישה אבודה, עייפה מהכאב ומההתמודדות איתו. מבקשת מנוח לנפשי ואין, פשוט אין. ואיני עוד יכולה. אני רוצה להגיד לך שאין איך למנוע רגשות קשים אלה כי המציאות באמת קשה וזה בסדר להרגיש ככה לפעמים. יש פעמים שצריך להרפות מהכאב כדי לצבור כוחות מחודשים. אולי למרות החושך המוחלט נמצא את האור בקצה המנהרה, נמצא את התקווה, את האושר, אהבה, נמצא את הכח והעוצמה האנושית שבנו לרפא את עצמינו, לצאת מחוזקים באמת, לרפא אחרים ולהילחם נגד הרעים כדי להבטיח שהם ישלמו על מה שהם עשו!! אולי נצליח להגשים את המיטב שבנו, אולי נוכל להרגיש סוף סוף מאושרות באמת. ואז הו אז נוכל להיות הכי גאות בעצמינו שלא וויתרנו בימים קשים ובזכות זה הגענו לאן שהגענו. באהבה, רחל

רחלי יקירתי! קראתי את המיכתב שלך בבוקר ולא הפסקתי לחשוב עליו! אין ספק שניכנסת לי עמוק ללב! אני מקווה שמה שאיחלת היתקיים!

בלי הרבה מילים, בלי הרבה הסברים אני איתך בכאב- שולחת כתף וחיבוק חם ותומך.

שולחת לך חיבוק, סמויה

אני ממש לא חושבת שאני יודעת הכל יודעת רק מה שעבר עלי אך יודעת שזה מרגיש כמו לחיות בתוך גיהנות ומרגיש לי כמו שמרגיש לך כל הכאב הפיזי והנפשי וכל השאר מה שכתבת האם את בטיפול? שם זה מקום מצוין לפרוק ולהוציא הכל החוצה כמובן אם יש לך מטפלת טובה שולחת חיבוק רך ונעים להקל עלייך

השם שבחרת לעצמך מעיד על עוצמות הכאב האדירות שאת מרגישה, עד כדי שהכל מעיק ומכביד ומייסר. הדבר האחד שאני רוצה להגיד לך הוא שאמנם את מרגישה כאילו את חיה את הכל שוב ושוב וכל הזמן, אבל זה נגמר יקרה, זה כבר לא קורה עכשיו, וזה נורא כואב שזה קרה, אבל את לא הפגיעה ואת לא מי שאת בגלל הפגיעה. הפגיעה לא השחיתה אותך ולא מחקה אותך. נשארת כמו שנועדת להיות והפגיעה שעברת היא חלק מחייך אבל לא החיים עצמם. שולחת לך כתף להניח עליה את הראש ולנוח. נסי לחשוב על מה שכתבתי לך ותראי אם את מתחברת, ואם לא זרקי לפח. איתך יקרה, שולחת חיבוק עדין אם זה בסדר. שלך - מציאות אחרת