כואב לי כל כך - טריגר

מצטערת לא יכולה יותר מתפוצצת הכאב בילתי נסבל כבר כל כך הרבה זמן לא מסוגלת להכיל אותו יותר מרגישה כל כך לבד דוחקת ודוחקת כדי לתפקד מנסה להשאר אופטימית אבל הכאב לא עוזב לא מרפה הנפש שלי משתגעת הזכרונות הפלאשבקים יודעת מאיפה הפחד אפילו שהוא מת זה פחד כל כך מוחשי . החיים שלי בסכנה . לכו תשכנעו את הילדה שבי שהוא מת הוא יהרוג אותי .... ויחד עם זה עוד לא מפנימה שאבא שלי מי שהכי אהבתי וסגדתי לו כל חיי פגע בי הכי קשה ואמא שלי כל כך מנותקת שזה נורא אוהבת בדרכה אבל מנותקת מהחיים שלה וגם בהווה הכל קשה ולוחץ וחסר ודאות ומנסה לשרוד ורוצה לבכות ולא יכולה לא יכולה ומפחדת לכתוב כדי לא לפגוע לא להכביד ולא משנה מה תכתבו זה שלי ..... כותבת וקשה לי כל כך וחזרתי לדפוסים שכבר שכחתי מהם אוכלת וצועקת ומקיאה אולי כל הגיפה תצא כמו שהייתי ילדה אבל כלום לא יוצא ואין הקלה מחזיקה כי חייבת לחיות החיים יפים אני זוכרת ויש בי תקווה ואמונה שאור גדול מחכה לי אני יודעת שמגיע לי אני יודעת שאני שווה אבל יחד עם זה יש כאב נורא בור שחור או אדום מדממם ואבא אחד שכף היד שלו לא עוזבת ובוחשת ובוחשת בנשמה ובהרגשה שלי היו עוד .. ואני יודעת שאני צודקת ואני כל כך מפחדת דייי רוצה מנוחה וסליחה שהעקתי הייתי מוכרחה שבת שלום לכולנו שבת של מנוחה ושלווה ויופי ושמחה כי חג היום ...ויש גם עולם שלם נפלא בחוץ .. תודה שאתן כאן בשבילי

בוחרת נשמה יקרה שלי, אני מאד שמחה שכתבת ושהעזת סוף סוף לקחת את המקום שלך פה ולכתוב, להוציא לפרוק ואולי גם קצת להקל עליך. לא העקת ולא פגעת באף אחד. זה הכאב שלך וזה המקום שלך לפרוק אותו. זה מבורך ומוערך ולא מובן מאליו בכלל. באשר לאור הגדול בקצה המנהרה, אני מאמינה שהוא אכן קיים שם. כל כך הרבה אנשים מדברים על קיומו ומספרים שהוא קיים. לא יכול להיות שכולם טועים. אנחנו פשוט עדיין לא מצאנו אותו, אבל אני מאמינה שנמצא, כי אנחנו כל כך רוצות, וכשרוצים הכל אפשרי.... ובאשר לכאב הזה. הכאב הוא עצום ונורא והעוצמות שלו כמו מאיימות להכניע אותנו, אבל אני מאמינה למרות שכשנמצאים בתוך הכאב קשה יותר לראות את זה, אני מאמינה שהכאב הזה תמיד ישאר בתוכינו, כי מה שקרה נורא כואב ובלתי הפיך. אבל אנחנו נלמד לנהל אותו יותר טוב, ונלמד להיות במקום שהכאב יפסיק לנהל אותנו. ויותר מיזה, אנחנו נתרגל לכאב הזה כמו שאנשים שסובלים מסכרת או יתר לחץ דם, מתרגלים למצבם. הם גם לומדים לאזן את רמות הסוכר בגוף שלהם, או את רמות הלחץ דם, וכך גם אנחנו נלמד להתרגל לכאב הזה ולאזן את עוצמותיו לרמות שירגישו לנו ניסבלות, ובעיקר לרמות שירגישו לנו ככאלו שאיתן אנחנו יכולות להתמודד ולא לכרוס תחת משקלן ועולן. ובאשר לזכרונות שעולים, הם יעלו בקצב הנכון ובעיקר בקצב שיאפשר לך להתמודד איתן. הגוף שלך יודע בדיוק עד כמה את יכולה להתמודד והוא ישחרר את הזכרונות בהתאם. ואמנם אני בטח לא מחדשת לך, אבל אם יכולנו לשרוד את הפגיעה והתופת אנחנו נוכל לשרוד גם את הזכרונות. ואחר כך, אחר כך אנחנו נלמד לחיות והשמים הם הגבול. מאמינה בך ויודעת שאת יכולה למרות הקושי, כי קורצת מחומר של מנצחים. אוהבת אותך יקרה, ואיתך תמיד, את לא לבד, אנחנו ביחד. מחבקת בכל ליבי. שלך - מציאות אחרת

