מותר גם לקפוא, רק היום גיליתי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שאנסו אותי קפאתי. לא יכלתי לזוז, לא יכלתי לדבר, לא יכלתי לצעוק, לא יכלתי לעשות שום דבר. קפאתי לחלוטין. כבר עשר שנים עברו מאז, ואני עדיין הולכת עם התחושה הזאת בבטן שהייתי לא בסדר - איך קפאתי? הרי אפילו בעלי חיים שעומדים בפני סכנה או בורחים או נלחמים ( fight or flight ). אז איך יכול להיות שאני כל כל מקולקלת אם לא הצלחתי לעשות אף אחד מהשניים? האם פעלתי בניגוד לטבע? מי שקורא\ת את הבלוג, יודע שעכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי, אחרי הרבה מאוד זמן. ומשום מה בשבוע הימים הארוך שבין פגישה לפגישה, אני מוצאת את עצמי כל ערב יושבת לקרוא מאמרים שקשורים לנושא. אני חושבת שזה עוזר לי להתמודד, כשאני רואה שלא רק לי זה קורה - לא רק לי יש הפרעות אכילה, לא רק לי יש בעיה חברתית, לא רק אני מתעוררת בלילה מסיוטים. בכל אופן, היום בשיטוטיי אחרי מאמרים קראתי בפעם הראשונה משהו שהשאיר אותי בשוק ( שלא נאמר קפאתי). "פחד הוא תגובה אוטומטית של הגוף, רגש לא רצוני, שעולה כשאנו חשים בסכנה. כל בעלי החיים חשים פחד, זהו רגש הכרחי להישרדות כיוון שכך המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. בעל חיים העומד בפני איום יכול להגיב באחת משלוש דרכים: להילחם, לברוח או לקפוא." http://www.cognetica.co.il/?CategoryID=267&ArticleID=71 מותר גם לקפוא! גם זו תגובה טבעית של הגוף! בכל פורום של נפגעות תקיפה מינית, כל פעם שאני נכנסת, אני רואה בנות ששאלו את עצמן את אותה שאלה. למה לא הצלחתי לזוז? כמות התסכול שזה קפאתי מעורר בי היא בלתי ניתנת לתיאור - למה לא הצלחתי לשמור על עצמי?!? והנה, אין לי מה להרגיש אשמה. גם לקפוא זו תגובה טבעית. גם לקפוא מותר. זה כל כך עוזר לי לדעת את זה, זה כל כך עוזר לי לכעוס על עצמי פחות. אני מקווה שעוד בנות יגלו שגם הן, לא פעלו בניגוד לטבע. גם הן סך הכל אנושיות.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2208979&r=1
קראתי אותך כאן וגם בבלוג, בקישור שצירפת.. את לא אשמה בכך שלא יכולת להגיב! אני מבינה את תחושת התסכול למה לא עשיתי, למה לא בעטתי, למה לא ברחתי ולמה קפאתי?! כנראה, זאת הייתה צורת ההתגוננות שלך באותו הרגע לא היה לך הרבה כוח נגדו ולא יכולת להתנגד אני שמחה שאת מתחילה להבין מה עבר עלייך גם אם זה בלתי נתפס ואת כיום כועסת על עצמך פחות כי אין לך על מה את אינך אשמה! שולחת לך חיבוק סמויה
ראשית ברוכה הבאה לפורום. נכון מאד מה שאת אומרת. לקפוא בתוך מצב של פגיעה הוא משהו מאד ברור ולגיטימי. בעצם זה מעין שיערוך של הגוף והדרך שלו למזער נזקים. מן הסתם פגיעה כזאת היא מעשה אלים שיכול להסתיים בפגיעה יותר קשה אם מתנגדים או מנסים למנוע. לגוף חשיבה משלו ודרך משלו להתמודד, ואם הוא בחר בשיתוק סימן שזאת הייתה הדרך הטובה והנכונה ביותר שלו/שלך להתמודד עם הפגיעה שעברת. בדרך כלל זה מה שקורה לרוב הנפגעות..... שלך - מציאות אחרת
היי תודה על התגובות, לא הבנתי איך לענות אחת אחת. אני לאט לאט לומדת לא להרגיש אשמה. אבל זה לא עוזר כשבחברה הכללית כל הזמן מדברים על לברוח או להילחם ומשמיטים את החלק של לקפוא. באמת זה מה שקורה לרוב הנפגעות? גם זה מפתיע אותי לשמוע. רק בשביל זה אני כל כך שמחה שנכנסתי לפורום תודה
