עברו 30 ימים כאלו

זה קרה רק הבוקר הבשורה -שאבי נפטר כן , זה מאוד כואב מאוד מעסיק אותי ואת כל מה שאני רוצה לכתוב כי בפנים הכל צונאמי ולא יוצא יושבת ובוהה במחשב כאלו מצפה שהמילים יעלו על הכתב לבד המטפלת שלי אומרת לי שצריך לתת לזמן לעכל להפנים לחוות את האובדן כי למרות הכל זה תהליך ויש המון דברים לפתור בתוך התהליך אני כבר רוצה להיות אחרי זה לא עובד בצורה כזו ואני יודעת סתם בורחת כדי לא להרגיש לא להתאמת עם האמת והוא-אבי נמצא שם כל הזמן מול העיניים שלי כמו מביט במבט עצוב לפעמים דמעות זולגות לו על הפנים ורוצה לצעוק ולהגיד לו-מההההה ? דבר ,,,,,,,,,,,,,,,, תגיד כבר מה שיש לך להגיד,,,,,,,,,,,,,,,,, איכזבתי אותך נכון??????? דיברתי עליך וסיפרתי גם ל,,,,,,,,, כלום,,,,,,,, הכל רק בראש שלי,,,,,,,,, בסוף,,,,,,,, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי הכל כואב גם ברמה הפיזית הפיברו חוגג גם כדורים לא עוזרים זמן רק זמן

חטוליתי נשמה. לחוות אובדן הוא אחד הדברים היותר מסעירים ומטלטלים שיש וכשמדובר בהורה, זה חזק הרבה יותר ולא משנה מי ומה היה ההורה הזה עבורך. הטלטלה היא עזה ומתקיימת תחושה של אובדן שלצידה יש גם תחושה של החמצה ופיספוס, וואפילו פחד וכעס, ואילו ביחד יוצרים את הצונמי שבפנים. לא בטוחה שאני מחדשת לך משהו, אבל לוקח זמן לעבד את כל זה ולהתגבר על הכאב ועל החסך והחוסר שמתעוררים בענק. שמחה שניכנסת ושמחה שכתבת. אני מקווה שהגוף שלך ירגע במהירה. מן הסתם הוא גובה את ההתייחסות שלך אליו. וכמו שאמרת, רק זמן יעבוד פה לטובתך, ואני מקווה שזה יקרה מהר. איתך מחבקת בכל ליבי מאד בעדינות, שלך - מציאות אחרת

אוי חטולית- כמה כאב-בילבול- והכל נעול בפנים- רוצה להיות אחרי-והוא מול העיניים כל הזמן- הזמן יעשה את שלו- בינתיים- אני מחזיקה לך את היד- רוצה להיות שם בשבילך- אומרים שזה"יעבור"- הלוואי- שיעבור לך כמה שיותר מהר- שיהיה לך הקלה וקצת שקט בפנים- ינשוף

כמה שאת צודקת בכל מה שכתבת זה מסעיר ומטלטל לי את הנשמה בלי סוף יש לי בהחלט תחושה שפיספסתי ממנו המון דברים ובגדול זה לא רק כעס על זה שלא היה לי מספיק זמן איתו שם זו הידיעה הכואבת שכבר לעולם לא יהיה לי עוד שום דבר איתו וממנו - אחד הדברים היותר חשובים זה שאני לא רואה את עצמי כ-נפגעת של גילוי עריות , לאחר כל מה ששמעתי ממנו , זה עדיין לא צף לא עלה כל מה שעולה לי בראש אלו המילים שאחי אמר- "נתת לנו את כל מה שלא היה לך" לא היה לו אבא מגיל 4 -כי ירו באביו מול העיניים שלו-הגרמנים לא היה מי שילמד אותו מה טוב ומה לא מה מותר ומה אסור ומהם בכלל החיים אחריות להיות אדם שנותן ומעניק לזולת ועוד,,,,,,,,,,,, נכון שלא גדלתי איתו מגיל 6 כי הורי התגרשו ומכאן בא המון חסך וחוסר שאני מרגישה כיום אוהבת אותו ומתגעגעת אליו נורא יש מצב שבגלל כל זה אני לא רוצה להתמודד עם ,,,,,,,,,,, הזמן יעשה את שלו אין לי כרגע שום כלים להתמודד עם כל מה שאני מרגישה הלוואי שהיה מתאושש ונשאר בחיים אולי היתה לי עוד הזדמנות לדבר איתו גם על צורת הדיבור שלו אולי גם זה יכול היה עוד להשתנות כבר מאוחר מידי-ולי נשארו רק זכרונות והמון כאב , דמעות על מה שהיה אולי יכול להיות,,,,,,,,,,,, תודה מאמי-עזרת לי מאוד לתת מילים לכאב שבוע טוב אוהבת

