יש לי צורך לכתוב את זה..

כמה שפעם הייתי מחזרת אחרי אימי ומכרכרת סביבה בחגים, ההזדקקות הככ טבעית הזאת לאמא ומשפחה שתהיה איתנו הייתי מזמינה. והיא הייתה באה אבל תמיד היתה לי הרגשה שהיא עושה טובה לאנושות שהיא טורחת להיות איתי ועם ילדיי.. נניח, ההיינו קובעות מי תכין מה ותמיד איכשהוא יוצא כל הזמן היא מכינה בדיוק בדיוק לחג כאילו חלילה שלא יישאר לי לי לאחכ.. ולא כי היא קמצנית! אלא כי פשוט קשה לה לתת! אם זה היה משהו אחר שהיא אוהבת אז היא מכינה כמויות ובלי חשבון.. סתם, הפעם התאגדנו עם השכנים וחגגנו ביחד! והיה מזה כיף כי הסבתא שלהם אפתה לנו לחם של בית ואת רואה שהם התרגשו והכינו מלא דברים מיחדים וגם אנחנו! ומרגישים שזה מכל הלב. ושאמא שלי הייתה באה, לא, זה מכל הלב! אני מרגישה, ממש המלכה עושה טובה, מריחה את ההזקקות שלי ומרימה את האף. ומה שלא הייתי שעושה , ביתי הוא ביתה! בכז, אין הערכה! אין הנאה במחיצתי, אני מרגישה את זה.. איך שיוצא החג, מהר מתחחפתכאילו מזה סבלה פה! ואילו עם האורחים שלי ישבנו ושרנו בעצם הם לא רצו ללכת! ואני מנסה כל הזמן להבין מה לא טוב במה שאנחנו עושים, זה אף פעם לא מרצה אותה! תמיד יש משהו להעיר.. אז למה שאטרח? אז אני מנסה למצוא את האושר הקטן עם אנשים אחרים, זרים..איכשהוא החום של הסבתא ההיא מילא את הבית בשמחה, והילד הקטן שלנו נצמד אליה כל הזמן בחיבה.. הקטנים הללו ככ אוהבים את החום של המבוגרים, של הסבתות. ואמא שלי טוב, ביחס אליי היא צעירה ולא יכולה בכלל להיות לנכדיי שום סבתא! גם ילדיי לא רואים בה שום פונקציה חברתית! פרט ל..משהו לא מזוהה, לא ברור..להם מהי.. בביקור האחרון שהיא צלצלה בפעמון הבן שלי האמצעי שאל אותה " למה באת לכאן?!.." , ממש ככה.. העדפתי ת החג בלעדיה למרות ש.. הלוואי וזה היה אחרת אבל זהה ככה כל הזמן וזה לא משתנה.. אז למה ואחזר ואכרכר שאטרח ואארח ואעבוד קשה אחכ כשבעצם היא כל הזמן מעדיפה להיות במקום אחר? אז כמו שהבן שלי אמר " אז למה בעצם באת?!" משפט חכם שילד קטן אמר אך טעון משמעות גדולה..

אני רואה בדרך שבה נקטת צעד ענק קדימה שראוי להמון הערכה. חלק מההתקדמות שלנו הוא להמנע ממצבים, אנשים ומקומות שלא טובים לנו. עם כל הכאב שכרוך בכך, אותו אני רואה ככאבי גדילה והתפתחות, עשית בדיוק את זה. העברת את החג בלי אמא שלך כדי לשמור על אווירה נקיה וטובה בבית וזה ענק ומבורך. כל הכבוד לך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

תמיד ככ מעודדת.. שולחת לך חיבוק חזרה סמויה

גאה בך על מה שאת עושה והתהליך שאת עוברת יודעת כמה זה קשה וכואב אני הגעתי למסקנה שזאת זכות להיות משפחה שלי ומי שבוחר שלא ההפסד הוא שלו . בעצם אני עושה טובה שאני משפחה שלהם ,אוהבת

