בקשר לשאלה מאתמול על הבעיטה לביצים...

התכתבתי במיילים עם חברה טובה שלי, פסיכולוגית במיקצועה, לגבי שאלת הבעיטה לביצים. אני מביאה כאן את תוכן אחד המיילים שכתבה, בהסכמתה ובאישורה. "אמרו לנו, כשהיינו קטנות: "אם גבר תוקף אותך - תבעטי לו בביצים". בדרך כלל האמהות שלנו הן שאמרו לנו את זה. ואנו הולכות עם המחשבה הזו כל החיים. אני זוכרת, שכנערה שאלתי את עצמי לפעמים, אם באמת אצליח לעשות זאת. את התשובה החיובית לשאלה קיבלתי, כמו שאת יודעת, כעבור שנים רבות, כשגבר אלמוני חיכה לי מחוץ לקליניקה, וניסה לגעת בי ויותר. בעטתי בו כל כך חזק, שנודע לי שהוא הועבר אח"כ לבית חולים. למרות שאני פסיכולוגית קלינית ואישה מיושבת בת 48, אני מקווה שעד היום כואבות לו הביצים. כפסיכולוגית, אני יודעת שיש בעיה גדולה עם העניין של בעיטה לביצים, וזאת משתי סיבות: א. האנס יודע שכנראה תנסי לבעוט לו שם, ומשתדל להגן על האיזור הרגיש. ב. את, כקורבן, עלולה להיות מופתעת לחלוטין מהמצב, לקפוא בהלם, ולשכוח את התכנית לשעת חירום. כדי לעקוף את החסמים האלה, אני ממליצה לנשים על שיטה קצת אחרת: אני ממליצה לשחק את הנכנעת, להעמיד פנים. זה מפתיע את התוקף, מבלבל אותו, וגורם לו "להירדם בשמירה". ברגע שהוא רגוע וסבור שהמאבק תם ואת שלו, את שולחת בעיטה לביצים שלו ובורחת. כמה תלמידות תיכון ששמעו את ההרצאה ויישמו את דבריי ניצלו מתקיפה, וכתבו לי על כך מיילים. גם לתוקפים שלהן, אני מאחלת כאבי ביצים לעולם ועד. כמו שאת רואה, יעל, זה נושא מביך ולא פשוט, אבל יש טעם לדון בו ולנזכיר אותו, ובשעת הצורך ליישם. כמובן, אין בכך הבטחה של מאה אחוזי הצלחה, אבל זה מגדיל את הסיכויים להינצל. לילה טוב. שלך, י.ל.". מה דעתכן?