טריגר -ארוך

הייתי היום אצל המטפלת שלי. השיחה זרמה לה והגענו שוב פעם למקום שאנו מגיעים הרבה- זה היה אונס או לא? היא טוענת שזה 100% אונס אכזרי ביותר שהיא יכולה לספור על כף ידה את מקרי האונס מסוג זה שקרה לי... (המומחיות שלה זה נפגעי תקיפה מינית) אני יודעת שזה אונס אבל ברגעים שאני מתחילה לחשוב על זה אני בורחת מזה כ"כ ומאשימה את עצמי, היא טוענת שקשה לי להפנים את זה. אני לא יודעת למה אבל אני אצלה שנה פלוס ועד עכשיו אני עןסקת בשאלה זו, אולי אני חושבת כך כי אני רואה שטוב לו ושהוא ממשיך כרגיל בחייו ורק אני סובלת מיסורי מצפון, אשמה ושאר נזקים נפשיים.. אני זו שלוקחת כדורים אני זה שמתמודדת אני זו שסובלת... הוא הרס אותי שחט אותי- אבל לא מצליחה להרגיש את השנאה כלפיו את הרצון לרצוח אותו על מה שעשה (כמובן לא באמת אבל שיהיה לי בהרגשה כך..) אני מבולבלת לא יודעת מה לעשות, ובעצם בכלל לא סיפרתי לכן מה קרה.. הדמעות לא מצליחות לזלוג ואני שבורה כואבת ונחנקת מאיצה בעצמי להמשיך הלאה בעוד יום רגיל של שתיקה של כביכול הבלגה על מה שקרה לי... הפסיכולוגית שלי החליטה שאני יכתוב מקרים שזכורים לי וננתח אותם וכך אראה בקלות שזה אונס אבל כ"כ קשה לי לכתוב מה היה, ובכלל יש דברים שאני לא זוכרת את דרך התרחשותם בדיוק: מה היה במקרה מסויים זה מה אמר בשניה זו ומה אח"כ... אחרי הכל זה אונס ממושך שנמשך 4 שנים כל שבוע פעמיים.. אני לא זוכרת אם מהתחלה אמר כך או רק בסוף... - היא טוענת שזה כ"כ מצוי אצל קורבנות אונס שלא כ"כ זוכרים ולכן הטיפול. אבל זה גורם לי לחשוב שאם אני לא זוכרת אז אולי זה לא אונס.. מה אתם חושבות עד לכאן? תהיו כנות איתי זה חשוב לי!!! כ"כ בא לי לשמוע את כל הדברים ממנו, אבל היא טוענת שבחיים הוא לא יאמר זאת כי זה יפליל אותו (כמו שקצב טוען שהדברים לא היו מעולם..) קשה לי לספר הכל בבת אחת, עזרו לי... בבקשה!!!

אפרת יקרה, זו מילה שלך כנגד מילה שלו והוא מתעתע בך וברור שהוא ייעשה את זה המטפלת שלך צודקת בכל מילה גם אם זה היה ב?הסכמה? את היית קטינה והוא ניצל את כוחו ומרותו עלייך מתוקף היותו בעלה של אחותך במשפחתך עושים לו כבוד שלא מגיע לו בכלל ואותך מקטינים ומשתיקים קשה מאוד לעמוד מול משפחה כה מאוחדת שלא להוציא החוצה , כמו קירבטון של שתיקה מולך נעשה פה פשע חמור מולך והוא צריך לשלם על כך את הדין בבית סוהר הוא עבריין מין אלים! ובכלא מקומו סמויה

שאני נאנסתי על סמך מה שכתבת או שאת באה מנקודת הנחה שאם כתבתי בתחילה כך סימן שאני נאנסתי? אני שואלת באמת אם הנתונים מעידים ע"כ שזה אונס או בגלל שנכנסתי לפורום.. את אולי לא מבינה אותי איך אני שואלת שאלות כאלה, זה צריך להיות ברור לי.. אבל זה מבלבל..

