את אשר יגורתי בא לי

היום בשיעור האחרון, אני בודקת בחנים בלשון. כל הילדים סביבי, לחץ הטלפון שלי מונח על השולחן, על רטט. אין לי אפשרות לענות.... המספר חסוי גם אצלי בבית. לא ידעתי מי מתקשר. איך שאני יוצאת מהשיעור אני מקשיבה להודעה. הבת שלי בוכה ורועדת, יכולתי להרגיש את הפחד בקול שלה... אמא אם את שומעת בואי מהר הביתה. הסרטים התחילו לרוץ לי במח.... התקשרתי הביתה. המנהלת שיחררה אותם שעה קודם בלי להודיע לנו... בחמש דקות הליכה מהבית ספר לבית מישהו תפס את הילדה, שאל אותה איפה התחנה המרכזית, היא אמרה שהיא לא יודעת, הבן זונה מישש לה את החזה הקטן שלה הילדה רצה הבית מבוהלת....הרגשתי שכל הטראומות שלו נשפכות החוצה אמרתי לה שהיא לא אשמה, ואני כבר באה הביתה... רצתי בלי רגליים הביתה, היא התחננה לא לספר לאף אחד, לא רוצה לדבר על זה. אם אני תופסת אותו אני רוצחת אותו.... אלוהים כמה פחדתי מהיום הזההההההההההההה אני הולכת למות

זה קרה הקייץ בנכחותי לאחת הבנות שלי. אמנם מידי עדת פרחחים בני 11. החשוב? הגבת נכון, היית שם בשבילה, היא יודעת שזו לא אשמתה. יש הרבה סוטים בעולם שלנו... צריך להפריד בין החוויה שלנו ושלהן. עבורה זה לא יהיה אותו הדבר. בזכותך.

ניסיתי לדובב אותה..... היא לא רוצה לדבר............ לא צריך לעשות סיפור........ היא אומרת, ואני משתגעת, אם רק הייתי תופסת אותו הייתי רוצחת אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל כך שמרתי עליה וניכשלתי........................................................ אני כישלון גמור.................................................................. לא שמרתי על הבת שלי...................................................................... כמה פחדתי מהרגע הזה....................................................................... רצים לי סרטים בראש עכשיו................................................................ אוף.....................................................................................................

מצטערת לשמוע!! באמת עצוב .. עצוב נורא.. טוב שהיא באה ואמרה לך ולא שמרה את זה לעצמה ... שולחת לה ולך חיבוק ממני..

החזיקי מעמד. מסכימה עם פיה נסי להרגע ולא להעביר אליה את כל המטען שלך תני לה מרחב לעכל ולהחלים. היא לא רוצה לדבר כי זה לא נעים לה ועושה לה רע. המסר החשוב הוא כמובן שהיא לא אשמה. נסי לא להעצים את מה שקרה. ברוך השם היה יכול להיות גרוע יותר. תרגעי ותרגיעי אנחנו פה איתך.

אבל מה יכולתי לעשות.............. אם הייתי יודעת.................. לא הייתי הולכת לעבודה............................. איזה עולם מגעיל שילדה בת שתיים עשרה לא יכולה ללכת לבית הספר לבד...............

ראשית נשמה לא את ולא בתך אשמות שניכם נשים תמות ומדהימות!...... היא לא פרח מוגן לא היא ולא שאר ילדי הגן! ואת עשית ועודך עושה את המוטל עליך בנסיבות הקימות. את אינך שולטת ומנווטת את החלאות הבהמות! אנא ממך אל תעצימי את החוויה הטראומטית שלה ותנציחי אותה. היא נטולת המטען החריג שלך. ובזכותך אמא מכילה, מגוננת ופתוחה ובזכות מערכת היחסים הפתוחים והתומכים השוררת בינכם היא תגבר על החוויה הלא נעימה בעליל, תעבד אותה ותאבד אותה כליל/קליל. תחזיקי מעמד, תדובבי אותה בקצב שלה, אל תקדימי את המאוחר ותודי לד' שבאופן המתואר הכל נגמר. תחבקי אותה ברכות ובנועם. ואל תשכחי שגיל ההתבגרות מטשטש לה את היוצרות ומעורר בה תחושות אמביולנטיות קשות. חזקי ואמצי, ליאור. שדה ניר- באחד מהימים הקשים והמתישים בחייה.