נכון אמרת, הם לא עושים לי טובה! גם אחיות שלי.. כל הזמן בהרגשה שלי שהם באים לפה, אחרי שאני טורחת ככ ועמלה בכז, הם באים לפה במן הרגשה שאין לי מספיק חברה זולתם והם משפחתי ואני ככ משתוקקת להם ובגלל זה אני תמיד רוצה שהם יבואו למרות הכל. ואז הם מרימות את האף כי הן רגילות שאני מעין נחותה, ופחות מאחרים. כך אימי רואה אותי ובגלל זה אנחנו גם לא מוזמנים למשפחה המורחבת כל הזמן עם כולם.. אבל לא צריך! מה חסר לי.. הפעם, שיחקתי אותה הזמנתי אורחים זרים! תשכנים!! היית מאמינה? ומזה היה כיף.. הם גם התרגשו והכינו כאילה מטעמים מרגשים .. והיה נורא כיף ביחד.. (: לחיי הידידות.. אז רוצה לאמר ל"משפחה" שלי: אתם לא עושים לי טובה שאתם באים לכאן! ועד שבאים מתפנקים עליי , אחיות שלי לא עוזרות ואני כמו משרתת שלהן.. זה לא אמור להיות ככה! חגגתי עם אחרים וכולם עזרו שווה בשווה כדי שכולנו נהנה. אתן לא יותר טובות ממני! וכבר לא אכפת לי מה אמא שלי מטפטפת לכם רעל לראש. יש לה הפרעה קשה וזאת בעיה שלכם!

ואני לא מכירה את הנפשות הפועלות, סתם מתוך דברים שקשורים אלי, אז לדעתי אמא שלך פשוט מתנהגת אליך מגעיל כי היא לא מצליחה להזדהות עם הכאב שלך ואז היא פשוט מתנהגת באופן שבו היא מתנהגת, כי היא פשוט לא מכילה את מה שאת נושאת, שאת בכלל מרשה לעצמך להאשים אנשים מסויימים. אבל אני אישית לא מצליחה להבין אנשים שאין להם את הצורך לתת או להכין או לתת משהו במתנה בלי הצורך לקבל חזרה. בעיני זה יותר מסתם קמצנות, זה חוסר אהבה לחיים, ככה אני רואה את זה. כי מה יותר כיף מאשר לתרום ולתת ולהשוויץ במה שאת טובה בו ומכינה לאחרים? זה הכי כיף לדעתי.

גם אני לא מצליחה להבין את החוסר היכולת להתרגש ולהכין במיוחד בחג.. תמיד היא באה לכאן בהרגשה שהיא טורחת ועושה טובה למישהו.. מרגישים שאין את ההתרגשות בלהביא ולהכין.. למשל, פעם סיכמנו שהיא תכין סלטים אז כדי לנער את עצמה מזה היא כל הזמן הייתה אומרת ומתרצת ש..לא היו עגבניות מספיק טובות בשוק לסלט מטבוחה ולכן הכמות ככ מועטה.. ואני.שונאת !! שמישהו חלילה יבקש ואין מספיק כאילו, זה חג! מה, באמת חסר עגבניות?? מפה לשם כבר פעם שנייה שהיא עושה לי את זה, שאני נאלצת בדקה ה-90 ללכת ולקנות עוד ולהכין עוד סלט.. אבל עצם ההתחמקות הזאת מההתחייבות שלה להכין כמו שצריך משאירה טעם רע שלא בא לה לתת מכל הלב... דווקא בחג שמכינים מתרגשים ועושים את הדברים הכי טובים! ומכל הלב .. אבל לא כך היא אימי. עבור אחרים היא תרוץ ותכין ותעמול- כאשר היא מתארחת אצל אחיות שלה.. אבל בשבילי? ממש לא.. לכן לא הזמנתי אותם הפעם..ונהנתי יותר!! ועוד דבר שזכור לי הוא ש..היו חגים בהם אחיותיה הזמינו אותה לביתם.. וכמובן שהן מבשלות יחד, כי זה כמיות גדולות.. אז..תמיד איכשהוא אותנו אפעם לא כוללים! כולם חוגגים שם עם אימי ורק אנחנו לא מוזמנים! זה קרה יותר מפעם אחת.. יומאחד ככ השתוקקנו לומר חג שמח בערב ראש השנה אז הלכנו לבית דודתי עם הילדים רק להגיד חג שמח, לא לאכול חלילה.. ונכנסנו וראיתי את השולחן ככ יפה ומקושט שזה צבט לי בלב.. ואז הייתה לנו דירה קטנה ולא יכולנו לחגוג ככה.. כמו היום.. בכז, שנכנסנו לא קיבלו אותנו בשמחה אלא בפניםמעט צוננים של מה את עושים כאן?! כאילו מה, באתם להפריע לאוירת החג הקדושה בביתנו.. וחיכו לרגע שנסתלק! הרי מראש לא הוזמנו.. והנה בחג הזה, ההרגשה הזו הייתה חרוטה בליבי ועכשיו שיש לי בית מתאים אז החג הזה הדרתי וקישטטתי את השולחן בשמחה ובהתרגשות כפיצוי על כל אותם פעמים שהסתכלתי עליהם מהצד כאשר אני לא נכללת.. וגם צילמתי ותיעדתי תכל ופירסמתי ברבים שהם יראו.. שהם ממש אבל ממש לא עושים לי טובה!!