סתם רציתי לשתף..

סיפור שנזכרתי בו.. כיתה ג' או ד' ביה"ס יסודי תחרות "הסוכה-היפה" כמידי שנה כילדה, נשגב היה מבינתי שיש סוכות (דגם מוקטן) מדהימות למשל, מגפרורים וכל מיני דגמים מוקטנים ומושלמים להדהים! (כך חשבתי כילדה) בעצם, כיום אני יודעת שאילה סוכות שההורים הכינו עבור הילדים.. כמובן! אך כילדה מאוד התפלאתי.. איך אפשר להגיע לרמה כזאתי! וכך לפני סוכות ההוא של כיתה ג' או ד' התחזקו ידיי וגמני הכנתי לי סוכה קטנה, משלי לא זוכרת, אם זה היה מקרטון, או מעץ רק זוכרת שפתאום ידעתי איך להכין אבל לבד! בלי עזרה ממבוגר לאט לאט מחומרים פשוטים שהיו ברשותי וכך הסוכה שלי החלה ללבוש, עומק, צבעים ו.. חיים קטנים משל עצמה הכנתי קישוטים ,שולחן קטן וכיסאות מקופסאות גפרורים ודמיינתי איך אנשים קטנים נכנסים ויוצאים זכור לי ריח הסכך מעץ אורנים עם אצטרובלים וכמה בפנים חמים ונעים.. למחרת, לקחתי תסוכה לביהס, שם נשארה עד לתערוכה.. -------------------------------------- יומיים לפני הטקס אמרו לנו שאנחנו נשארים אחרי הלימודים כי הכיתה שלנו תהיה המקהלה וצריך חזרות.. היה יום חםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם זוכרת את השמש בלי כובע קופחת על ראשי והחזרות ממשיכות וממשיכות וממשיכות ואני מתביישת להגיד! המורה:" היום אתם מזה מתבשלים...!" והחזרות ממשיכות.. עד- ששיחררו אותנו סופסופ חוזרת הבייתה, בעצם לבית סבתי כי אמא בעבודה סבתא מבקשת שאזרוק את הקרטונים יורדת למטה ומרגישה מאוד חלשה ילדה אחת עוזרת לי אין לי כוח אפילו להחזיק קרטון! עולה למעלה וישנה עד למחרת.. ו..כמובן לא יכולה ללכת למחרת לביהס! הפסדתי את יום הטקס, והתערוכה מאוד רציתי להיות שם כי הכנתי סוכה אבל לא הרגשתי טוב אז וויתרתי בצהריים חברה חוזרת נרגשת עם תעודה והסוכה שלי היא, זכתה במקום שלישי!! כבר התחלתי להרגיש יותר טוב.. מתוך מאות הסוכות שרובן מדהימות ומשלמות הסוכה שלי "החמודה" , הלא מושלמת זכתה! מקום שלישי, אבל מכובד כי נזכרתי בדגמים המדהימים שמביאים ושלי גם זכתה במשהו.. היום אני מבינה שמישהו טרח לשים לב שהסוכה שלי אמנם לא מושלמת מבחינה טכנית אבל מצד שני הוכנה לבד מעשה ידיה של ילדה וזה לפעמים גם יותר יפה מכל הדגמים המהממים והמושלמים שמפציצים שם כל שנה אבל - מבוגר הכין אותם אז מה החכמה?? אותו הדבר גם היום, אנשים מהססים ליצור כי מבחינה ריאלית הם יודעים שהם אינם אומנים גדולים ויצירתם בטח לא יכולה לעמוד ליד יצירתו של אומן גדול אבל משהו משלכם ורק שלכם בידע ובכלים שיש לרשותכם הוא מקום מספיק מכובד אולי לא המקום הראשון אך עדיין ראוי לציון ולהערכה והמון! טוב, לפחות ממני סמויה