מצטערת לאבד אבא את כל מה שמכילה המילה אבא... לאבא שלי יש סולם.. מגיע כמעט עד שמיים.... ............... ............ אז למה כששרתי לו שיר שאהב נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו אבא, למה? כל כך הרבה רגשות סותרים ומקצבות שונים... וכמו שאמרת...צונמי זה הכן תהליך ותצטרכי לגייס את הסבלנות לעשות נכון לפתור ולהשקיט את הצונמי איתך יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

זאת תקופה לא קלה עם המון מטענים ומגוון רגשות תני לכל רגש את הפינה שלו ותאמיני שהצונאמי יעבור איתך יקרה חיבוק

לאבד אבא עם כל מה שמכילה המילה אבא , אחרי 7 וחצי שנים של נתינה הדדית והכרה הדדית של חיזוקים , מחוות יפות ועדינות שלו כלפי שנים של נתינה שלו -רגשית מלאת חום ואהבה דאגה שלו של אכפתיות שלו לא היה לי את השכל לנסות לשנות גם את דרך הדיבור שלו אולי להסביר לו שזה לא מצחיק כמו שחשב הוא לא ידע עלי כלוםםםםםםם ולא על הפגיעות שלי כלוםםםםם ועכשיו? "לאבא שלי היה סולם עכשיו הוא נמצא בשמים,,,,,,,, חבל שלא שרתי לו שיר שאהב כי נרדם לתמיד-ועצם את עיניו" אבא למה????? עדיין לא יכולה להתחיל את התהליך הוא כל הזמן מול העיניים שלי חשבתי לעצמי שאם אגיד שאני סולחת לו עוד לפני יום הכיפורים , אולי יסלחו לו גם שם למעלה , בשמיים לפחות שלא יסבול בגללי בבית דין של מעלה -יש סליחה ויש כפרת עוונות ביום המשפט ויום המשפט מתקרב ובא-יום הכיפורים תודה אידה

תמיד אומרים שזמן הוא הרופא אז אומרים וזה לא ממש ככה להיפך אני יודעת את זה מנועה כמה היא חסרה ובהתחלה באמת לא מעכלים זה לא נכנס להכרה שאבא שלך לא כאן וצריך לעבור תהליך כי זה טראומה לגוף לנפש וקשה לעמוד מול האמת שבא לנפץ את המראה הזאת תני לעצמך את הזמן הזה תני לעצמך את עצמך הכל סוער עכשיו זה כמו הר געש מבעבע כמו שתיקה רועמת מחבקת אותך ואני איתך

אני יודעת שאת צודקת מאוד והכאב באמת דורש את הזמן שלו אין לי באמת דרך אחרת תודה שאת כאן-חסרת לי מאוד שבוע מבורך מאמי

העצב והכאב ככ מובנים תחושות קשות של אובדן... וכמו שהמטפלת שלך אומרת זה תהליך שצריך לעכל וזה ייקח זמן.. שלחת לך חיבוק יקרה, סמויה

תודה מאמי עם החיבוק בחזרה