לענות אז בגדול יקרה ברור שאת לא אשמה וברור שזה אונס וכן תני לטיפול לעשות את שלו מאמינה שאם תיתני למטפלת שלך להיות איתך תצליחי בגדול

כן , בהחלט היה אונס מתמשך אני רק עכשיו בטיפול שלי הצלחתי להפנים דבר שקרה בעבר גם במשך כמה שנים ,שזה היה אונס מתמשך מאדם-לא חשוב,,,,,, לא הצלחתי להאמין , לא יכולתי ולא רציתי לתת לזה בכלל מקום אין , זה היה סיוט מתמשך,,,,,,,,,, רק בזכות המטפלת שלי , עם כל הסבלנות שבעולם גם כמעט במשך שנה שלמה עד שהצליחה להביא אותי להבנה אמיתית שזה באמת מה שקרה זה כל כך כואב-שאפילו הבכי לא הצליח להוריד את רמת הכאב והבכי בא רק עם ההכרה שזה באמת מה שקרה גם לי עדיין כל זה חדש ומאוד קשה לי להתמודד עם ההכרה רק רציתי להגיד לך שאת יכולה לסמוך על המטפלת שלך מפני שהיא מנוסה ויודעת להבדיל בין דברים וגם אם את לא זוכרת דברים , איך מתי ומי נגד מי זה בכלל לא חשוב , דברים שצרכים לעלות ולצאת יש להם את הנטיה לעשות כך-לצוץ משום מקום כמו פטריות אחרי הגשם , אל תילחצי , הכל עוד יסתדר-תני לעצמך הזדמנות

אוי את לא יודעת כמה הקלה אני חשה לאחר קריאת ההודעה שלך.. הלואי ואוכל לשחרר בכי ולהפנים, כך אוכל להתמודד מול זה ולא לתהות... תודה

מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו. כל העניין של ייסורי מצפון, רגשי אשם וכל הכאב הם כתוצאה מכך שלקחת על עצמך את האחריות לכל מה שקרה שם בין אם את זוכרת וגם אם לא, בגלל שהוא לא לקח את האחריות למעשיו והפיל אותה עליך. לכל מעשה יש אחראי על המעשה, והאחראי עליו הוא אך ורק המבצע. היות והוא לא מוכן לקחת את האחריות הוא הצליח לגרום לך להרגיש אשמה בכל מה שקרה שם ולכן את סובלת והוא כעיקרון התנקה מהכל ומרגיש טוב. האמת היא שאת לא אשמה בדבר אלא רק הוא. לעולם ותמיד המבוגר המבצע הוא האשם ולא מי שניפגע. מעבר לכך הוא אפילו לא עצר לחשוב מה הוא עושה ומה הוא עשה כי הוא לא מרגיש כלום ובכלל לא ראה אותך כשעשה את כל מה שעשה. באשר לזכרון, הכל יעלה בזמן הנכון לך והגוף שלך הוא שיקבע מתי יגיע הזמן הזה. הגוף הוא שנפגע ולגוף זכרון וחשיבה משלו, כחלק ממנגנון ההגנה שיושב בתוך הגוף שלך ומגן עליך. אני יכולה לספר לך על עצמי שהכל היה מודחק אצלי קרוב ל- 30 שנים. אמנם דברים התחילו לעלות לפני כ- 15 שנים, אבל רק בשנים האחרונות שחזרתי את הרוב, כאמור כ- 30 שנים אחרי ורק ממש בתקופה האחרונה שחזרתי עוד 4 שנים ועוד פוגע. 4 השנים החדשות הן בתדירות של 2-3 בשבוע בערך ושאר השנים קרוב ל- 17 שנים הן בתדירות של כל יום, ואת כל זה לא זכרתי כמעט רוב חיי. זכרתי מכל זה רק שנה אחת מסויימת וגם לא עם כל הפרטים שאני יודעת היום. ושיתפתי אותך בכל זה כדי להגיד לך שכשיבוא הזמן הנכון את תזכרי וזה שאת לא זוכרת הכל עכשיו זה עדיין בסדר. זה יקרה, רק סבלנות ולא להלחם בעצמך ולנסות להאיץ בכוח את התהליך ולהיות מתוסכלת שזה לא יוצא, כי זה עושה פעולה הפוכה ומאיט את התהליך. בכל מקרה, תחושות הבטן שלך לא משקרות, את יודעת את האמת גם אם לא הכל במודע כרגע. בסוף הכל יצא ותדעי את הכל. אל תפקפקי בתחושות ובאינטואיציות שלך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

תודה על התגובה ועל ההבנה והשיתוף.. אני כן זוכרת דברים מסויימים כי אחרי הכל זה לא היה מזמן אבל את הדברים שקרו בהתחלה - איך התחיל איך המשיך קטועים לי חלקים... זה מעצבן נורא וכמו שאמרת שזה שמאיצים לזכור זה גורם למצב הפוך, מאט את הקצב. תודה על הפירוט מהחוויה האישית (אינו דומה מי שאומר למי שחווה ומספר..) ומצטערת לשמוע זאת.. כבר לא יודעת אם עדיף לזכור או לא, זה בודאי קשה עכשיו להתמודד עם כל הדברים המזעזעים הללו שצפים לפתע.. יקרה , תודה על החיזוק