סמויה יקרה, התרגשתי לקרוא את הסיפור שלך. ואכן אני מסכימה איתך. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד, לכל אחד מאיתנו יש את הייחודיות שלו, וזה טוב. דרוש לפעמים המון אומץ להוציא החוצה את המיוחדות הזאת, כי זה הייחוד שלנו ולפעמים אני לפחות מרגישה בזמנים קשים שאין לי ייחודיות אלא שאני שונה. לדבוק באמת שלנו ולהאמין בעצמינו היא דרך טובה להאמין שאנחנו מיוחדות ולא שונות, ויש הבדל מאד מהותי ומשמעותי בין השניים. זה ההבדל בין לחשוב חיובי או לחשוב שלילי על עצמינו. אף אחד לא מושלם, ואף אחד לא טוב בהכל, אבל בכולנו יש דברים טובים שלעיתים מייחדים אותנו, אבל הם טובים וזה מה שחשוב לזכור. לכן לא צריך להסתתר מאחורי "מישהו טוב" אלא להוציא החוצה את הטוב שבנו גם אם הוא לא מושלם, פשוט כי אין מושלם, תמיד אפשר לשפר, אבל יש שלם. שלך - מציאות אחרת

ריגשת אותי מאוד כולנו היינו פעם ילדים/ות קטנים לא לכולנו היו הורים שטרחו לעזור כדי ליצור את הסוכה הכי יפה , למעשה זו היתה תחרות בין ההורים ולא בין הילדים בילדות שלי,,,,, אפילו לא העזתי להכנס לסוכה תמיד היה מסוכן להכנס לכל מיני מקומות של אחרים יותר מזה,,,,,,,לא זכור לי שממש ראיתי סוכה אמיתית בתוך כל הסבך של החיים , היו לך גם כמה רגעים יפים של חסד ונחת , זכית במקום שלישי!!!! יפה להיזכר בימים כאלה תפנימי שאת מיוחדת ליל מנוחה מאמי

שאם יש כישרון, ניתן לפתח אותו ולהפוך את החובבנות למקצוענות. יש אנשים שכ"כ פוחדים לנסות, ואפילו נהנים להגיד לעצמם לכולם "אני אפס, אני לא מוכשרת". לא מדברת על עצמי, אבל מכירה אישית פרסונה כזו, ואותי האמת שהאמירה שלה מזעזעת אותי. כאילו, איך היא אפילו לא ניסתה ובכלל - השינאה העצמתי הזו דוחה אותי.

אה,, עכשיו יודעת בודאות שזה היה בכיתה ג' לפי שם המורה שהייתה אז.. נחמד להיזכר ושמחה שסיפור ריגש אתכן.. לחטולית היקרה, מצטערת שלא זכית לחוות חוויות בסוכה אמיתית אני דווקא זוכרת שסבא שלי היה בונה סוכה כל שנה, וסבתא שלי הייתה מביאה לנו חומרים , דבק ניירות קרפ, מפיות נייר בריסטולים טושים צבעי גואש ודודה שלי הייתה מלמדת אותנו והיינו היינו מכינים קישוטים מהממים מגזירי נייר קרפ ומפיות נייר ובכלל היינו ככ מתרגשים.. לקראת סוכות בגלל כל זה והמשחקים בשכונה בסוכה, זה היה כיף אמיתי. כפי שאמרת, חוויות של חסד בחיים. פעם לא היו סוכות מוכנות כמו היום, אלא סבא היה בונה אותן מעץ ופורש בדים והסכך היה ממש מעץ עם ענפים ועלים, לא כמו היום, סכך מוכן ומעובד .היה אוירה וריח מיוחד בסוכה. נראה לי, שכילדה הצלחתי להעביר את מה שהפנמתי מבית סבתי בסוכה הקטנה שלי.. אותה אוירה של חמימות התבטאה שם.. ועל כן, הזכייה.. ועד היום אני זוכרת את זה.. ו..כמובן שמחה שזה עבר קצת גם אליכן באהבה, סמויה