מסיכה..טריגר

רוצה לתלוש את המסיכה הזאת מהפנים שלי...לתלוש אותה בכל הכוח..שהעור שלי יקרע..שירד דם..שאוכל פעם אחת להיות אמיתית..לחשוף את הכאב..את האובדן..את הבדידות..ישבתי אתמול מול המטפלת שלי כשסיפרה לי שהיא נוסעת לשבועיים וחצי..והמסיכה הייתה דבוקה חזק חזק לפניי..חייכתי..אמרתי שכיף לה..שמגיעה לה חופשה..והיא חייכה גם....ובפנים צרחתי..לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא..אל תעזבי אותיייייייייייייייייי...אל תלכייייייייייייייייייייייייייי...ובפנים בכיתי והתחננתי..אבל המסיכה נשארה במקום..ואני חייכתי...ואחר כך הלכתי הביתה..ועזרתי לבת שלי עם השיעורים..ועשיתי ארוחת ערב..והמסיכה עלי..והכל "בסדר"...ונסעתי הבוקר לשלם את חשבון החשמל..והייתי נחמדה ושקטה..והכל "בסדר"..ועכשיו אני יושבת מול המחשב..מרגישה את הבכי..את הצרחה שנלחמת לצאת והמסיכה עדיין במקום...סותמת את פי ולא נותנת לי לצרוח....המסיכה הזאת יצאה משליטתי..לא יודעת כבר איך להוריד אותה... דמעה

http://www.freewebcards.com/cards/shawn/unmask%5B2%5D_sm.jpg

לא תמיד מתאים להוריד אותה, גם כשנורא רוצים. מסכה בעבודה, כי אם ידעו איזה צרות יש לי, אז אין לי עבודה. מסכה בפני הילדים, כי אני לא רוצה להעמיס עליהם, ממילא קשה להם. מסיכה בפני חברות, כי מספיק להן עם הצרות שלהן, ומה אני צריכה להוסיף. האם יש לך מקום דמעה שבו את מרשה לעצמך להוריד את המסיכה? לא כשאת לבד? המטפלת שלך אולי? חברה אחת מבינה ובעלת יכולת כזו או אחרת להכיל את הכאב שלך, ממקום של דאגה אמיתית? הפורום אולי? כל כך מבינה את התחושה הבלתי אפשרית הזאת של לא להיות את, מה שכואב לך, אני קוראת לזה, להיות ליאור אחרת, זה אולי ישמע לך הזוי, אבל כשאני מרגישה זוועה, ולא מתאים לי באותו הרגע לבכות או משהו כזה, אני פשוט מדמיינת שאני מישהי אחרת... באותו הרגע זה עובד. כל הטוב שבעולם יקרה שלי, יהיה טוב, אין אפשרות אחרת... ליאור

דמעה יקרה כמו שליאור אמרה אנחנו כל הזמן או רוב הזמן עם מסכות.... חשוב למצוא את המקום הבטוח בכדי להוריד מסכה או אולי את רובה... את חושבת שאולי גם את היית צריכה את המסכה באותה סטואציה מול המטפלת? שאולי היא שמרה גם עלייך? איתך אידה

והפכתי נבוכה........ שדה ניר- בוכה ובוכה ובוכה.................................... וחסרת מנוחה....................