תודה שאת איתי זה לא מובן מאליו אוהבת שולחת חיבוק חזרה

תודה שאת מאפשרת לי להרגיש בטוח כאן .תודה שאת איתי מחזקת ותומכת . הכאב לא עוזב גם עם המינוניים שלו משתנים .. וזה כל כך קשה .. יודעת שקשה לך עכשיו אבל תזכרי שמה שאת כותבת אומרת לי זה גם שלך ...תייסמי תרגישי שיש גם טוב . איתך

ככ צר לי שהאדם שהכי אהבת ובטחת הוא זה שפגע בך זה שהיה אמור לשמור ולהגן עלייך מכל משמר.. אימך כיום ככ מנותקת מהכאב שלך כמו אימי, אותו הדבר מתעלמת מהכל מה אכפת לה בכלל.. מצטערת שזרת להקיא יש בפעולה הזאת משהו משחרר ומנקה וההקלה שבאה אחריי כאילו הכל נקי וריק מבפנים ואפשר לנשום.. רוצה לשלוח לך לך חיבוק ויד וכאן אכפת לנו ממך מאוד אוהבת, סמויה

תודה על המילים והחיבוק . אמא שלי לא מנותקת היום היא פשוט חיה מנותק מהעולם כל השנים וזה הזוי ...היא עצמה חוותה חיים לא קלים והתנתקה מהם ומהכל פשוט מנותקת ... אוהבת שולחת חיבוק

מה שלומך? מצטערת שכל כך קשה...כואב... שמחה ששיתפת שלא נשארת לבד מקווה שהקל עלייך...במעט? איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

גם אני עברתי את ההתעללות מצד אבא שלי, התעללות קשה במשך 8 שנים. על אמא שלי אני יכולה לומר את אותו הדבר, ותרשי לי רגע להתתיחס לצד שלה - כאמא של הבת שלה וכאשת אביו של ביתה היא נפגעה פעמיים - גם נבגדה וגם הבת שלה נפגעה , ועוד ממי. זה לא מצדיק שום דבר אבל בהחלט מסביר המון. אני כעסתי ועדיין כועסת עליה על כך שלא הייתה שם בשבילי, שלא ראתה מה קורה עם הבת שלה מתחת לאף שלה, אבל עם כל הכעס והכאב אני מבינה את מה שקורה איתה כיום, היא גם נפגעה ומחוסר יכולת להתמודד היא פשוט שוקעת במין בועה שכל כך אוטמת אותה, היא כאילו נכנסת להגנה עצמית ולא רואה בכלל מה מתרחש סביבה, לא רואה ולא מרגישה. כואב שגם עם זה צריך להתמודד, אחרי הכל זה משפיע (עליי בכל אופן) כל יום שאני רואה אותה כך, כי אחרי הכל - אני אוהבת אותה.

רק שאין סיכוי שאני מתעמתת עם אמא שלי היא מבוגרת מאוד כל שנשאר זה ללמוד לחיות עם זה