מי שקבע כי שערי דמעות לא ננעלו, צדק- ללא כחל וסרק
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כמעט לראשונה בהיסטוריה שלי, בכיתי בהיום בהיסטריה, ללא הפוגה, קבל עם ועדה, מול כל בני הכיתה! הייתי ללעג ולקלס ושיחת היום בקורס בו אני משתלמת מטעם לשכת התעסוקה ובהחלט סיפקתי את הסחורה והתעסוקה. הגיעו מיים עד נפש, היום. והמסכה הזחוחה של שדה- ליצנית הכיתה- נמחתה מעל פני...ומעל פני האדמה.....
שדה ניר מתוקה, הינה אני... לא ניתפס אצלי מה שקרה לך, ההתרסקות שלך קשה לי מאד.... אשלך לך מייל, לאמירות יותר אישיות.... תחזיקי מעמד, ליאור
חפצה למות מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. להשבית ולהצמית את הכאב והלב הדואב! מה שלומך, ליאור?
החשיפה הרגשית גדולה. אולי מעז ייצא מתוק ויציעו לך עזרה וסיוע ממקורות חדשים? אולי יש מי שראתה והזדהתה? ורוצה להתקרב ולשאול על מה ולמה? שמחה לשמוע שאת משתתפת בקורס. ושאת רוצה לצאת לשוק העבודה. המשיכי וסיימי את הקורס. הבכי הזה בא בזמן ופרק מעלייך. לא נורא להוריד מסכות כולנו בני אדם.
ואין מי שינחם וירחם....... פסו אמונים מברי אנוש........
כמעט לראשונה.... למרות הקושי והכאב הגדול... תחושת ההשפלה ולהלעג.... (שסביר להניח שהיא מנקונדת המבט שלך בלבד!!!) נראה לי שלפעמים המסכה צריכה לרדת... הכאב זקוק לשסתום שיפתח... יתכן שלא היית מוכנה לכך.. אך זה היה נחוץ....ואולי מברוך שסוף סוף...קצת השתחרר... אידה
